|
||||
|
||||
כאם לבן עשרה רוכב אופניים שרועדת כל יום, מצטרפת בכל לב לתשע נשמות ואלייך. |
|
||||
|
||||
הבנתי. אני חייב לחבוש את הקסדה הארורה ההיא כדי שאת תוכלי לא לדאוג לילד שלך. הגיוני מאד. |
|
||||
|
||||
היא תוכל, תאמין לי היא תוכל. |
|
||||
|
||||
א. בדיוק כך. ב. וזאת בהסתייגות אחת קלה: החוק מתייחס לראשיהם של רוכבי האופניים, לא לישבני הכורסה שמול הטלויזיה ו/או המחשב. ג. מצד שני, אם החתול (או השכנה) מחטיף לך לפעמים ראסיות אדירות בראש - גם אתה מחוייב ברכישת הקסדה הארורה ההיא. |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום לעומת מה שמתכננים לך כדי שאני לא אדאג כשהבת שלי יוצאת למועדונים. |
|
||||
|
||||
א. עוד קו לדמותה של חברה הרואה במדינה מעין שילוב של בן משפחה אינטימי ובכיר האמור לדאוג לנו אישית ומשרת פיליפיני האמור לעשות את המלאכה השחורה שנוח לנו להתחמק ממנה. (ע"ע הטענות כלפי המשטרה ומערכת החינוך על הרגלי הבילוי, הצריכה והצריחה של הצעירים ובכלל על התנהגותם הפרועה). ב. נראה לי שלאם האלמונית לבן העשרה יש לקונה קוגניטיבית מסויימת: חוק הקסדה לא יצליח יותר ממנה להלביש קסדה על ראש בנה. הוא רק יהפוך אותו לעבריין ול"קליינט" פוטנציאלי של בירוקרטיית השיפוט והאכיפה שלנו. ג. כמי שעוקב בעניין אחרי תוכניות "סופר נני" למיניהן (שראשיתן בטלביזיה של ה-BBC אני חושב), נראה שרוב עצות הנאני הן בתחום הקרוי ביהייוריזם ועניינן נטילת האחריות והשליטה של ההורים. מפליא לראות עד כמה ההורים בני זמננו נוטים לשמוט את עניינים הללו מידיהם ולהטיל אותם על מערכת החינוך, התקשורת והממסד הסוציאלי והחינוכי. |
|
||||
|
||||
מהתצפית האנקדוטלית שלי, רוב הציבור בסביבתי (חיפה והקריות) מפעיל שיקול דעת ומצפצף בגדול על החוק, וטוב שכך. |
|
||||
|
||||
מילא הקריות, אבל מי לעזאזל רוכב על אופניים בחיפה!? |
|
||||
|
||||
יוסי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |