|
התיאוריות הקודמות הן, למשל, תיאוריות מימטיות (שאינן חביבות עלי במיוחד) או פשוט האמונה הפופולרית שאדם ממשיך להתקיים באמצעות יצירותיו הרוחניות ו/או הביולוגיות. נראה לי שיש כאן נטייה להאנשה שהופשטטר דווקא אינו חוזר עליה, בדרך-כלל - הנטייה לראות ברעיונות (או מערכות של רעיונות) עניין אוטונומי המתקיים בפני עצמו.
לרעיונות אין מודעות עצמית או (אשליה של-) רצון חופשי, ובמונחיו של הופשטטר, הם אינם לולאתיים (כפי שנאמר פה על ידי אחרים). גם אם אני מאמין בתיאוריות של מרקס אודות טבע החברה, מרקס אינו חי כיום באמצעותי - *רעיונותיו* חיים כיום. עכשיו, אני מבין שהופשטטר מדבר על משהו מורכב יותר, הכרות אינטימית ממש, אבל הרי זה נמוג תוך דור אחד (במקרה הטוב), וגם לפני שזה נמוג אין את מוטיב המודעות העצמית החיוני כל-כך.
הופשטטר מעריך מאוד את היכולת של אנשים ושל התבונה האנושית להפתיע אותנו, להיות לא-צפויים ובלתי ניתנים לשחזור. השפעתו של אדם נותרת אחריו, וודאי - אבל את היכולת להפתיע אותנו ולחדש הוא איבד.
עיקר שכחתי: הראיון מרתק, השאלות מצוינות והתרגום קריא וטבעי. כל הכבוד.
|
|