|
||||
|
||||
יש מקומות שבהם הם עושים משהו. צמתים שבהם באופן עקרוני אף פעם לא יהיה ירוק אלא אם מישהו ילחץ על הכפתור. בדומה, יש מקומות שבהם הירוק לנתיב מסויים מופעל על ידי חיישן - אם אף מכונית לא תעמוד ותמתין ברמזור, לא יהיה ירוק לנתיב הזה אף פעם. נתקלתי במקום כזה פעם בהרצליה, כרוכב אופניים. החיישן מבוסס על משקל, ונאלצתי להמתין למכונית שתבוא ותכניס את הנתיב לסבב של הרמזור (או לעבור במעבר החציה). |
|
||||
|
||||
אך עד כמה שאני יודע, החיישנים האלה מבוססים על השראה מגנטית: בכביש משוקעת טבעת מוליכה (אפשר לראות את הניסור בכביש, בערך 2מ על 2מ) וכאשר מסה מתכתית גדולה עוברת מעליה, נוצר בה זרם חשמלי קל. לסיכום: האופניים שלך אינם קלים מידי, אלא דיאמגנטיים מידי. |
|
||||
|
||||
אין לי אלא להאשים את אמא שלי. משקל זה ההסבר שהיא נתנה לי כששאלתי איך זה שהרמזור לא יתחלף. ככה זה, תמיד אמא אשמה בסוף. (לזכותה יאמר שאם היא הייתה אומרת לי שהאופניים שלי דיאמגנטיים מדי כנראה הייתי נעלב נורא). |
|
||||
|
||||
אם אמא שלי היתה אומרת ''דיאמגנטיים'' הייתי נופל על הכביש ומתעלף. |
|
||||
|
||||
בטח היא גם קנתה לך בכוונה את האופניים הכי דיאמגנטיים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה בדיוק הענין - הלחיצה על הכפתור נדרשת רק אם לא עוצרת מכונית ברמזור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |