בתשובה לראובן, 15/08/07 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בסדר, לא נוירון. אבל צריך איזושהי יכולת חישובית לא טריויאלית, לא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא יותר מלמושבה של סנאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל בכ''ז החישוביות ההיא היתה מבוססת על יחידות שמסוגלות לקבל החלטה. אז יש אצל כל חידק מספיק מולקולות (חלבון, נניח), והן יכולות ל''החליט'' במובן כימי מסויים, אבל בשביל החלטות מהסוג שאנחנו מדברים עליו דומני שצריך משהו קצת יותר חזק, שכולל משהו דמוי יכולת הפשטה. ברור ש''דומני'' ו''משהו דמוי'' אינם נימוקים משכנעים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי חיידקים באמת טיפשים מדי מכדי לזהות אלטרואיסטים, אבל אני לא בטוח שממש צריך אינטלגנציה. אולי מושבה של עובש? אגב, מישהו יודע מה נגמר עם המאמרים ההם של אשל בן יעקב <דמיינו לינק>? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה לפרט מה נדרש לנו: 1. יכולת להבדיל בין פרטים שונים - נניח שיש הבדלים כימיים (למרות הזהות הגנטית) כך שזאת לא בעיה גדולה. 2. יכולת לזהות התנהגות אלטרואיסטית - זה כבר קצת יותר קשה לעשות רק בעזרת כימיה פשוטה, כי זה מחייב לפחות הבחנה בכך שמצבך השתפר אחרי האינטרקציה הקודמת. אני לא בטוח ש"המצב השתפר" קל למדידה, בטח למדידה עצמית. 3. יכולת לזכור איך התנהגו הפרטים בעבר - נראה כמשוכה גבוהה לא פחות לחידק המסכן שלנו, שכן הוא מחייב קשר בין זיהוי הפרט, זיהוי הפעולה האלטרואיסטית וזכרון של שני אלה. 4. יכולת להגיב במפגש הבא ע"ס הזכרון מהסעיף הקודם וזיהוי הפרט, שוב מחייב קשר בין שתי המערכות הנ"ל. בעצם אני לא רואה מחסום בלתי עביר בכל אחד מהנ"ל, כך שאולי אתה צודק בכל זאת. אשל בן יעקב, זה ההוא עם ה- DNA האינטליגנטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ההוא מ''חוכמת החיידקים''. אתה לא צריך לזהות שמצבך השתפר. אתה רק צריך להוליד יותר. אם מנגנון יכול לתת ציון לכל פרט שהוא פוגש שמתעדכן על בסיס פגישות חוזרות, וההחלטה אם לעזור לו מבוססת על הציון הזה, אבולוציה אמורה לעשות את השאר. הבעיה היא לייצור ספריה גדולה מספיק של פרטים שכבר פגשת, ולחיות בסביבה בה אתה פוגש את אותו הפרט מספיק פעמים. אני מתעקש להזכיר שוב את המערכת החיסונית, שמזהה פתוגנים שכבר היו אצלה פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם מנגנון יכול לתת ציון לכל פרט שהוא פוגש" - אבל איזה ציון? חיובי, שלילי או אפס? מערכת החיסון נותנת ציון שלילי באופן גורף, מנגנון שעובד לא רע באופן כללי (א...א...א...אפצ'י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה, שהאבולוציה תחליט. העיקר שמנגנון הציון עובר בתורשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבולציה יכולה לעשות את העבודה אם האינטרקציה היא בעלת סימן קבוע, כלומר אם העברת הפלסמידים משחקת תמיד (או בד"כ) לטובת (או לרעת) המקבל. בתנאי הזה, אם חידק מפתח במקרה תגובה הולמת כלפי התורם, דארוין כבר ידאג לכל השאר. האם זה המצב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. רעיון מעניין- חיידקים שולחים אחד לשני פלסמידים מסוכנים כדי להכחיד את המתחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה מה שעבר לי בראש כששאלתי. הרי מישהו היה צריך להתחיל את התהליך עוד לפני שהיה מי שיגמול לו (בעיה כללית של ה- TFT). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם האלגוריתם הבא?: כאשר אתה ופרט אחר נצמדים לרגע, אם הוא מסר לך באירוע זה קטע DNA, אזי אם עוד טרם מסרת לו קטע במפגש זה, מסור לו עתה - בהסתברות עשירית, אחרת, אם הוא טרם מסר לך, מסור לו בהסתברות מאית. פרטים אגואיסטים לא ימסרו קטעים, בעוד פרטים פראיירים, ימסרו קטעים במידת גבול יכולת היצור שלהם, לכל אחד. יתכן שיש צורך לשפץ את עניין התיזמונים ויתכן גם שכל האלגוריתם הוא תוצאה של שפעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שאני מבין את הפסאודו-קוד, אבל הבעיה בכל אלגוריתם מהסוג הזה היא נקודת ההתחלה: ברור שהראשון שמפתח מוטציה כזאת הוא בעמדה נחותה שכן אין מי שייענה לנדיבות שלו כך שהוא אלטרואיסט אמיתי, במובן הטראגי של המילה. לכן קשה לראות איך המוטציה מופצת. (אולי "ברירת קרובים" יכולה להצית את התהליך ולפתור את הקושי, ואני מנחש שזה המצב אצל רב תאיים. לחילופין, אם חלק ממקבלי הפלסמידים מוצאים אותם רעילים והופכים בו במקום לפגר שעליו התורם חוגג את הצהריים שלו, הבעיה נעלמת. מתוך שלא לשמה, וגו'). ________________ ותהיה בריא! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטציה ראשונה: בצע את הוריאציה על אלגוריתם-אפופידס, בה קטע הדי-אנ-אי שתמסור יהיה תמיד קטע הדי-אנ-אי שגורם לבצע את הויראציה הזו של אלגוריתם-אפופידס. מוטציה שניה: בצע את אלגוריתם-אפופידס כפי שנוסח במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, השאלה עליה ניסיתי לענות כאן היא האם וכיצד תיתכן התפתחותו של שת"פ, שאינו כרוך בכמות הזיכרון הנדרשת באיסטרטגיה המנצחת בניסוי המקורי של אקסלרוד1. שנית, מוסכם כמובן שזולתנות תועיל לבעליה רק כאשר היאת מתפתחת ביותר מפרט בודד. בעניין הפסאודו-קוד, נדמה לי שאין הוא מספק את הסחורה, אנסה לכן שיטה אחרת: אם נוצר קשר עם פרט אחר, מסור לו מיידית עותק מקטע DNA בעל ערך נמוך2. עתה, אם הוא משיב, השב לו בעותקים מקטעים בעל ערך העולה במעט על אלו שלו בכל פעם שהוא משיב, עד שהוא חדל למסור, או שהמקטעים הם כבר מסוגים שכבר מצויים בDNA שלך, או סתם, בא לך לנתק מגע ולעבור לפרט הבא, או להמשיך בעניינים בהם מעסיקים את עצמם מיקרובים בזמנם החופשי (קוקטיילים, מסיבות בוטוקס). באופן זה, לכל פרט יש אינטרס שלא לבגוד, כדי שהקשר ימשך, כך שהוא יקבל מקטעים בעלי סיכוי הולך וגובר להקנות לו יכולת חדשנית מועילה. במחשבה נוספת, החלפת קטעי קוד יכולה לקרות ע"י מנגנונים וסיבות נוספים, כגון ברירת קרובים שכבר הוזכרה. אפשרות נוספת לנתינה, ללא קבלת תמורה ישירה מן המקבלים, היא כאשר עצם השימוש ביכולת המוענקת מקדם גם אחרים. לדוגמא, אם היכולת היא כושר פירוק רעלן, אזי גם אם אין מדובר בקרובים, משתלם לפרט להפיץ יכולת זו, מה שיאפשר לו לחלוק עם אחרים את עומס הפירוק של הרעלן המעיק מסביבתו. קשה לראות בהתנהגות זו זולתנות וגם אין כאן צורך בהדדיות - היא משתלמת לפרט גם אם הוא הנותן היחיד. עוד אפשרות, הכוללת זיכרון מינימלי יכולה אולי להתקיים כאשר ישנו גיוון רלוונטי מועט באוכלוסיה, אזי, סטטיסטית, יתכן שדי לזכור את הסוג הראשון שפוגשים ולישם רק עליו את איסטרטגיה 1, ואילו עם הסוגים האחרים לא לשתף פעולה בכל מקרה. 2 למשל, כזה המורכב מרצפים ותיקים בDNA, שסביר שגם משותפים לרוב הפרטים. ככל שהמקטע מגיע מאזורים חדשים בDNA, סביר יותר שהוא יקר מציאות ורלוונטי יותר לעדכניות שבעקותיה. אני מניח כאן גם ששיכפול קטע DNA או פלסמיד הוא זול יחסית לערכו אצל מי שחסר אותו. -------------------------------------------------------------- תודה! נראה שהאלגוריתם של הקהילה הויראלית שהשתכנה בגופי אינו מן המשובחים, עד כדי כך שאכיניצאה פשוטה שיבשה אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |