בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/10/07 6:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הבדל בין הפרכת רעיון באמצעות טיעונים לוגיים, ובין הפרכתו באמצעות חיסול פיזי של נושאי הרעיון. יגאל עמיר הוא רוצח פוליטי כמו רוצחי יוליוס קיסר, אברהם לינקולן או הנסיון לרצח של אדולף היטלר. הרצח אינו על רקע של סכסוך אישי, אלא במטרה להרוס תהליך או מצב פוליטי או להעניש על מעשים פוליטיים. לרוע מזלו של עמיר, רבין הפך לאחר מותו לסוג של קדוש מעונה, ''חייל בצבא השלום'' שנפל על משמרתו. יחס הקדושה לרבין ולמשפחתו הופך את עמיר לסוג של רוצח האל, אולי נציג השטן בכבודו ובעצמו... הכל כמובן בתחום הפסיכולוגיה והפוליטיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אענה רק על המשפט הראשון בדבריך. עם היתר, לפחות עם רוב הדברים, אני נוטה להסכים. זה נכון שיש הבדל בין הפרכת רעיון באמצעות רצח ובין הפרכתו בדרכים אחרות. אבל אני התייחסתי למושג ''רצח הרעיון'' שלדעתי לא מוסיף לאשמת הרצח הנוראה כשלעצמה שום תוספת של חומרה. לדוגמה מישהו רצח את שכנו, בגלל שזה השמיע בביתו מוסיקה שלא הייתה עריבה לאזניו. האמירה שהוא רצח את שכנו וגם את האפשרות ששכנו ישמיע מוסיקה צורמת היא מטופשת ומגוכחת. הרצח כשלעצמו הוא דבר כה חמור שכל נסיון להוסיף עליו חומרה רק יפגע ויוריד מאשמת הרצח החמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרקע הפוליטי או הרעיוני של הרצח יכול להוסיף חומרה ויכול שלא להוסיף חומרה. הכל בעיני המתבונן ובהתיחסותו הפוליטית לדרכו של נרצח. רובנו מתיחסים קצת באופן שונה לקושרים נגד היטלר, ולרוצחו של מרטין לותר קינג. בשביל חלק מהציבור העניין עמוק הרבה יותר מסתם רצח פוליטי. ''רצח תהליך השלום'' בידי יגאל עמיר הוא סיפור מיתולוגי של מאבק בין טוב לרע. רבין (אולי המלך ארתור...) מיצג את הטוהר, הטוב והתקווה הגדולה. מנגד הקוסם הרע ביבי חורש מזימות ומרעיל את הלבבות. ואז יגאל עמיר שליחו של ביבי הורג את רבין, והקוסם הרע שאישיותו היא היפוכו הגמור של רבין, תופס את השלטון. התקווה אובדת ועלטה נופלת על העולם. שיחרורו האפשרי של עמיר, מסמל סוף פסוק רע לסיפור.נצחון כוחות הרשע. נתניהו יהיה ראש ממשלה, או בתפקיד בכיר אחר, עמיר ישוחרר, ורבין ותקוות השלום אנחנו יודעים היכן הם נמצאים. לחלק מהציבור סוף כזה הוא ממש בלתי נסבל. מצב ענינים זה ישפיע, ואולי ראוי שישפיע על גורלו של עמיר. גם אם מבחינת עקרון השוויון בפני החוק מגיע לו שעונשו יקצב, יש משקל גם לדעת הקהל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |