|
טיעון שחיכיתי שיועלה הוא שהסמיכות לעזה וסכנת הקסאמים מכינות את החיילים נפשית לשירות קרבי. אני לא מסכים איתו, כי אם כבר חייבים להסתכן, אפשר לחכות עד שזה יהיה הכרחי. אם רוצים להכין אותם נפשית להמצאות בשדה קרב, שישלחו אותם להקים ולתחזק את הגדרות, החומות, הצריחים והמוצבים שבאיזור עזה (פעילות הכרחית באיזור, שבה איבוד קור רוח של חייל איננה קטסטרופלית, ולכן היא יכולה להחשב כפעולת אימונים), ושיעבירו את הטירונות במקום אחר.
מצד שני, כשמכינים עוגות, שוברים ביצים. נפלו המון קסאמים, ורק אחד פגע בינתיים בחיילים. לא בלתי אפשרי שההסתברות לפגיעה נמוכה מספיק בכדי להצדיק את הסיכון הזה כניסיון מחשל. אבל אני בספק רב.
|
|