 |
אנשים יוצרים מבנה משפטי מסויים כדי להגשים מטרות מסויימות:
כאשר חבר בני אדם רוצים להקים לדוגמא קיבוץ, או מושב שיתופי, הם בוחרים במבנה משפטי של אגודה שיתופית. העקרון המרכזי במבנה הזה הוא העזרה ההדדית בין חברי האגודה. המבנה הזה מאפשר לרשום על שם האגודה את סך הנכסים של החברים, ולקיים את העקרון של שיתוף באמצעי הייצור וכדומה. הנהנים הישירים והיחידים של האגודה השיתופית הם חברי האגודה.
לעומת זאת, כאשר חבר בני אדם רוצים לתמוך במטרה שחיצונית לאינטרסים האישיים שלהם, לדוגמא, תמיכה במחקר על האופן הטוב ביותר לגדל חסה בשטחים, הם בוחרים בעמותה. העמותה מגייסת כספים המיועדים לקידום המטרה. הכספים אינם יכולים, על פי חוק, לשמש את חברי העמותה עצמם. במובן הזה, עמותה היא מבנה הפוך מאגודה שיתופית.
לבסוף, כאשר מישהו רוצה להגדיר כי שימוש בעתידי בנכס כלשהו יעשה למטרה מסויימת, עד עולם, הוא חייב להגדיר נאמנות. קח את המקרה המעניין של בית עלמין: מדובר בנכס שכל הלקוחות שלו מתים. אין להם אישיות משפטית, ולכן אין להם דרך להבטיח שלאחר מותם לא יהפכו את בית העלמין לכביש רב-מסלולי. הדרך המשפטית הכמעט יחידה שעומדת בפניהם היא להקים תאגיד, שנכסיו (הקרקע) הם הקדש. באופן זה, בעלי הקרקע יכולים להבטיח כי השימוש בקרקע לא ישונה לאחר מותם, עד עולם.
זה, על קצה המזלג, ההבדל בין השלושה. זה לא אומר שלא ניתן לשרשר את השלושה: אגודה שיתופית יכולה להיות חברה בעמותה,שהקדישה את חלק מנכסיה למטרה מסויימת. לדוגמא, קיבוץ יכול להקדיש את החלק בקרקעות הקיבוץ המשמש כבית עלמין, או שכל המושבים השיתופים בארץ הם חברים בעמותה שמטרתה קידום שימור המורשת, וכדומה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש