 |
שמעתי בבוקר ברדיו את דעתו של עורך הדין דב וייסגלס (זה שהגן על לקוח חשוב שלו בשיטת ההתנתקות), בעניין הדיון בבית המשפט העליון.
לדעתו, בסופו של דבר ייאלץ בג"ץ לקבל את החלטתו של היועץ המשפטי, שלדעת הדובר הייתה נכונה ובבחינת תיקון טעות קודמת, ולכן כל הדיון הממושך רצוף ההערות בבג"ץ היה מיותר.
אגב, רציתי להעיר משהו בעניין משפט רמון, שאיך שהוא לא יצא לי לומר בזמנו. לא עקבתי כל כך אחרי מהלכי המשפט אבל לפי דעתי היה צריך לנתח את האירוע בדומה קצת לאופן שבו חוקרים פונקציה לא רציפה בנקודה מסויימת.
על מה שהיה לפני אירוע הנשיקה לא כל כך הייתה מחלוקת. למשל, אני עצמי ראיתי תמונה שבה המתלוננת מניחה את ידה על חזהו של רמון. לא הוגשה כנגדה תלונה על מעשה מגונה בגין מעשה זה, ובצדק.
מה שחשוב מאד הוא מה שקרה ב x +. כלומר איך הגיבה המתלוננת מיד לאחר אירוע הנשיקה ואיך הגיב רמון למראה תגובתה.
הייתי מת לראות את התמונה, כי ידיעתה הייתה פותרת את בעיית אשמתו או אי אשמתו של רמון, והיא המפתח לפרוש מעשהו. לו היינו רואים במחזה הזה תגובה של תדהמה וכעס מיידיים, שלא היו יכולים להיעלם מעיניו של רמון, והוא לא היה מגיב מיד בבקשת סליחה, הרשעתו הייתה מוצדקת.
ללא האלמנטים האלה, היה צריך לזכותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש