|
||||
|
||||
סעיף ה"לאום" השקרי קיים במאגר המידע של המדינה, ביחד עם סעיף הדת השקרי. לא מספיק להסיר מתעודת הזהות, יש גם להסיר ממאגר המידע! אל לה למדינה דמוקרטית להתעסק בעניינים שכאלה השייכים להגדרתו הסובייקטיבית של הפרט או לקהילה הוולונטרית לה הוא בוחר להשתייך. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך שאין מקום לסעיף הדת. לגבי סעיף הלאום, הטענה שהוא שייך להגדרה וולונטרית אינה נכונה. אם אחליט מחר שאני שייך ללאום ההודי בכל זאת לא אשתייך אליו. בפועל, עד כמה שידוע לי השימוש היחיד בסעיף הלאום הוא לטובת הערבים: זהו הקריטריון המבדיל בינם לבין היהודים לענין גיוס לצה"ל. אם תבטל אותו תתקשה למצוא דרך חוקית להבחין בין ערבים ליהודים לענין גיוס. |
|
||||
|
||||
יש לשמור על סעיפי הלאום והדת בכל מחיר ולו רק בגלל שהם מביאים ת'סעיף לכל האנשים הנכונים לא יכול להיות שמשהו שמרגיז קשת כל כך ''רחבה'' אין בו משהו חיובי |
|
||||
|
||||
בניגוד לאזרחות שהיא הגדרה חוקית מדוייקת, ''לאום'' הוא הגדרה יברתית-תרבותית. אדם יכול להרגיש שייך ללאום מבחינה תרבותית, שפה וכו' גם אם מבחינה אזרחית או דתית איננו מוכר ע''י המדינה או הקהילה הדתית כשייך לאותה קבוצה. המדינה לא צריכה להתעסק עם זה. הקהילה הדתית היא קהילה שאתה בוחר להשתייך אליה והיא בוחרת לקבל אותך ללא קשר לחוקי המדינה, ולכן כתבתי ''וולונטרית''. |
|
||||
|
||||
מדינת לאום, מטבעה, מתיחסת ללאומיותו של אדם. כיצד אתה מרגיש הוא צד אחד של המשוואה; כיצד מרגישים כלפיך הוא הצד השני שלה. אתה יכול להרגיש שייך ללאום מבחינה חברתית ותרבותית, אבל אם הלאום (בעזרת המסגרת המאורגנת שלו, הלא היא המדינה) לא רוצה שתשתייך אליו אתה לא שייך. |
|
||||
|
||||
גם שם הוא הגדרה סוביקטיבית, כמו מען, מצב אישי, ושמות האב והאם. ניתן להתווכח גם על תאריך לידה ומקום לידה. כל מה שהמדינה צריכה לדעת הוא מספר זהות. (ואולי טביעת אצבעות ותמונת עיניים לזיהוי). הודעות לבוחר, רשיונן נהיגה, זימון למשפט והודעות רשמיות אחרות יישלחו לתיבת הודעות במשרד הפנים שבו תירשם, וכל ההגדרות הסוביקטיביות יהיו בשליטתך המלאה. אגב - מה הקשר לדמוקרטיה? אסור למדינה דמוקרטית לעסוק בהגדרות סוביקטיביות? |
|
||||
|
||||
ומה עם סעיף המצב האישי? מה הוא עושה בתעודת הזהות? |
|
||||
|
||||
לדעתי רצוי גם להסיר את סעיף "המצב האישי". עדיף שהמדינה לא תתעסק בסטטוס האישי (רווק/נשוי/גרוש וכו') שלא לצורך. עדיף שאף זכות או חובה לא תהיה תלויה בבחירה האישית של אדם עם מי הוא רוצה לחיות את חייו, אלא רק בזכויותיו כאזרח ובהגנה על זכויות ילדיו. לדעתי המקום היחידי שבו שמדינה צריכה לבחון את מערכת היחסים של הפרט הוא כאשר אזרח חי בזוגיות עם זר, לצורך בחינת זכות ההגירה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |