|
||||
|
||||
"בעוד 8 שנים, אם לא יקרו דברים איומים הרבה יותר שימחקו את רישומה של פרשת רצח רבין כליל, השם יגאל עמיר לא יאמר לאזרח הממוצע יותר מאשר אברהם צרפתי או משה דואק ולכן הנסיון להשאירו בכלא שנה אחת יותר או פחות לא יהא יותר ממאבק פוליטי שולי". אני כמובן חושבת שזו אמירה חסרת בסיס במציאות, אבל אפשר להפגש באוקטובר 2015 ולבדוק את זה. (מעבר לכך, אני בספק אם עמיר אנס מישהו/י, ולפחות נכון לעכשיו - אין לו שכנים בכלא). |
|
||||
|
||||
האם עמיר לא "אנס" את כלל אזרחי ישראל לותר על שרותיו של רוה"מ רבין למשך עוד 3 שנים? האם הוא לא הפך על פיה את החלטתינו לבחור בו להנהיג אותנו? לכך היתה כוונתי. "אין לו שכנים בכלא" - זה מזכיר לי שאולי במסגרת "השיוויון בפני החוק" כדאי לדרוש שתנאי המגורים של הצדיק הנ"ל יצופפו במקצת והוא יזכה ליהנות ממאור פניהם של שכניו האחרים, למשל בטיול צהריים בחצר. (אאל"ט אחד מן הצמד ליאופולד ולב נדקר למוות בעת טיול שכזה). |
|
||||
|
||||
נו, אם ככה אז עמיר גם ''גנב'' מאיתנו את רה''מ רבין, ''תקף'' הדמוקרטיה, ''שדד'' את החלטנו לבחור בו כדי להנהיג ו''הטריד'' את מנוחתנו. השאר לאנסים את אשר לאנשים, באמש'ך. |
|
||||
|
||||
א. נראה שלא נצטרך להמתין עד 2015. ב. נראה ששנינו טעינו. לרובנו (ובמקרה זה לי) נוח לשכוח את העובדה העצובה שלציבוריות הישראלית יש מאפיין בולט של חולה נפש בעל מאניה-דפרסיה. לא זו בלבד ששמו של יגאל עמיר אינו הולך ודוהה אל תוך הרקע, אלא שאישיותו מתקדשת והופכת לדמות מופת מסוגם של שני האליהו של לח"י, אצל קבוצה כלל לא מבוטלת של אוהדים שכבר אי אפשר לנו להגדירם כלאטנטיים. בעוד אצל קבוצה אחת (הכוללת אותי) בוער החשש שרצח רבין הוא ראשית קיצו של השמאל הישראלי ובעקבותיו הדמוקרטיה הישראלית, אצל הקבוצה הנגדית יגאל עמיר הפך לנושא דגלם של ה"זרוקים ודפוקים בירושליים ובמזרח הרצליה". ג. מותר להניח שהמקור לתמיכה המדהימה ביגאל עמיר אינו פוליטי או אידיאולוגי. בודאי שהוא אינו "מסע השיסוי של התקשורת נגד [מלא את החסר]" או טענות הבל מסוג זה (אלא אם כן התנהלה מערכה תקשורתית סמוייה מן העין שנועדה להאשים את אוהדי בית"ר ירושליים ברצח רבין). נראה שהמקור הוא בבירור הרצון להרגיז לזעזע ולהביע באופן המספק ביותר את העויינות לאותו מגזר משוקץ בציבוריות הישראלית המסומן כ"שמאל"/"פושעי אוסלו"/"אשכנזים יפי נפש" וכיוב'. בנקודה זו ראוי להזכיר שקיטוב כזה הוא מאותם דברים שהיסטוריונים מכנים "תנועות צנטריפוגליות" המושכים להתפרקות של ארגונים פוליטיים ומדינות. הרהור עצוב הוא לצאת ולחשוב מהי עוצמת הכוחות הצנטריפוגליים שתוכל מדינת היהודים לשאת לפני שתתפרק לגורמיה על כל המשמעויות הקטסטרופליות שיתלוו לכך. |
|
||||
|
||||
א. אם ב-2007 יש תמיכה לא בטלה בשישים (תמיכה ממש, לא הסכמה בשתיקה!) בעמיר, את רוצה להמתין עד 2015 ולראות מה יקרה אז? ב. קבלי התנצלותי: הנחתי ללא יסוד את דעתך ואח"כ טענתי שהיא מוטעית. אבל בדיעבד, האם העלית בדעתך לפני שבועיים שהתמיכה בעמיר היא כל כך גרחבה וכל כך גלוייה? |
|
||||
|
||||
א. אני חושבת שבשנת 2015 אנשים ידעו מי זה יגאל עמיר. ב. התמיכה בעמיר יותר רחבה וגלויה ממה שחשבתי, אבל נראה לי שהיא בעיקר קולנית. |
|
||||
|
||||
א. חוששני שרבים מאוד גם יזכו להכירו מקרוב. ב. ושוב אני חושב שאת טועה. נראה לי שחלק ניכר מן הקרחון עדיין מתחת לפני הים. יש רבים ה''מבינים אותו'' אבל חושבים שעדיין לא הגיע הזמן לומר זאת בגלוי. |
|
||||
|
||||
א. אני מאוד מאוד מאוד מקווה שתתבדה (וחוששת שלא). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |