בתשובה לבר, 05/08/07 10:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק תמשיכי ככה ואל תפסיקי לרגע, את עושה עבודה מצויינת! אמרי בכל רגע - "זכויות אלמנטריות!" ואל תשכחי אפילו לשניה: "זכויות אלמנטריות!" אם תתמידי, אזי שוד אחוזים מופקעים מן המשכורת שלי, פרי עמלי, עבודתי וזיעת אפי במשך שנים רבות, והשימוש בהם לבניית ארמונות פאר עם ג'קוזי ובריכות שחיה - ייהפך באמת ל"זכויות אלמנטריות". המדינה המגלומנית והמטומטמת שחשבה שאפשר להראות לכל העולם איזה ביצים ענקיות יש לה. משום מה היא חשבה שזה יהיה קלי-קלוטו להחזיק 8000 תאוותנים גרגרנים על כשליש שטח עזה ולדחוס איכשהו מסביב את שאר העזתים, כמיליון וחצי, על שאר השטח - ושיסחבו, הערבושים, מה יש? - הרי הם בלאו הכי עובדים קשה בחממות וחיים חיי כלב - אז שיסחבו לצרכיהם מים מזוהמים בדליים וג'ריקנים מבארות! - ובו זמנית המתנחבלים ישקו את הדונמים של הדשאים שלהם וימלאו את הבריכות שלהם במים מתוקים. והנה יום אחד מגיעה המדינה למסקנה שכבר אין לה כוח ולא יכולת - כלכלית, בטחונית או אחרת - להמשיך עם הטירוף. היא מחליטה לשים לשגעון קץ בזכות המשך חטיפת אחוזים בלתי מתקבלים על הדעת ממשכורותיי בצירוף גניבת הפנסיה שלי, והפעם זה לצורך תשלום שוחד של מיליון וחצי ש"ח לכל אחד מן הברונים השודדים המייללים תוך שהם עושים שריר - "אני אשת הדייג ומגיע לי הכל! אותן עיניים גדולות שהיו לי מקודם יש לי גם עכשיו! ואחרי שמגיע לי הכל מגיע לי עוד הרבה יותר! אין גבול למה שמגיע לי!". ואם את תצעקי - "זכויות אלמנטריות!", "זכויות אלמנטריות!", "זכויות אלמנטריות!" - אזי השם יתברך והחוצפה שתתברך גם היא - יהפכו את השוד, הגזל, האטימות והשוחד - לזכויות אלמנטריות! - רק אל תשכחי לצעוק מספיק חזק! - "זכויות אלמנטריות!" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תצטרד יקירי. שלא לדבר על הפנים שלך, הן מתעוותות מרוב שנאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שזאת המדיניות שלך (ושל כל חבר מרעייך): כשאומרים לך דברים אמיתיים שהם לא רק אמיתיים אלא גם שערורייתיים בחוסר ההתחשבות ובחוסר האנושיות שלהם, את פשוט מתעלמת ועונה איזו עקיצה אידיוטית. "שנאה" זאת המילה הכי אהובה עלייך ועל שותפייך לדעה. אומרים לכם: הפועלים הערבים בחממות של המפונים חיו בזבל, לעיתים ממש בשולי החממות שבהן עבדו, והתשובה: "שנאה, שנאה, שונאים אותנו". אומרים לכם: הם קיבלו שכר עבדות, לעג לרש, והתשובה: "שונאים אותנו, עוכרי ישראל. שנאה, שנאה". אומרים: הם סחבו (וכנראה סוחבים גם עכשיו, אבל אז זה היה בתחום אחריותנו) מים מזוהמים בדליים, מהבארות, והמתנחלים השקו בממטרות ענק את המדשאות שלהם ומילאו את הבריכות במי שתיה מתוקים, ואתם: "שנאה, רק שנאה, שונאים אותנו". אומרים לך: יישובים הוקמו גם בכל רחבי *מדינת* ישראל הלגיטימית, ולא שפכו עליהם משהו שמזכיר, אפילו, את כמויות הכספים ששפכו על ההתנחלויות בשטחים ש*אינם שייכים* למדינה, ומה יש לך לענות, כפי שראיתי כאן עכשיו באחת התגובות החדשות? - "זה מעלה אבק". זה לא מעלה אבק, עלמתי (את נשמעת לי מאוד צעירה). עובדות אינן מעלות אבק. מה שכבר מעלה אבק זו ההתבכיינות. עם ישראל למד מהר מאוד שהברברת על האומללות היא ברובה קשקוש ובחלקה הקטן אמת, ושההתבכיינות אינה אלא שכלול נוסף של שיטת האיומים הפוליטיים הגסים והמכוערים, שהיו תחום התמחותם העליון והקדוש של המתנחלים למן היום שבו נולדה התנועה ההרסנית הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחסוך תגובה מהערותיך האישיות בהתחשב בחוסר העינייניות שכתבתך מלאה בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה להודעה שהאשימה אותך בהתעלמות מדבריי טעם, התעלמת. זו יכלה להיות בדיחה טובה, אלמלא הודעתך נכתבה - כך אני סבור - ברצינות מלאה ובחוסר מוחלט של מודעות עצמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יקירי"? לא, תודה, בתולת בת ציון חסודתי. רשימת הפרטנריות שלי לחצי השנה הקרובה עמוסה יותר מדי, ושלא לדבר על זה שסקס עם מדרשים ורש"י יגרום לפרצוף שלי להתעוות עוד הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשענות שלך על משובים מפוקפקים במיוחד מצד בנות המין השני בטח גורמת לך לראות את עצמך לפחות כדון ז'ואן. אתה בטח מרגיש ממש מיוחד. קיימים ניואנסים מסויימים בשפה, שכדאי לך להתוודע אליהם. ''יקירי'' הוא אחד מהם. בהקשרים מסויימים הוא מבטא התייחסות קורקטית וקרה במיוחד. בתקווה שאתה מעריך את המחווה שבהסברי הנדיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יקירי" לא מביע התייחסות קורקטית וקרה, גברת. "יקירי" מביע זלזול, כמו דיבור לילד או אדם אחר ממעמד נמוך יותר. עכשיו זה ברור, מותק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זלזול דווקא? מה פתאום זלזול? מקסימום סרקאזם קר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי "מותק"? את מסכימה איתי שזה מביע התנשאות אל מול מישהו נחות ממך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי בסיטואציה. באייל, בין שני מגיבים שלא בדיוק מכירים ולא בדיוק מסכימים, כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאוזן שלי גם ''יקירתי'' מצלצל כמזלזל באותה המידה, באותן הסיטואציות. המקור, אני מנחש, בהתייחסות ההיסטורית לאישתך כמו לילדיך - מישהו נחות ממך. ''חביבי'', לעומת זאת, לא מצלצל לי כמזלזל באותה המידה, אלא יותר כמו קרירות דרך חמימות מעושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, *כל* הכינויים האלה תלויים בטון ובהקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אוהבים לעשות קצת כזה ''טקס חניכה'' עם זפת ונוצות לאנשים חדשים, ומה שמשעשע אצלך זה שנוח להסתלבט עלייך, ושוב ושוב קורה לך שאת לוקחת את עצמך נורא ברצינות. תאמיני לי שיש לאנשים כאן נסיון עשיר ב''יקירי'' אירוני מהסוג שאת כתבת, ואף אחד כאן לא חשב לרגע שזאת הצעת סקס. תנסי לחוש מתי צוחקים עלייך ואז לא תצאי כזאת מגוחכת. (אגב צוחקים גם אחד על השני, גם בין הותיקים) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |