|
||||
|
||||
התכוונתי לשיחות קמפ דייויד ב', ביולי 2000. |
|
||||
|
||||
ברק, עוד כשהיה רמטכ"ל התנגד להסכמי אוסלו. (לפרספקטיבה -כאשר פרש מן הצב"א התלבט ושקל את הצעותיהם השונות של הליכוד והמערך.) עם כניסתו של ברק לראשות הממשלה, היה זה חודש לפני שהייתה אמורה להתבצע הפעימה השניה, שבה היו אמורים להתווסף לחסותו של ערפאת משהו בסביבות 16-18 אחוזי שטח נוספים, בהגדרת שטח A. ברק לחץ להאצת התהליך, וביצוע מהיר , מעין "פארטאצ"' לא ברור של הסכם סופי, מיידי וכולל. עראפאת טען שברק מתחמק מביצוע הפעימה השניה. אני לא בטוחה מהי האמת, כלומר, מה היו תכניותיהם של כל אחד מהם. בהמשך: בקמפ דייויד עצמו שניהם התנהגו כזוג בתהליך גירושין. זה היה הרבה מעבר לגבול הפארסה. עראפאת, למיטב זיכרוני, הסכים ללכת על הסכם כולל- אם ידונו גם בענייני הפיצויים על הרכוש, הקרקעות, המשקיפים וכן זכות השיבה. ברק לא הסכים כלל לדון בזה. היה רושם מוזר שערפאת נעלב, אז ברק נעלב....אז ערפאת נעלב יותר..אז ברק התעצבן...זה היה מטופש במיוחד. הם צולמו רוטנים זה על זה בחדרי ישיבות שונים, ואפילו נדמה לי שערפאת בכה. (ברצינות) באותם חודשים החמאס התעצם מאוד, והלחץ ההישגי על המשלחת הפלשתינית היה עצום. יחד עם זה, למיטב הבנתי זהו פשע אמיתי כלפי עמו- שערפאת לא הסכים. יותר מכך- דעתי היא בהחלט שערפאת הוא פושע ורוצח: הוא רצח (ישירות ובעקיפין), שדד והרע את מצב את מצב 'בני עמו'- שניסו להיפטר ממנו כמייצגם במשך שנים, ממש עד לפני אוסלו. עם כל זה- ברק פספס את המומנטום. בקמפ דייויד הוא לא הסכים להפגש עם ערפאת כלל, והתרוצץ לעיני מצלמות העולם ביהירות, תוך שינון הפראזה "אני נותן הכל", בעודו עוצר למעשה את הפעימה השניה. |
|
||||
|
||||
יתכן שברק התנגד להסכמי אוסלו כשהיה רמטכ"ל, ועיכב את הפעימה השניה. עדיין ברור לגמרי (ואף אדם כשלמה בן עמי אומר זאת) שבקמפ דייויד ברק הציע לערפאת כמעט מאה אחוז של השטחים בחזרה (כולל החלפת אדמות), פשרה בירושלים, ושקום כל הפליטים בדרך כזו או אחרת (כניסה לישראל לכמה, כניסה לשטחים לאחרים, ישובם בארץ בה הם חיים עתה, או הגירה למדינות אחרות+ פיצויים כספיים); אני רואה בהצעות אלה אפשרות ממשית מאוד לשקום חייהם של בני עמו, שערפאת סירב לה. הפסיכולוגיה, מצבי הרוח והנימוסים הטובים או הפחות טובים של הנושאים ונותנים בקמפ דייויד מעניינים אולי כרכילות אך אין בהם כדי לגרוע מהעובדה, שהיתה כאן הצעה ממשית, לפתרון ממשי, שנדחתה. על כן, אם אין לך מידע אחר בנושא אני נאלצת להסיק שראייתך את הבעייה הנוכחית כתלויה בעיקר בישראל היא ראייה מוטעית. נ.ב. יתכן שעד ליולי 2000 היה מן הממש בטענתך זו (אם כי, שוב, לא באופן מוחלט). שיחות קמפ דייויד ב' היוו קו פרשת מים בסכסוך, ואי אפשר להתעלם מהן ולהמשיך להחזיק בדעות שאולי היו נכונות לפני השיחות הנ"ל, אך אינן נכונות עוד היום. |
|
||||
|
||||
אסתי - ידיעותייך כלפי הצעות ברק ובן עמי קלושות שלא לומר אף מוטעות. סתם שתי עובדות מתוך רבות אחרות: 1) פשרה בירושלים - הצעות קמפ-דיוויד הכתובות תבעו מהפלשתינאים לוותר על כל תביעה לגבי החלקים הכבושים של ירושלים. במילים ברורות יותר - הכרה בסיפוח ישראלי על ירושלים על כל חלקיה. מה שאת התרשמת כפשרה, כנראה מתכוון לשיחות שהיו לאחר קמפ-דיוויד שבהם ניתן היה להבין שישראל היתה מוכנה להכיר בריבונות פלשתינית על שכונות פלשתיניות מבודדות ומוקפות בהתנחלויות יהודיות במזרח העיר (הר הבית לא הוזכר בהקשר זה). 2) זכות השיבה ובעיית הפליטים - הלוואי ומה שציינת היה נכון ואפילו במקצת. והנה האמת הפשוטה - עמדת ישראל הרשמית היתה שישראל אינה נושאת ונותנת בכל אחריות לבעיית הפליטים או לפתרונה. זה שהיו שיחות של זר ובן-עמי על הנושא עם הפלשתינאים - אז מה ? שום דבר ממשי לא הוצע. ניתן לומר שכל מילה שציינת בנושא קמפ-דיוויד שגויה ובמיוחד מה שאת קוראת "אפשרות ממשית לשיקום עמו" שהוא בעצם ניסיון להשתקת הפלשתינאים והנצחת המצב הקיים. |
|
||||
|
||||
אני לא יודעת על מה אתה מתבסס. אני קראתי בקפידה כל מה שפורסם בנושא, כולל הדו"ח של מאלי+אגא. לגבי ירושלים, אני חושבת שאתה טועה. ובכל מקרה בוודאי תסכים אתי שלשאלת הרבונות על ירושלים אין השפעה על אפשרות שקום חייהם של הפלשתינאים (שהיא הנקודה בה זהר ואני דנות). לגבי הפליטים- ישראל לא היתה מוכנה להכיר באחריות לבעיית הפליטים, אך כן היתה מוכנה לתרום בפועל לפתרונה- ושוב, זה מה שחשוב כאן אם מדברים על שקום, ולא על הטחת האשמות. |
|
||||
|
||||
Here's another thing I've been having trouble with, in this issue: the refugee "problem." How many original Palestinian refugees were there, compared to the Jewish refugees from Arab countries? People who were actively deported, sans belongings? Any talk of solving the refugee "problem" should also talk of compensating them. And yet, no-one even bothers talking about it. As if it's a non-issue. If I am not mistaken, the number of original Jewish refugees from Arab countries outnumbers the original Palestinian refugees from Israel.
Another thing: The Palestinian leadership at the time of the War of Independence actively told many Arab villagers to escape from their villages, so as to not disturb the oncoming Arab armies. I don't see how this kind of behaviour warrants compensation. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שהממשלה האשכנזית כאן לא רוצה לתת לערסים מעיירות הפיתוח צ'אנס להגיע לעמדות כוח במדינה. |
|
||||
|
||||
Fear of novo richi? That actually makes sense.
|
|
||||
|
||||
להלן העובדות: במלחמת העצמאות עזבו את ישראל (ברחו, גורשו) כ-700,000 איש. הפלסטינים סופרים כפליטים את כל האנשים הללו, וכן את בניהם, בני-בניהם וכו'. כמו כן הם מגדירים כפליט גם כל אדם שנאלץ לעזוב את ביתו, גם אם אח"כ הוא נשאר בתוך תחומי יישובו. סה"כ הם מגדירים כפליטים כיום כ-5,000,000 איש. |
|
||||
|
||||
האם אתה קורא לעולי יהדות ארצות ערב פליטים? מצד אחד מדובר באנשים שקיבלו לאום (גם אם קליטתם הייתה גזענית, לא תומכת וקשה), ומצד שני אנשים שאיבדו את מולדתם מזה מאות שנים. וביחס ל"דבר הנוסף" שציינת- לא הייתה בשנים אלה "הנהגה פלשתינית". מדובר בעיקר בציבור גדול של כפריים. מאוחר יותר, ממחנות הפליטים נשלחו נציגים על מנת לנהל משאים ומתנים באו"ם. מס' הפליטים הפלשתינים עד 48 היה לפחות 250,000. הם או ברחו מפחד המלחמה, או שהצבא כבשם. מה הקשר בין עולים חדשים לבין פליטים? ...וגם הייתה צנע, היו בעיות קואליציוניות, הייתה עליה המונית של 70000 וכו' וכו' ועוד לערבם זה בזה היום?-האם לא נותנים לך משכנתא בגלל שאתה מרוקאי או עיראקי? |
|
||||
|
||||
חלק לא מבוטל מהעליה של שנות החמישים ממדינות ערב הם באמת פליטים. רוב העולים ברחו מארצות מוצאם בעקבות פרעות שנערכו בחסות הממשלות והשאירו שם רכוש רב. הם לא פחות פליטים מהערבים שברחו מהארץ בעקבות מלחמת העצמאות. נכון שחלקם היו כנראה עולים לארץ גם בלי אותן פרעות אבל אני לא בטוח ששיעור העליה היה כל כך גבוה וודאי שהם לא היו עולים כל כך הרבה בבת אחת ומשאירים את כל הרכוש שם. |
|
||||
|
||||
ישנן כמה נקודות אשר מטילות ספק בכך שהעליה מארצות ערב מוציאה מתוך עצם קיומה את המסקנה שעניין הפליטים הפלשתינים איננו כזה שראוי לשקול אותו מוסרית- 1- פליט- הוא מי שאיבד את לאומו: את ביתו, ואת אזרחותו. לכן- אם הפליטים היהודים מארצות ערב זכו באזרחות חדשה - ובאו אל תוך מארג של מדינה נבנית (גם אם באופן בזוי)- אומר שהסטטוס 'פליט' כבר אינו רלוונטי לתיאורם. 2-הפלשתינים לא קיבלו אזרחות, או השתתפות במדינה נבנית, אלה הוכנסו למחנות פליטים, להמחשה- כל סוג של יציאה לא מאושרת מהם- "הסתננות" (מדיניות שבוססה בין 45-49) דינה היתה מוות. לא בשעה שהיה לציבור זה נשק,וגם כשהיה מדובר בנשים, זקנים וילדים. (במסגרת המדיניות לשמירה על קווי 'שביתת הנשק'.) יש לציין לעניין זה, שבין השנים מרבית ההסתננויות היו 'הסתננויות תמימות', ורק בשנים שלאחר מכן הכריעו ההסתננויות הפליליות- בד"כ למעשה גניבה. אני לא אומרת שהלחצים על הציבור הישראלי הייתה קלה, אלא אני ממחישה את פרספקטיבת הפליטות. 3-העליות הראשונה והשניה באו לאחר פרוגרומים ברוסיה. מקורות המימון היו הברון רוטשילד וההסתדרות הציונית. (ולא מנכסי החלוצים, שלא הביאו איתם את השטיחים) גם ניצולי השואה לא הביאו איתם את כלי הכסף. 4-הנקודה העיקרית: למה עוול אחד מצדיק עוול אחר? למה דריסת כבודה ורכושה של קבוצה אחת מצדיקה דריסת כבודה ורכושה של קבוצה אחרת? למה היותם של פליטים יהודיים מארצות ערב- מגורשים- מצדיקים השלטת טרור על הפליטים הפלשתינאים שנמלטו מבתיהם או גורשו מהם? הרי הלקח הוא הפוך! אין דבר שמצדיק ביזוי בערך חייהם ורכושם של אנשים! והרי היום אנו אוכלים את התוצאות של ההגיון המעוות הזה. אלוהים יודע איך נצא מתוצאותיה של מסורת ההגיון הזו. |
|
||||
|
||||
1. גם העולים איבדו את בתיהם ואזרחויותיהם (העניין הלאומי קצת יותר בעיתי אבל אני לא חושב שהערבים שגורשו או ברחו ב 48 איבדו את לאומיותם הם עדיין ערבים לא?) העובדה שהם זכו באזרחות חדשה לא מקטינה את עצמת העוול והפגיעה שנגרמה להם או את הקנס או העונש אותם ראויים לשלם מי שפגעו בהם. 2. אני מסכים שמצבם של הפליטים הפלסטינים גרוע בהרבה ממצבם של העולים ממדינות ערב, אבל חלק גדול מהאחריות נופל עליהם (הדבקות בדרישה לחזור בדיוק לאותו בית ואותו שדה אותם עזבו ב 48, סירובים חוזרים להתישב במקומות אחרים אי הכרה במדינת ישראל וכמובן הטרור שהם מפעילים נגדה). 3. לגבי העליות הראשונות, מדובר באירועים שקרו לפני זמן רב מאוד כיום לא נותרו עוד נפגעים מהאירועים הללו וספק אם תוכלי למצוא רבים מבניהם ונכדיהם לא מועלית שום דרישה לגביו ע"י אף אחד מהצדדים ולכן הוא לא רלוונטי. לגבי פליטי השואה, הם מקבלים פיצוי כספי על קרובים שניספו ורכוש שאבד (גם מי שמצבו הכלכלי טוב בהרבה מזה של רבים מהעולים ממדינות ערב). העליות ממדינות ערב ומלחמת השיחרור היו בסמיכות זמנים כך שמידת ההתישנות שלהם דומה, והעולים לא זכו לשום פיצוי. |
|
||||
|
||||
הסברך למה שקרה בקמפ דיוויד אינו מספק. איני מאמין שהקשר האישי בין ערפאת לברק שינה משהו, בעיקר כשמדובר באינטרסים ברמה הלאומית ולא ברמה האישית. כל ניתוח משמעותי של מה שקרה בקמפ דיוויד חייב להתחיל בהבנה של הלך הרוח בשטחים ערב הפסגה. וזה, לדעתי, היה נגד הסכם שיחרוג אפילו במילימטר מדרישות היסוד הפלסטיניות. ניתן להתווכח על מה גרם להלך רוח זה, וזה דיון נפרד ומעניין בפני עצמו. בכל מקרה, אין סיבה להניח שערפאת היה פונה לעימות עם ישראל שאפשר היה להגיד איך הוא יתחיל אבל לא כיצד הוא יגמר, אם האוכלוסיה הפלסטינית לא היתה דוחפת אותו לכך, ואם לא היה איום משמעותי ליציבות שלטונו אם לא היה עושה כן. אגב, כמה הערות טכניות: כשברק עלה לשלטון, כבר תם המועד הסופי לביצוע הפעימה השניה, שנתניהו כידוע עיכב לפני שהלך לבחירות. הסוגיה המרכזית לאחר עלייתו היתה האם ליישם את הסכם ווי, או לפתוח אותו במטרה לכלול בהסכם החדש גם תאריך יעד להגעה להסכם הקבע. לבסוף, כמובן, נבחרה האפשרות השניה (הסכם "ווי פלוס"), והטיפול בנושא הסכם הקבע אכן היה שם "פרטצ'י" במידת מה. בנוסף, יש לציין שהפעימה השניה בוצעה לבסוף באופן מלא, שלושה חודשים אחרי המועד הסופי שצויין בווי פלוס. |
|
||||
|
||||
התיאור שלי ביחס להתרחשויות בקמפ דיוויד, לא נועד להצדיק את מהלכיהם של אף אחד מהצדדים, אלא להדגים כיצד ההתרחשות הפוליטית אדיוטית באופן יוצא דופן, ביחס לצרכי הציבור הדחופים. חשבתי שהתיאור הסבוני של מהלכי הדברים המחיש זאת. לניתאי-ביחס לחששותיו של ערפאת ליציבות שילטונו- אכן ציינתי מן הגורמים המסוימים לכך באותם הימים, כפי שהרחבת עליהם בעצמך. מעבר להלך הרוח בשטחים, אינני אמונה על מניעיו של ערפאת, ככאלה שנועדים להיטיב עם העם הפלשתיני. הנקודה העיקרית בתשובה לאסתי, היא שהפוליטיקאים (כולם: עראפאת, ברק, שרון, ביבי, הממשל האמרקני) אינם מקיימים משאים ומתנים אשר מועילים לציבורים אשר אותם הם מייצגים. שוב, הכוונה הייתה להמחיש את הלך הרוח המגוחך של הפוליטיקה המושלת באזורנו, בשילוב עם תשובה לאסתי, ביחס למה שקרה ב'פיסגה' ההיא. להמחשה- כל דיון באייל, כמו זה שאנו מקיימים עכשיו, או זה על התפתחות מכונות סייברסקס, נידון באופן רציני יותר על ידי המשתתפים, שמבקשים להגיע לתשובות. להבדיל אלפי הבדלות, דיוני פיסגה נושאים בתוצאותיהם השלכות מאוד רציניות על חיי מיליונים. אני לא אומרת שהפוליטיקאים לא עושים את מעשייהם מתוך שיטנה, אלא אני טוענת שהיכולת המנטלית שלהם הייתה צריכה להישאר בתוך המערכת הצבאית- כמקבלי פקודות. את מהלכיהם לא מכוונת השקפת עולם מלאת חזון, המגובה בעקרונות מוסריים. קשה לי לדמיין מה כן מניע אותם- אבל זה וודאי לא מה שכתבתי , שהוא מה שאני מצפה משליחי ציבור. לאסתי-את כל מה שפוליטיקאי אומר, כולל בן עמי, יש לבדוק בחשדנות, עם צפיה למציאת האינטרס שהניע אותו לקבוע אמת מדוללת, או חדשה. פירושם של הרחבותיו של ניתאי לעניין הפליטים הוא, שיש פער גדול בין נכונותו של בן עמי לבין דברים שמוכנים לקדם בפועל- כמו שברק לא היה מוכן בשום אופן. לניתאי: תודה על ההרחבות והדיוק. אני כתבתי את תשובתי במהירות מזכרוני,ובלי לבדוק. הפרטים שהוספת בשתי תגובותיך, דומני שמבססים את טיעוני ביחס לאחריות ציבורית. |
|
||||
|
||||
".. אם האוכלוסיה הפלסטינית לא הייתה דוחפת אותו לכך ..." הפכת את היוצרות. ערפת הוא זה שהכין את הפלסטינים למלחמה הזו במשך שנים, מרגע שהגיע לראשונה לעזה. בשביל זה הוא הקים את הת'נזים: |
|
||||
|
||||
ארגון התנט'ים הוקם כדי להוות אמצעי שליטה על הרחוב הפלסטיני ולנסות לנתב אותו בהתאם לרצונו של ערפאת, כך שמטרתו היא כפולה: מתן אפשרות לניוד הרחוב כנגד ישראל, אך גם נתינת מספיק שליטה בידי ערפאת כדי להרגיע את היוצרות. פשטני מדי להגיד שהארגון הוקם רק למטרה לפעול נגד ישראל. וכפי שכבר אמרתי, אני מאמין שהגישה הרואה בערפאת רוצח משוגע, ושמסרבת לראות הגיון בפעולותיו, היא רדודה ואף ילדותית. סביר להניח שההגיון העליון המנחה אותו הוא זה שמנחה כל מנהיג; קרי, כיצד יוכל להשאר בשלטון. התקוממות בלתי מוגבלת וחסרת פשרות נגד השלטון הישראלי לא תשרת את האינטרס הזה, וסביר להניח שהתקוממות זו עדיין נמשכת רק משום שלערפאת אין אפשרות להפסיקה. |
|
||||
|
||||
נתאי הנכבד, תסלח לי על הערת אד-הומינם זו, אבל ממש קשה לי לנהל אתך דיונים, בכל פעם שאתה משתמש ב"נוסח ארטנשטיין" 1. מה בדברי רומז על כך שערפת לא פועל בהיגיון, וכל מה שהוספת שם? אפילו קשה להסיק מדברי שהת'נזים הוקם *רק* למטרה לפעול נגד ישראל. אנחנו לא דיברנו על היכולת של ערפת להפסיק את הבלאגן (גם בעניין זה אני נוטה לחשוב שאתה טועה). אלא על השאלה האם הוא *יזם* את הבלאגן, או לחילופין, העם דחף אותו לכך. אני חושב שערפת יזם. ובתור סימן לכך ציינתי את הת'נזים ממש כפי שפתחת: אמצעי שליטה על הרחוב הפלסטיני. 1 "נוסח ארטנשטיין" הוא צורת הביטוי בה אתה מרבה להשתמש כלפי המתדיינים אתך שבאופן כוללני אומרת:"או שאתה חושב בדיוק כמוני, או שאתה פסיכי לגמרי". במקום להתמודד באופן מדוייק עם הטיעונים בדיון, אתה מייחס לחברך דבר טיפשי שהוא לא אמר בשום צורה ואופן, ומציין שהוא רדוד, ילדותי, גיזעני, פרמיטיבי, וכדומה. וכך למעשה מתחמק מתגובה רצינית. להלן כמה דוגמאות, כולן מהמאמר הנוכחי: |
|
||||
|
||||
היי, התנצלותי אם נפגעת. כך אני כותב, ואין הרבה שאוכל לשנות בעניין. אם תפגע שוב, תודיע לי ואתנצל שוב. כעת לגופו של עניין. אתה טענת שערפאת הכין את הפלסטינים למלחמה הזו במשך שנים, ולצורך כך הוא הקים את התנט'ים. מכאן, רק הגיוני היה להניח שהתכוונת לכך שהתנט'ים הוקם כגוף מלחמתי נטו ולא כמוטת שליטה של ערפאת על הרחוב הפלסטיני, שעשויה לשמש אותו גם כדי להנמיך את רמת האלימות (כפי שאכן קרה בעבר). ומכאן, הדרך היתה קצרה להניח שאתה רואה בערפאת כמשוגע חסר יכולת הגיונית, כמו לא מעט אנשים אחרים כאן. אם אלו אינן העמדות שלך, סליחה על חוסר ההבנה, ובוא נמשיך הלאה. |
|
||||
|
||||
ההסבר שלך ממש רדוד ולא הגיוני. אם נפגעת מהתגובה שלי תודיע לי ואני אתנצל, אבל אני לא יכול להבטיח שאני יכול לשלוט בעצמי, אז כנראה גם על התגובה הבאה שלך אני אגיד שהיא רדודה. |
|
||||
|
||||
כתבת "תנט'ים". האם זוהי טעות מקרית, או שאכן יש לבטא כך? |
|
||||
|
||||
האיות של השם בערבית הוא, למי שמכיר את האותיות: תא, נון, ט'א, יא, מים. האות ט'א מבטאת מעין צליל th נחצי, שאמנם מזכיר את צלילה של האות 'ז', אך אינו זהה לו לגמרי. האיות המקובל של 'תנזים' נכנס ללקסיקון הישראלי כפי שנכנסו לפניו האיותים של 'עזה' (ולא 'ע'זה') ו'בקה אל-גרבייה' (ולא 'בקה אל-ע'רביה'), אך מי שמעוניין לדייק בכל מקרה צריך לכתוב 'תנט'ים'. |
|
||||
|
||||
האם כוונת לצליל מעין th במילה this? אם כן, אז כותבים בעברית ד'. כך ביטאו אותה בעברית הקדומה, וכפי שמבטאים תימנים ד רפה עד היום. בקה אל גרביה - האות ג, כאשר אינה דגושה, מבוטאת בפי תימנים כמו בערבית. אין סיבה שלא להישאר עם הצורות הקימות בעברית. אין בעברית ע' השונה מהע' הגרונית. אשר לט' - ט' מקורית נשמעת כמו בשם "טייבה" בערבית. לפיכך, אם ברצונך לדייק, מוטב לכתוב "תנד'ים" ו"בקה אל גרביה". העיר עזה היא עיר עתיקה ששמה בוטא ע"י היהודים בע' גרונית, הרבה לפני שהערבים הגיעו לכאן. לפיכך את שמה יש להמשיך ולאיית "עזה". |
|
||||
|
||||
לא, לא, לא, לא, לא. עבור הצליל הראשון שאליו אתה מתייחס קיימת האות ד'אל. האות ט'א שונה בצלילה באופן משמעותי, והוא נע בין th ל-z. בנוגע לאות שאותה כתבתי כ-ע', מדובר באות ריין, ולא בעיצור הע' הגרונית. הצליל שלה באזור שלנו הוא של רייש גרונית, ועל כן אומרים 'רזה' ו'בקה אל-ררביה'. בכל מקרה, לא כדאי שתכתוב 'תנד'ים'. במקרה הזה באמת שאף אחד לא יבין על מה אתה מדבר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כן, למרות שכאן לא היה את העיוות של בקה אל-גרביה, לדוגמא - אחרת היו קוראים לכפר גג'ר. על המפות הרשמיות, אגב, הוא מצויין כע'אג'ר. |
|
||||
|
||||
שמו הפרטי של לינקון היה אברהם (שלא מבטאים כמו אברהם אבינו) והוא היה נשיא אמריקני - אברהם לינקולן. האמריקנים אינם מבטאים את ה'ל' השניה שבשמו. תעתיקי שמות משפה לשפה היא בעיה לא פשוטה מכיוון שקיימים עיצורים וכללי הגייה בשפה א' שאין בשפה ב', כמו בדוגמת "התנזים". כשכותבים תאנט'ים, איש בעצם אינו יודע איך לבטא זאת (למעט אולי מזרחנים וקוראי ערבית שיודעים איך מצלצל השם במקור), והתוצאה עלולה להיות היווצרות מגוון רב של גירסאות הגייה ושיבושים גדולים עוד יותר מאשר תנזים. מתרגמים נוקטים בכלל הבא: אכן צריך לשאוף לבטא כמו בשפת המקור, אולם אם שיבוש מסויים של תעתיק קשה להגייה בעברית כבר השתרש בציבור הרחב, נשארים איתו; ולכן עדיין כותבים והוגים לינקולן, וכנ"ל לגבי התנזים. |
|
||||
|
||||
אה, אז אם כך, בקשר לתנט'ים אני לא יודע על אות עברית מתאימה. אשר ל''בקה אל גרביה'' - כפי שאמרתי, יש להשתמש בג. זו דרך הביטוי הנכונה של ג רפויה. אני מקווה שבענין ''עזה'' השתכנעת. |
|
||||
|
||||
שוב פעם, לא. שמו של הכפר ''בקה אל-גרביה'', כפי שנהוג לכנותו, מאוית עם האות ריין. לכן, דרך הביטוי הנכונה היא 'בקה אל-ררביה'. כנ''ל לגבי עזה ('רזה'). בכל מקרה, עדיף שתצבור ידע בסיסי על האותיות הערביות לפני שנמשיך לדון בנושאים כאלה. |
|
||||
|
||||
לגבי עזה - כבר אמרתי לך שזהו שם שבוטא בעברית עוד בטרם בוטא בערבית. לפיכך עלינו להמשיך ולכתוב ''עזה'' גם אם הערבים יקראו לו ''רזה'', ממש כפי שאנו אומרים ''שכם'' ולא ''נבלוס''. אשר לשתי המילים האחרות - אכן היה דבילי מצדי להתווכח מבלי לזכור דבר משנת לימודי הערבית שלי. אתה צודק ואין מקבילות עבריות. |
|
||||
|
||||
אולי נסגור על גאזה כמנהג האנגלו-סקסים ונגמור עניין? |
|
||||
|
||||
"כאשר פרש (ברק, ס') מן הצב"א התלבט ושקל את הצעותיהם השונות של הליכוד והמערך", את לא מתבלבלת עם איציק מרדכי (ואם לא, מתי ברק שקל הצעה כל הליכוד)? |
|
||||
|
||||
(צב''א - היתה הקלדה שגויה על משקל צה''ל). רוב האלופים והרמטכ''לים שקלו למי עליהם להצטרף עם פרישתם מצה''ל. אני לא מתבלבלת עם איציק מרדכי. סביר להניח שגם איציק מרדכי עבר את אותם לבטים קרייריסטים. אולי ברק שקל זאת אולי עוד בתקופה שלפני תום שירותו במשרת רמטכ''ל. בכל מקרה, גם הימין וגם השמאל חיזרו על פתחו בהצעות שונות, שביניהן התלבט. אני לא זוכרת איזה פרק זמן עמד בין הצטרפותו למפלגת העבודה, לבין שיחרורו מצה''ל. אם תחפש תמצא. זו לא עובדה מוזרה שיש עליה עוררין כדי שאלך לחפש לה תיארוך בעצמי. |
|
||||
|
||||
זאת אולי לא עובדה מוזרה, אבל היא לא נכונה (ולכן לא עובדה). ברק אולי התלבט בין קריירה פוליטית לקריירה עיסקית, ואולי בין הצטרפות לעבודה לבין הצטרפות למעין מפלגת מרכז או הצטרפות לחיים רמון (שאז לא היה במפלגת העבודה), אבל, ברק לא היה במשא ומתן כלשהוא עם הליכוד (הוא פרש מצה"ל בינואר והצטרף לממשלת רבין ביוני 1995, באותה תקופה הוא כתב מאמר שהציג דעה רחוקה מאד מעמדתו של הליכוד). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |