|
||||
|
||||
יש לך הנחה מוקדמת שאוייב הוא רק כזה המסכן את אושיות קיומך. ובכן, זוהי הנחה שגויה. אויב יכול להיות גם זה המסוגל רק לזנב בך, לעקוץ בך מדי פעם. להמאיס עליך את חייך, אי כי לא לחסל את אותם גם אם אני אקבל את המבט הפטרוני משהו שלך - את הידיעה הברורה שלך בדבר רצונם של הפלסטינים - עדיין המצב כרגע הוא מצב נתון. ישנם רגשות שינאה בשני הצדדים. ישנו כרגע חוסר אמון בין הציבור הישראלי-יהודי לזה הערבי. לכן הפיתרון לא יהיה פשוט, ולא יארך זמן קצר. עם כל הרצון הטוב שיש אצלנו ואצלם. החיים הם יותר מורכבים ממשחק שח-מט, והפוזה של הגננת שאומרת, עכשיו ילדים, בואו נשכח מהכל ותראו איך שזה מסתדר, זו פוזה קלה בתיאוריה, אך קשה בפועל. אני מעריך שבסופו של דבר ישנו רוב ישראלי לקווים שאותם ניסח ברק בקמפ-דויד. ברגע שיהיו עוד אנשים כמו סרי נוסייבה שידברו על זכות שיבה לפלסטין ולא זכות שיבה לישראל, או אז יבוא שלום על ישראל. ועל פלסטיו. עכשיו ברשותך, אני רץ לבית כנסת. |
|
||||
|
||||
הגננת הזאת טוענת שיש כאן שני ילדים רעים ולא אחד. דווקא מתוך זיכרון ברור (ולא שיכחה) של מה מה שכל אחד עשה. הגננת מציינת גם ילדים גדולים אחרים שרוצים לריב גם, ושאיתם לא כדאי. הגננת אומרת שגם יהיו לישראל הקטן חלומות רעים בלילה, וצופה לאימו קרי לילה בגיל 13, אם לא תרסן את ילדה. איזו מטאפורה מעצבנת, אבל התשובה די ברורה. אני לא אמרתי שזו האופצייה הקלה בפועל, כי אם הקשה- וגם הסברתי למה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שתמצאי כאן הסכמה רחבה, שישנם שני ילדים רעים בסיפור. בעצם, אני מנסה כרגע לחשוב על מה אנחנו מתווכחים, ולא ממש מוצא תשובה. כל הדיון התחיל בתרעומת שלך כלפי כותב המאמר על הדרך בה בחר להציג את הסכסוך הישראלי-ערבי. על כך עניתי, שהוא בחר להאיר זווית מסויימת. לגיטימי. |
|
||||
|
||||
כל ידיעותי הברורות נועדו לגרום לכם לדמיין מה שקרוב יותר לדיעותי, באופן מעט יותר ריאליסטי. ידיעתי הברורה נובעת ממה שהטבע האנושי תובע לעצמו. דווקא היתה לי הגדרה יותר דורשנית ביחס למתי אויב למדינה הוא אויב: כאשר הדינמיקה התרבותית שלו נעצרת לחלוטין ע"י האוייב. תנאי קיומה של דינמיקה תרבותית הוא קיום בסיסי וגם יעדים מוסריים ותרבותיים. |
|
||||
|
||||
אבל הדעה שלך אודות הטבע האנושי נראית לי תמוהה. אם אדם יראה באחר אויב רק כאשר אותו אויב מאיים על עצם קיומו של האדם, נשאלת השאלה מדוע היו אי פעם מלחמות - מי היה התוקפן הראשון, אם כולם כאלה שקטים עד שתוקפים אותם? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכשזהר אומרת ''אויב הוא רק מי שמאיים...'', טענתה היא את מי ראוי, או רצוי, או נכון, להגדיר כאויב. זאת להבדיל מהשאלה מי בפועל הוגדר כאויב על ידי גופים שונים לאורך ההיסטוריה. מכיוון שנעשו מניפולציות, או טעויות, או עוולות, שגרמו לאנשים לחשוב בטעות שאנשים אחרים הם אויבים שלהם, היו מלחמות. |
|
||||
|
||||
ירדן ניר ענה לך לשביעות רצוני. |
|
||||
|
||||
כן, נכון. אז? אסור לבקר בבית כנסת מידי פעם? הידעת שלפי רש"י שכם בן חמור בעל את דינה מכיוון שיעקב לא נתן אותה לעשיו? (סוג של עונש) |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה אתה מודיע לי כל פעם שאתה הולך לבית כנסת. זה מרגיש כך: "ואני הייתי בהצגת צהרים ואח"כ עברתי במכולת...ברשותך." |
|
||||
|
||||
לא ידעתי, תוכל לתת לי הפניה? דרך אגב, הידעת שלפי רש"י היה צריך לגרור את דינה משכם, כי ההנאה מסקס עם ערלים גדולה במיוחד? (לכל המתווכחים בעניני העורלה - ר' חוניא איתכם!) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |