|
||||
|
||||
מעניין שמאה שנים אחרי אוסקר וויילד מגיע מרשל מקלוהן עם "המדיום הוא המסר", מעין זיהוי של האסתטיקה עם האתיקה. המעטפת האסתטית נושאת עמה מסרים שעוטפים ומכוונים את ההשתמעויות האתיות. על פי מקלוהן המסר פירושו השינוי בעוצמה, בקצב או בתבנית של אירועים פנימיים (עמדות) או חיצוניים (התנהגויות) בחיי אנשים. המסר מבחינתו מתמצה בתגובה של צרכני מדיה לאירוע מדיה כמו קליפ, חדשות, הצגה או ספר. מקלוהן מגדיר מדיום כהמשך של עצמנו או תוספת ליכולות שלנו. ספר הוא המשך של היכולות שלנו בתחומי הלשון, ההבעה והדמיון, למשל. אסור לתת לתוכן לסנוור אותנו, כי ההשפעה העוצמתית של מדיה נובעת מן הכלים והמאפיינים שלה, או יש שיאמרו: מן המניפולציות שהיא מאפשרת. מקלוהן איננו מבטל את ההבחנה בין מסרים טובים לרעים, הוא מבקש לשלוט בהם ולהזהיר מעוצמות של מדיה. מבחינה זו וויילד לא היה מסכים אתו. |
|
||||
|
||||
הזיהוי בין אסתטיקה לאתטיקה היה קיים מקדמת דנא, וויילד איננו אלאא נציג מאוחר מאד שלו. מאידך גיסא, לא הבנתי דבר ממה שאמרת על טענותיו של מקלוהן. "אסור לתת *לתוען* לסנוור אותנו"? "*המסר* פירושו השינוי בעוצמה, בקצב או בתבנית של אירועים פנימיים (עמדות) או חיצוניים (התנהגויות) בחיי אנשים"? אנא הסבר. |
|
||||
|
||||
ראשית כדאי לציין שוויילד איננו מזהה אסתטיקה ואתיקה, ההפך הוא הנכון. וויילד מפריד היטב בין השניים, ונותן מקום בלעדי לאסתטיקה כעיקרון הערכה יחיד הראוי לאמנות. מקלוהן מגדיר מסר כך: השינוי בעוצמה, בקצב ובתבנית של התנהלות בני אדם בעקבות המצאה או חידוש שחוו. זוהי הגדרה התנהגותית המעבירה את המושג מתחום ההכרה לתחום ההתנהגות. ברור שקודם לשינוי בהתנהגות אנושית בעקבות חשיפה למסר ישנו תהליך הכרה, שמקלוהן אכן מתעכב עליו. השימוש בחושים לקליטת מסרים וההפנמה שלהם הכרחיים לצורך שינוי. בתהליך הזה, טוען מקלוהן, אופיו של המדיום נושא את פוטנציאל השינוי, ולא התכנים שהוא מציע. מדיום הוא סוג של המשך והשלמה של הווייתנו, כלי עזר שמאפשר לנו תהליכים אנושיים בעוצמות גדולות, בדומה למכונית, למכונת הכביסה ולמחשב. המדיה יוצרת מסרים שניתנים להכרה וזיהוי על ידי בדיקת השינויים בהתנהלותם של בני אדם שנחשפו למדיה. |
|
||||
|
||||
" השינוי בעוצמה, בקצב ובתבנית של התנהלות בני אדם בעקבות המצאה או חידוש שחוו". אולי הכוונה ל"*הגורם* לשינוי... וגו"'? |
|
||||
|
||||
תשמעו סיפור. כשחזר הספר של מרשל מקלוהן "המדיום הוא המסר" מהדפוס, התברר שהשם על העטיפה שגוי. בבית הדפוס החליפו E ב A, The medium is the massage כלומר המדיום הוא העיסוי. כשראה מרשל מקלוהן את העטיפה השגויה הוא אמר: השאירו זאת כך! השגיאה הזאת נפלאה. ראו כמה אפשרויות היא נותנת:The medium is the massage ובשער הפנימי של הספר:The medium is the mass age The medium is the message ובעברית: המדיום הוא עיסוי (של המוח, כמובן,) המדיום הוא עידן ההמונים, המדיום הוא המסר, המדיום הוא עידן האי-סדר.The medium is the mess age ואכן, הספר נדפס עם העטיפה השגויה, שלדעת מקלוהן היתה ראויה. מסתבר שבתחום השנינות מקלוהן לא נפל מוויילד, שתחכומו הלשוני ידוע. |
|
||||
|
||||
שנינויות קצת שונות. |
|
||||
|
||||
The message is meduim
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |