|
||||
|
||||
המישפט "העולם מודה" יומרני מדי. איש אחד הודה ששופטים אותנו בחומרה יחסית לאחרים. מצד שני, כפי שציינו לפני, היחס המחמיר לא הביא להחלטות או מעשים. למשל, מטילים סנקציות ומאיימים בפעולות צבאיות על איראן בגלל כוונותיה לפתח נשק גרעיני במזרח התיכון. איפה אנחנו? אנחנו ממעצמות הגרעין הותיקות? |
|
||||
|
||||
קראתי את מה שכתבה נעמה כרמי כשזה נכתב. הניתוח שלה הוא ניתוח מישפטי/משפטני. אינני חושב שהפן המישפטי הוא הפן הקובע. הפן הזה מייצג מצב שנבנה כתוצאה ממערכת כוחות מסויימת ועוגן בנוהג ובמשפט הבין לאומי. המערכת הזאת צריכה להיות מעודכנת מדי פעם על פי המצב המשתנה. אם איראן היתה במצבנו לפני 40 שנה, היא לא היתה חותמת על האמנה. לא יכול להמשך מצב בו המדינה היחידה במיזה"ת עם נשק גרעיני היא ישראל ובאופן "לגאלי" בגלל שלא חתמה על האמנה. זהו מצב לא יציב באופן בסיסי שדוחף "לאיזונו" על ידי גרעונו של המיזרח התיכון. הפתרון לבעיה הוא פירוזו של המיזה"ת מנשק גרעיני. אני מקווה שכך יראו את זה גם בארה"ב ובשלב מסויים של איומי תקיפה הולכים ומתחזקים, הם יציעו את הפתרון הזה כסולם לאיראן. אם לא לדבר על תועלת, זהו הפתרון שיהיה בו נזק מינימלי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שמבחינה משפטית, הפן המשפטי הוא זה הקובע. שאר התגובה שלך לא כל כך מובן לי, לא בהקשר שלו ולא בהנמקה שלו. |
|
||||
|
||||
מה שקובע במיזה"ת היא הגיאופוליטיקה ולא הפן המישפטי. אם איראן לא היתה חותמת על האמנה, כולם היו מרוצים? היו אומרים שמבחינה משפטית איראן לא חתומה ולכן מותר לה לפתח נשק גרעיני?האם הסכנה היתה יותר קטנה או יותר גדולה? נשאלת השאלה איך ארה"ב לא הבינה שפיתוח הנשק הגרעיני בישראל בשיתוף פעולה עם דרום אפריקה, מסכן את היציבות באיזור ובעולם. |
|
||||
|
||||
לא "כולם היו מרוצים" אבל הביקורת היתה שונה, והדרכים לנסות ולשכנע את איראן היו שונות. גם מישראל לא כולם מרוצים... אפשר להבין שזה מאכזב אותך שארה"ב לא מחזיקה באותו כדור בדולח שאתה מחזיק? |
|
||||
|
||||
למה כדור בדולח? בתהליכי קבלת ההחלטות בארה"ב, היו דעות שאתה מייחס לכדור הבדולח שאצלי ודעותיהם לא התקבלו. |
|
||||
|
||||
למה כדור בדולח? איך בכלל אפשר *להבין* ש"פיתוח הנשק הגרעיני בישראל בשיתוף פעולה עם דרום אפריקה, מסכן את היציבות באיזור ובעולם" בלי כדור בדולח? |
|
||||
|
||||
כשהאמריקאים דאגו להדיח את מוסדאק ולהמליך את השאה ריזה פהלאווי-בשנות ה-50- היה איש CIA במקום שהזהיר שהאמריקאים ישלמו על כך ביוקר והתכוון לעליית האייטולות. איך היה יכול לדעת? היה לו כדור בדולח? כבר לפני יותר מ-25 משנה נכתבו הדברים שכתבתי. אינני מקורי במיוחד. הדברים לא נכתבו על ידי מנחשות בקפה או בכדור בדולח. גם בתוך ישראל היו שהתנגדו בחריפות לרעיון של הנשק הגרעיני ולא מטעמי פאציפיזם. אולי הבלבניסט יכול להאיר את עינינו מה הוא שמע מעודד בלבן. |
|
||||
|
||||
איציק, קח אוויר. תרגע. תחשוב עוד שניה.... אני משוכנע שהיה גם איש CIA שאמר לאמריקאים שאם הם לא ידיחו את מוסדאק, יקרה אסון נוראי. אני משוכנע שאם הוא חי היום הוא בטח עדיין משוכנע שהוא צדק, והרי בשביל לשכנע אותו שלא, אתה . תמיד יש איזה איש סי איי איי שדואגים לכתוב איזה אסונות יקרו אם לא יעשו את מה שהוא יודע שצריך לעשות. כמו שאתה זוכר, היה גם איזה איש CIA שאמר שסדאת משקר, ואיש CIA שאמר שסדאם יפיל עלינו פצצות כימיות. תסלח לי, אבל אם זאת רמת ההנמקה שלך, אז אני לא מוצא הבדל בינך לבין יעקב, מוטה גור, 1, הבלבניסט, או כל קורא בקפה. היו אנשים שהתנגדו? אז היו. הם אמרו שיקרו דברים נוראים? אז אמרו. אז מה? 1 שכחתי איך קראו לאיש אמ"ן הזה... |
|
||||
|
||||
מה בדיוק עובר עליך? מה שאני מנסה לומר, בניגוד אליך, שהאירועים שקרו היו בחירות בין אלטרנטיבות ולא שביל ישר, טבעי ודטרמיניסטי. אני בטוח שהיו אנשים שאמרו שלהשאיר את מוסאדק יהיה אסון ודעתם ניצחה. |
|
||||
|
||||
נו, אז לך תוכיח שהאנשים האלה טעו... |
|
||||
|
||||
המחשבה שמדינות כמו איראן, היו נמנעות מהנסיון לפתח נשק גרעיני אם לישראל לא היה כזה, היא נאיבית. ראשי המהפכה האיראנית רואים את איראן כמובילה עולמית, וחתירתה של המעצמה האיסלאמית לכח שיימצב אותה ככזאת, לא קשור אלינו. |
|
||||
|
||||
"העולם" אוהב "לטפל" בישראל בנושאי זכויות אדם, ומפלה אותה לרעה מסיבות פוליטיות אינטרסנטיות אנטישמיות ואחרות. כדי לדעת זאת לא צריך לשמוע את חוות דעתו של נשיא ארצות הברית או נשיא של גוף אחר. לי זה היה ברור גם קודם, וגם כתבתי את דעתי זו לא אחת. נושא הגרעין שונה. אם "העולם" נוהג כך בענייני זכויות אדם ודומיהן, אין זאת אומרת שהוא גם "חושש" מישראל גרעינית כמו שהוא חושש מאיראן גרעינית. גם את זה יכול להבין כל בר דעת. ואם בנושא הגרעין הוא מקפיד יותר עם איראן מאשר עם ישראל או הודו, למשל, יש לו סיבה מובנת ובהירה: הרצון לשרוד. ומעניין שהחשש הזה גדול דווקא בחלק ממדינות ערב. הן לא חוששות מישראל. הן חוששות מאיראן, או מעיראק של סאדם בזמנו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |