בתשובה להמסביר לצרכן, 24/08/07 0:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כולה ניסיתי לעזור לך לי נראה שהטיעון הכי חזק שלך היה האלימות ולכן בחרתי לענות לו אבל אם אתה רוצה לוותר עליו מי אני שאתווכח? ואתה עדיין מפחיד אותי זה שאתה לא מסוגל להבדיל בין עבריין לבין "פעיל פוליטי" (אין לי מילה יותר טובה כרגע) מפחיד אותי מפני שהרעיון של קבלת מרות השלטון באופן מוחלט ושאין הבדל בין סרבן לעבריין הוא פשיסטי אני בטוח שאתה בעצמך יכול לחשוב על מקרים שבהם אתה תסרב לקבל את הכרעת הרוב יש לי הרצאה שלמה על בסיס סצנת המוות של סוקרטס עם הופעת אורח של רוזה פרקס שמנסה להסביר את החשיבות של סרבנות ומרי בדמוקרטיה גם כשהיא לא נעשית ע"י הרוב אבל בא נקצר תהליכים ההבדל בין עבריין לפעיל פוליטי הוא שעבריין עושה את מה שהוא עושה בחשאי ומקווה שלא להיתפס ואילו פעיל פוליטי עובר על החוק בגלוי ובקול רם וההתעמתות (הלא אלימה*)עם השלטון היא חלק מהתהליך הפוליטי *באלימה אני מתכוון מאורגנת ועם כוונות קטלניות ולא! קללות ו/או מכות עם שוטרים/חיילים זה רעיון עתיק (סוקרטס כבר אמרתי?) ובסיסי במשטר דמוקרטי כאשר המתנחלים מסרבים להיכנע לגחמות של שר הביטחון התורן וממשיכים (בגלוי , בפומבי ובקול רם ) להקים ולהרחיב את הישוב היהודי תוך כדי התעמתות עם השלטון שמפעיל נגדם כח -בדיוק כמו שאמרת - הם פועלים בתוך המסגרת והמסורת הליברלית דמוקרטית של התנגדות מוסרית לשרירות השלטון (את התנועה לזכויות האזרח כבר הזכרתי?) כל החלק האחרון של תגובתך נוטף איפה ואיפה פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) תקפו וקיללו חיילים פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) השחיתו רכוש של מתנחלים פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) סרבו לשרת בצבא הכיבוש למה בדיוק אני ואתה אמורים לשפוט את "אויבותם" של המתנחלים כציבור על סמך מעשים שהם תמיד של יחידים (במובן שאלה תמיד יחידים שעושים אותם ולא במובן שאין להם הסכמה בקרב הציבור) ואילו את הסמול אך ורק על סמך מה שאתה אישית עשית ומסכים איתו? נ.ב. ותחשוב על זה הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים הם אוייב רק כאשר יושבת בירושליים ממשלת שמאל זה נראה לך סביר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים הם אוייב רק כאשר יושבת בירושליים ממשלת שמאל''. זה נכון, כמובן. אבל הצרה היא שכבר כמה שנים שכל ממשלה המתיישבת בירושלים זוכה מיד מצד המתנחלים להגדרה כממשלת שמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"כולה ניסיתי לעזור לך" על ההתממות הזאת אני מדבר. העובדה שטיעונים להגנת המתנחלים נטענים בצורה כזו, פוגמת *עוד יותר* באמינותם. הא לך עוד הבדל בין בר פלוגתא לאוייב: עם בר פלוגתא אתה לא מסכים אבל אתה יכול לסמוך עליו. מאידך, אוייב - בתחבולות יעשה לך מלחמה. ואתה ממשיך בסורך. קודם טענת בשמי שהאלימות היא עיקר הבעיה, עכשיו אתה - בשמי - מוותר עליה. תודה על העזרה, אבל אני לא מוותר עליה: האלימות של המתנחלים עדיין מכוערת. והיא עדיין אחד הסימפטומים להיותם אוייב. אבל, כאמור, לא הסימפטום העיקרי. ===>"ואתה עדיין מפחיד אותי" זה מחוץ לתחום שלי. אני יכול לתת לך טלפון של ממוחה לחרדות. אתה מוזמן לתאר את הסצינה של סוקראטס. עד כמה שזכור לי מביאים אותו בדרך כלל כדוגמה ל"קבלת הדין" - הוא פינה את עצמו *בעצמו* מכיכר העיר, בהתאם להכרעת מוסדותיה. כשהמתנחלים יפנו את עצמם *בעצמם* מהמאחזים (בלי לוותר על הטפה למען החזון), אפשר יהיה להשוות. סוקרטס היה בר פלוגתא של הרוב. המתנחלים - אוייב שלו. ===>"ההבדל בין עבריין לפעיל פוליטי הוא שעבריין עושה את מה שהוא עושה בחשאי " עבריין עושה בחשאי, פעיל פוליטי עושה בגלוי, אוייב משתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו. לפעמים באלימות, לפעמים ברמאות, לפעמים בחשאי ולפעמים בראש חוצות. תראה את החמאס - גם הוא לא בוחל באמצעים. ולא תמצא דוגמה יותר טובה לפומביות מאשר נסראללה. אבל אני מודה: המתנחלים פחות אלימים ממנו. ===>"כל החלק האחרון של תגובתך נוטף איפה ואיפה" תחבולה אופיינית נוספת - התבכיינות. גם החמאס משתמש בה. אם אתה יכול להצביע על *ארגון* שמתנהג ככה (אולי מצפן, עם אודי אדיב) בצורה עקבית, זה בעיני אירגון אוייב. צריך לדכא אותו בכוח. אתה מנסה עוד תחבולה - להכניס את ה"עשבים שוטים" מהדלת השמאלית. הטיעון הזה כבר לא עובד על איש. אי אפשר שרבנים ומנהיגים (וייס, פורת, שפירא...) יסיתו את הציבור, וכשהציבור מבצע לטעון שזה עשב שוטה. גם ערפת אהב את הטריק הזה. מצד אחד "מיליון שהידים יעלו על ירושליים". מצד שני "אני מגנה את הפיגועים". אבל גם ערפת לא היה בר פלוגתא. הוא היה אוייב. ===>"הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים..." זה ממש שטות. באותו אופן אפשר לומר שהחמאס הוא אוייב רק כשהוא יורה. היום (עד שעה זו) לא נורה אף קסאם, אז החמאס הוא לא אוייב. הרי גם הוא יחדל ממעשיו כשיקבל את מה שהוא רוצה. אירגוני המתנחלים והחמאס אינם אויבים בגלל מה שהם עושים. הם עושים זאת אם וכאשר זה משרת את מטרתם כאויבים. מטרת החמאס היא לפרק את הישות הציונית. ומטרת מועצת יש"ע היא לפרק את מוסדותיה...מה שהוא היינו-הך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין שאתה זוכר את סוקרטס לא כאבי אבות אסירי המצפון והסרבנים אלא כדוגמא לגרמני טוב מפחיד כבר אמרתי? בתרגום די חופשי מתוך נאום ההגנה של סוקרטס "אם תציעו לוותר לי אבל בתנאי שאחדל לדבר ולהסית אז תגובתי תהיה : אתונאים אני אוהב ומכבד אתכם אבל חובתי לאלים קודמת לחובתי לכם וכל זמן שאוכל אמשיך לחקור באמת ולדרבן את כל מי שאפגוש לחקור איתי כהרגלי " האפולוגיה כולה שווה קריאה אבל הקטע שמתוכו ציטטתי רלוונטי במיוחד מכיוון שסוקרטס מתחיל אותו בהזכרת השירות הצבאי שלו שבו הוא ציית למפקדים הממונים כמו כל אזרח/חייל אחר ומביא שתי דוגמאות (לא במסגרת הצבא) שבהן הוא סירב לשתף פעולה עם שלטונות העיר בעניינים שנראו לו לא צודקים תגובה לשאר התגובה שלך תאלץ לחכות עד שאגמור להתקין קובונטו ולסדר את הרשת הביתית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כאן את הטקסט. אבל אם אתה מצטט אז בטח יש לך. אולי אתה יכול למצוא מה סוקרטס אומר לקריטון כשהאחרון מציע לו לברוח מהכלא. אם תצטט משם אולי נבין למה הוא נחשב ''כאבי אבות אסירי המצפון''. מכה הרשתות האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האופנה הזו של רשתות מחשבים, שלא לדבר על רשתות־בין־רשתות־מחשבים, דינה להיעלם בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה http://en.wikipedia.org/wiki/Kubuntu | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל הסבר לכאלו שלא יודעים הרבה מחשבים חוץ מלכתוב תגובות פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר שאנחנו קוראים לו מחשב מורכב בעצם משני חלקים: חומרה ותוכנה. חומרה זה כל "החוטים והברזלים" מהם מורכב המחשב. תוכנה זה אוסף של הוראות שאומר לרכיבי החומרה כיצד להתנהג וששמור בד"כ על הדיסק (ושהחומרה מעלה לזכרון, אבל זה סיפור אחר). התוכנה מורכבת בגדול משני חלקים, מערכת הפעלה ואפליקציות. אפליקציות זה התוכנות אותן אנחנו מפעילים, כמו: מעבד תמלילים, בראוזר, נגן מוזיקה, וכו'. מערכת הפעלה זה מה שמקשר בין האפליקציות לבין החומרה (ז"א, האפליקציה אומרת למערכת ההפעלה אם המשתמש לוחץ על המקש T במקלדת תציגי על המסך את התו 'א', מערכת ההפעלה יודעת לעשות את זה). יש בעולמנו מספר רב של מערכות הפעלה, הנפוצה שבהן היא ווינדווס של חברה בשם מייקרוסופט (בעצם מדובר בסדרה של מערכות הפעלה). אחת אחרת, נפוצה קצת פחות היא לינוקס. לינוקס היא מערכת הפעלה חינמית (משמע, לא צריך לשלם או לגנוב על מנת להשתמש בה) עם קוד פתוח (משמע, אפשר לקרוא ואפילו לשנות את הקוד שכתבו המתכנתים שלה). בגלל שמדובר במערכת של קוד פתוח נוצרו לה הרבה מאד "סוגים", עם שירותים קצת שונים ואפשרויות קצת שונות. למשל, לינוקס מתאפיינת בשני "סביבות שולחן עבודה גרפיות" עיקריות. כל סביבה כזאת היא בעצם החלק במערכת ההפעלה שקובע איך יראה למעשה שולחן העבודה. הראשונה והמכוערת והמסורבלת יותר היא GNOME והשניה והיפה והנוחה יותר היא KDE. חברות שונות החליטו ליצור "הפצה" של לינוקס. כל הפצה כזאת לוקחת מספר אפליקציות ושירותים של לינוקס ומפיצה אותם, לרוב בחינם, ביחד, על מנת להקל על המשתמשים את ההתקנה וההפעלה. יש מספר רב של הפצות קיום, כמו דביאן, פדורה, מנדריבה, וסוזה (הטובה הפשוטה והמוצלחת שבהם). אחת ההפצות היותר פופולריות ומוצלחות היא אובונטו, הפצה שמנסה להפוך את ההתקנה והשימוש בלינוקס לקלים, על מנת להגדיל את הפופולריות של מערכת ההפעלה. מסיבות לא ברורות החליטו מפיצי אובונטו להפיץ אותה עם GNOME, דבר שכמו שהובבר כאן מנוגד למטרות החברה, ולכן הם החליטו מאוחר יותר להוציא גרסא נוספת של ההפצה עם KDE, וזה קובונטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אין לי מחשב אז אין לי את הצרות האלה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמו חלונות, רק חינם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |