|
||||
|
||||
בוודאי שכיוונתי לחיי אדם, אלא מה ? אין כאן שום סתירה, כל עם רציונלי מוכן להקריב חלק קטן מאנשיו כדי לחסוך בחיי אדם רבים אחרים (זוהי מהותה של מלחמה). לדעתי הסלמה רצינית (בסגנון מה ששי מציע) תעורר את העולם ובעיקר את האיחוד האירופי והאו"ם לממש את ההמלצות מוועידת דרבן כנגד ישראל, וכך להביא בכח לסיום הכיבוש. אינני תומך ומעולם לא תמכתי ב"שלום" ובהדברות הגנרלים שראינו בשנים האחרונות בין שתי הצדדים שברור שטובת העמים אינה מטרתם האמיתית. הטקטיקה צריכה להיות בסגנון האיחוד הלאומי, האסטרטגיה - חד"ש. אגב, לא ראיתי שהתרעמת כל כך על מאמרו של אנשלוביץ שהציע להפגיז את כפרי הפלשתינאים ב-3000 פגזים. |
|
||||
|
||||
והאנשים המוקרבים, גם הם אנשים רציונלים המוכנים להקריב את עצמם, או שהם מוכנים להקריב רק את בני עמם הרציונלי? או אולי בכלל רק את בני העם הרציונלי האחר? ושוב - אתה חוזר לכך שאתה מייחל למוות כיוון שזה יביא ל"סיום הכיבוש", ושוב אני תוהה איך "סיום הכיבוש" מוצא את מקומו מעל חיי-אדם. טרם הסברת זאת. על רעיונותיו של דב אנשלוביץ, הממוחזרים במאמרו האחרון, ניהלתי איתו - אני ואחרים - דיונים בשעתו. מעולם לא התרשמתי שהוא מעמיד איזושהי מטרה (דוגמא אפשרית: "ארץ ישראל") מעל לערכם של חיי-אדם. |
|
||||
|
||||
אתה באמת שואל או שזו דמגוגיה לשמה ? ברור שכל אדם יעדיף שמוות יהיה מנת חלקו של האויב ולא אצל עמו (עצוב שאני צריך להסביר לך דברים בסיסיים כאלה), אולם עצם קיומו של "אויב" צריך להביא בחשבון שהוא גם יודע להחזיר. וכי מה תגיד על המפקד הרץ בראש הכח מול אש חיה וצועק "אחרי" ? או על אותו חייל שהציל את חיי חבריו בכך שקפץ על רימון שהושלך עליהם ? ולהבדיל אלף הבדלות על המחבל המתאבד ? או בכלל על כל מנהיג שמוציא את לוחמיו למלחמה. האם כל אלה מייצגים התנהגות רציונלית ? תלוי כמובן את מי שואלים. סיום הכיבוש שהצבעתי עליו אינו אותו "סיום כיבוש" של בן עמי וברק, הכרונולוגיה שאני מצביע עליה דומה לתרחישו של פרופ' לייבוביץ ז"ל - קודם סיום הכיבוש ורק לאחר מכן ישנו סיכוי (שים לב, לא וודאות) לפתוח במשא ומתן שעשוי לשלול את קיומו של אותו "אויב". הפיכת סדר הדברים או שילובם היא (במילותיו של עמיר פרץ) - זריית חול בעיני הציבור. |
|
||||
|
||||
(שמתי לב, לא ודאות). מה שוודאי הוא האלימות וההרג שאתה מציע. ואני שואל שוב, ממתי ובאיזה אופן "סיום הכיבוש" הוא משהו שראוי - אם הבנתיך נכון - למות ולהרוג אך ורק למענו? האם גם 20,000,000 ש"ח במזומן הם משהו שראוי להרוג בשבילו? או אולי החלפת השלטון בישראל (שים לב, לא בוודאות, אבל הרג מזערי יחסית לכמויות שאתה מציע)? |
|
||||
|
||||
סיום הכיבוש איננו מטרה כשלעצמה אלא שבחובו טמונה ההנחה שקיים סיכוי לחסוך את המשך הקזת הדם משני הצדדים וזאת כמובן המטרה העיקרית. לטעמי השאלות שהעלית אינן במקומן, הוסבר לעיל מהו הערך העליון המנחה אותי. להרג ולאלימות אני רואה סוף רק בדרך זו. בדרך ''השלום'' הוודאות היא בצד המשך ההרג בסבבים ולכן אינה הומנית לטעמי. |
|
||||
|
||||
סיום הכיבוש אינו מטרה כשלעצמה, ובכל זאת אתה מוכן להקריב אנשים רבים, ולחסל את מדינת ישראל כמדינה ריבונית, למעשה, על מנת להגיע לכך. מה בדיוק כל כך רע בכיבוש עצמו? מה התכונה הקסומה של הכיבוש, שהופכת אותו למשהו ששווה לזרוק חיי אדם רבים כל כך על מנת להפסיקו? |
|
||||
|
||||
מאין הבנת שאני מעוניין "לחסל את מדינת ישראל כמדינה ריבונית" ? את שאלותיך בנושא הכיבוש כדאי להפנות לכל מי שנלחם אי-פעם על חרותו המדינית. |
|
||||
|
||||
You claimed that for you, whole-hog international intervention is fine, as long as the "conquest" (bad translation, I know) is over. Whole-hog international intervention may have as one of its results the annulment of Israel as a sovereign state, and by itself is a contest of Israeli sovereignity.
I do ask anyone who's ever fought for National freedom: why? Why start an active revolt just because they only teach one dialect of the local language at schools, and it happens not to be your dialect, for example? Why is it completely obvious to everyone that "conquest" should be fought? |
|
||||
|
||||
ההתערבות הבינלאומית שכיוונתי אליה היתה יותר דיפלומטית (סגירת שגרירויות, וכו') וכלכלית (אמברגו כולל). הצעדים נגד ישראל צריכים להיות דומים לאלו שהופעלו על דרום אפריקה עד לסיום האפרטהייד. אינני נגד הדעות הקוסמופוליטיות שהצגת. אני ציוני ולכן איני כזה בהכרח. אגב, לא תמיד השפה/ניב היא הדבר המפריד בין עמים כפי שציינת. זהו נושא לדיון ארוך "מהו עם ?" שלא זה המקום להרחיב בו. |
|
||||
|
||||
טוב, נחמד שאתה מסייג עכשיו, אחרי שה-Shock-Value נקלט. שיהיה. אני התייחסתי לדוגמה ספציפית, ולכן גם אמרתי, "for example." אם אינני טועה, זו הסיבה לפרידת קרואטיה מיוגוסלביה. |
|
||||
|
||||
כל עם רציונלי מוכן לשלוח אנשים כדי להגן על שאר העם ןבטח שלא במטרה שימותו, למעשה כל עם רציונלי שיש בידו פיתרון לניעת המוות במילחמה בכל דרך שהיא יפעל כך גם עם עדיין יפגע האויב. מהותה של מלחמה הוא דבר לדיון ארוך מאוד, בדרך כלל זה שטות של מנהיגים שלא מסכנים את עצמם בשום צורה אבל בטוחים כי מטרתם כל כך ראויה וכי אין בעיה עם זה שדם כל שהוא ישפך על השולחן. למעשה עם המנהיגים שלנו היו באותה סכנה כמו החיילים שלנו הרי שאני בטוח כי פתרונות היו מגיעים הרבה יותר מהר. יתכן וזה מה שמנסים לעשות היום עם יו''ר הרשות עראפת. |
|
||||
|
||||
האם אתה מבחין בהבדל בין מה שציינת כ"לשלוח אנשים כדי.." ובין מה שאני ציינתי כ"מוכן להקריב חלק קטן מאנשיו כדי.." ? אם הבנת ממני כי המטרה היא המוות כשלעצמו (כנראה בגלל הפועל "להקריב"), הרי שהבנת לא נכון או שלא קראת את המשפט את סופו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |