בתשובה לתשע נשמות, 20/07/07 10:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו האלמוני, גם אצלי לא מובן מאליו שאעמוד בצפירה כשאני לבד. בפעמים הבודדות שזה קרה לפעמים עמדתי, לפעמים לא, וכשכן - זה היה תוך התלבטות ומבוכת-מה. האלמוני אומר "אולי העמידה ביחידות בבית... היא בשביל עצמך, כדי שתרגיש יותר טוב אחר כך". אבל נראה לי שאם אתה עושה משהו *רק* כדי שתרגיש יותר טוב בעקבות זה, בלי שאתה רואה את ה*הצדקה* לכך שאתה מרגיש יותר טוב - אז ברגע שאתה מבין את זה, אתה כבר לא מרגיש יותר טוב... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלא תרגיש טוב? הדרך (טוב, רק אחת הדרכים, אבל הפופולרית ביניהן) להביע הזדהות ברגע הזה היא להשתתף בטקס מסוים. אתה משתתף בטקס גם אם אחרים לא רואים אותך. את ההזדהות שלך אתה מביע כלפי עצמך. כאשר אתה עושה משהו שהוא בעיניך חשוב/מוסרי/מביע הזדהות אתה לא חייב לעשות את זה למען אחרים; למעשה, לעשות את זה כלפי עצמך נראה לי הרבה יותר חשוב ומשמעותי מאשר לעשות את זה כלפי הילד של השכנים, הגברת מכניסה 22 שבדיוק ירדה לשפוך את הפח והאיש מכניסה 17 שחוזר מהרופא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"את ההזדהות שלך אתה מביע כלפי עצמך" זה מאד משונה. למה אתה צריך להביע משהו כלפי עצמך? הרי אתה יודע באופן בלתי אמצעי מה אתה מרגיש. ואם כבר, למה אתה צריך לעשות את זה דווקא ע"י שינוי התנוחה שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל הקשר גוף-נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע משהו, אבל ברגע שאני גם עושה משהו עם הידיעה הזו אני מעגן אותה במשהו מוצק ומובהק יותר, מחייב יותר. העשיה מבטאת את המחויבות לתוכן של הידיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן אני מבין שמי שמרגיש הזדהות עוד יותר עמוקה עומד על הראש במשך אותה דקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אם הוא רוצה, אם הוא באוסטרליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |