|
יש בדבריו של ויס כאב וזעם של מי שאהובתו בגדה בו. קללתו של פרופ' הלל ויס מזכירה לי בסיגנונה ובהקשרה נבואת זעם תנ"כית. המדינה בגדה בערכיה, לכן דינה חורבן. משהו כמו "וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים."
חבל שהגענו לרמה כזאת של ניכור ואיבה. אני לא יודע איזה אינטרס מצדיק קריעת קרעים כאלה, ומה תכלית ההתעללויות המזדמנות במתנחלים. התמיכה המשמעותית בסרבנות על רקע שימוש פוליטי בצבא נגד יהודים ונגד ערכים לאומיים, צריכה להדליק אצל מישהו נורה אדומה. המוניטין של צה"ל נפגע מאוד מאז הפיאסקו של קייץ 2006, ויתכן שהוא יתקשה יותר מבעבר לשאת על גבו הרצוץ כל מיני קפריזות מיותרות.
|
|