בתשובה לברקת, 17/10/07 7:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גיסי קנה בשבוע שעבר מחשב נייד. כיוון שהוא עיוור והסתבר לו שהתוכנה שמקריאה את הכתוב על המסך לא מסתדרת עם ויסטה הוא אכן התקין XP במקומה. נכון שהוא בעל הבנה בתחום. האינטרס שלהם הוא לייצר מוצרים שלא יחזיקו מעמד מעבר לכמה שנים ולעבור לסטנדרטים חדשים שלא יאפשרו שימוש בחלקים חדשים במחשב ישן. אילו הם היו מייצרים מחשב שמחזיק עשר שנים הם היו פושטים את הרגל כיוון שהשוק היה מגיע לרוויה (או יותר נכון: המחירים היו עולים בחדות כיוון שעלויות הפיתוח היו מתפזרות על הרבה פחות לקוחות חדשים/משדרגים, והתוצאה היתה ירידה בקצב הפיתוח ובגודלו הכולל של השוק). מעבר לכך, המורכבות של מערכת מחשב היא גבוהה מאד והמאמץ לבדוק אותה לעומק יעלה הרבה כסף - ששוב, בתורו, יגולגל על הלקוח ויקטין את גודלו הכולל של השוק ואת מספר האנשים שיוכלו להרשות לעצמם מחשב. אגב, גם למשתמש הביתי שאינו משחק יש שיפורים ניכרים לעין במחשבים חדשים. למשל, אם את משתמשת במצלמה דיגיטלית יכול להיות שאת מארגנת את התמונות בעזרת תוכנה כמו "פיקאסה". לפיקאסה יש אפשרות לנסות לשפר אוטומטית מספר גדול של תמונות בבת אחת. פעולה כזו תיקח הרבה פחות זמן במחשב חדש - הבדל שיכול להגיע לשניות לעומת דקות בחלק מהמקרים. אם את עורכת סרטי וידאו שצילמת במצלמה שלך - שוב, אותו סיפור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עניין עלות הפיתוח הוא סוגיה מעניינת. מצד אחד ברור שבמחשבים בינתיים הושקעו רבבות או מיליוני שעות אדם בפיתוח, ולכן עלותם גבוהה. מצד שני, בשנים האחרונות דווקא מוצרי צריכה אלקטרוניים וחשמליים עוברים יותר ויותר לצד ה"השתמש וזרוק" של הסקאלה. היחס אליהם בהתאם - אתה מלטף אותם בהתפעלות במשך שבוע בערך, ואחרי שנה מתחיל להרהר בדגמים החדשים. כך שזו לצד זו מתקיימות שתי קונספציות, האחת "חדשני-עתידני-מושקע-מדעי" וכולי, השנייה "ביתי-עממי-זמין כמו זבל". זאת בעוד שמכוניות למשל, שגם בהן מושקע פיתוח רב וגם עלויות ייצור גבוהות בגלל עניין הבטיחות, בנויות להחזיק מעמד זמן ארוך יותר (עדיין מי שרוצה יכול לשדרג השכם והערב, אבל גם מכונית בת 15 שנה תחזיק מעמד יפה ויהיו לה חלפים מתאימים וזמינים). זו שאלה אסטרטגית-כלכלית, האם לעבוד לקראת מצב של "מחשב לכל ילד" או האם להחזיק את שוק המחשבים האישיים מעל רף יוקרה מסוים. זו כמובן גם שאלה מוסרית וחברתית, אבל אני מניחה שהשיקולים הכלכליים עומדים גבוה יותר ברשימתם של המפתחים והיצרנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר המפחיד באמת את היצרנים הוא מה שמכונה קומודיטיזציה של המוצר. ברגע שמוגדר סטנדרט שאינו משתנה למוצר מסוים (למשל, קורא CD שהסטנדרט שלו לא השתנה עקרונית זה למעלה מעשרים שנה) ההתקדמות הטכנולוגית תהפוך אותו מהר מאד לזול לייצור המוני. את יכולה היום לקנות כונן CD (רכיב טכנולוגי מרשים כשלעצמו)בפחות משבעים שקל - כולל כל עלויות הפיתוח, היצור, ההובלה, השיווק והמע"מ. ברור שקשה מאד להרוויח על מחיר כזה. אותו תהליך התרחש לאחרונה לגבי נגני DVD, כרטיסי זיכרון וכיו"ב. זה מה שאת מכנה "ביתי-עממי-זמין כמו זבל". כאשר מתקיים תהליך כזה אחת התוצאות היא שהחברות הגדולות מאבדות את יתרונן התחרותי. כל מפעל סיני עלוב יכול לייצר קוראי CD. הדרך היחידה להמנע ממצב כזה היא מרוץ פיתוח מתמיד. רק החברות הגדולות יכולות להשקיע בפיתוח, יש להן מוצר יחודי ועליו אפשר להרוויח רווחים נאים יחסית. זה מה שהיצרנים מנסים לעשות במחשבים, במצלמות, בטלפונים ניידים וכו'. מבחינתם זה להיות או לחדול, כי הם לא מסוגלים להתחרות בכושר היצור הסיני אבל הסינים עוד לא מסוגלים לחקות את יכולות הפיתוח שלהם. כפי שתיארתי קודם, חיוני להם גם שיקנו מהם את תוצרי הפיתוח המתמיד הזה. לכן הם מנסים להסתיר את העובדה שבשלושת השווקים האלה המוצרים כבר הגיעו מזמן לרמה המספקת את הצורך הבסיסי שלו הם מיועדים, ובמקביל הם מנסים ליצור צרכים חדשים לאותם מוצרים (למשל שיחות וידאו בטלפון הנייד). מטבע הדברים, שאלות חברתיות לא מטרידות במיוחד את היצרנים. תפקידם הוא להביא רווח לבעלי המניות ולא לצמצם את הפער הדיגיטלי באפריקה. דווקא בשנתיים האחרונות יש נסיון לייצר סוג של "מחשב לכל ילד", אבל מבחינת היצרנים זה יותר נסיון להשיג יחסי ציבור מאשר רכיב בתכנית העסקית שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הניתוח. אכן, זה מה שניסיתי לומר - ברמת מקבלי ההחלטות, מדובר בשאלה ניהולית וכלכלית גרידא. אבל ברמת הצרכן יש לה השלכות מוסריות וחברתיות לא מבוטלות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |