|
כדאי לראות את המחקר המקורי. המאמר המקורי שאותו מצטטת הכתבה הוא בתשלום ולא קראתי אותו, אלא רק את התקציר. בסך הכל נבדקו 51 אונקולוגים. בתקציר לא נכתב כמה מהם היו גברים וכמה נשים. לדבר על אחוזים כשהמספר די נמוך יכול להטעות.
במחקר כזה, החוקר המתצפת מחליט אם המשפט הנאמר על ידי הרופא הוא משפט אמפאתי, משפט המזמין המשך תיאור רגשי או משפט החוסם את התיאור הרגשי. החלטה כזו על אופי השיחה היא, מטבעה, שרירותית וסובייקטיבית. היות שהתקציר לא מפרט את שיטות המחקר, לא ברור אם נעשה ניסיון לנטרל את הגורם הסובייקטיבי הזה.
המחקר מצא שהזדמנויות האמפאתיה הן מרובות ביותר כאשר הן המטפלת והן המטופלת הן נשים. הכתב המצטט את המחקר מביא אנקדוטה מנסיונו, כאשר האונקולוגית היתה מחבקת את החולה בת משפחתו ופוסעת איתה יחדיו לקבלת הטיפול.
כמעט שאין צורך לציין שרופא זכר שינהג כך מחפש צרות משפטיות. על כך יש להוסיף שמגע בין רופא ממין זכר וחולה ממין נקבה מעבר למה שנדרש באופן מיידי לטיפול הוא פשוט אסור באוכלוסיות רבות, החל מיהודיות דתיות וכלה בנשים בדואיות.
|
|