|
||||
|
||||
"די להתקיים כדי להיות מושלם" התובנה הזו שאמורה לעורר התפעלות בלבו של כל מי שמבין שהקיום כשלעצמו הוא סוג של פלא אינה נראית לי "אידיוטית" כלל וכלל. החסר/הפצע/ההעדר/חוסר השלמות/האיין/החלל שבהם חשים גם המודלים החברתיים שלנו (שממבט מבחוץ תמיד נראים לנו יפים ומושלמים עד כאב) -שכן כולנו שיטחיים (לפחות כמו אפלטון) ומאמינים בסתר ליבנו שהיפה הוא גם הטוב... האידיאה הנשגבת המבקשת (כפנטזיה) לרדת ארצה ולהיות בשר ודם, ולעומתה הפנטזיה הקוטבית הממלאת את החלק החסר בחייה -עקרת הבית שחשה בהעדר אלמנט כלשהו של גדולה/זוהר/יופי בחייה. המשורר שמבין את ההבל ואת היופי הטמון בכל זה מה נותר לו לעשות פרט להתפעל ו"לרצות תמיד עיניים להלל את יפי העולם"? (אולי שיכור אבל כתב כמה פנינים ירום הודו!) להתפעל ממה שראוי להתפעל ממנו ,על אף שכולנו איננו מסוגלים. לנסות להראות לנו את היופי ואת ההחמצה הקיימים דווקא בבנאליות של הקיום שלנו,דווקא בעליבות,בפאטתיות בגרוטסק אפילו. להתפעל כמו שסיזיפוס מוכרח להתפעל כשהוא נושא את האבן שוב אל מעלי ההר. להתפעל כי זוהי האלטרנטיבה ההרואית היחידה-המרד היחידי שבאפשר. בעיניי זה שיר קטן פשוט ומקסים. גם אני במתפעלות. |
|
||||
|
||||
מסכים איתך. אדם המתעורר בכל בוקר בהתפעלות נוכח הבריאה ונוכותו שלו ראוי לא להתפעלות, אלא לקנאה. אך ברצף התגובות וההתנגחות של האילים למינהם ויניב בראשם, יש בהבאת השיר הזה לא מעט פאטטיות. לו השיר היה מתגלגל לידי באופן חופשי, סביר להניח שהייתי לא רק מסכים עם הכותב, אלא גם תוהה לגבי קיומי ונוכחותי. אלא מאי? יניב הביא את השיר ונופף בו,ואני הבנתי כאילו הוא לועג,ואומר "לא חשוב לי מה תגידו עלי, אני מתפעל מעצמי". היה בזה משהו מקומם, מתריס שהוציא אי אילו איילים משלוותם. |
|
||||
|
||||
העירם מתרדמתם הדוגמטית,אני מעדיפה... |
|
||||
|
||||
אולי השיר קטן, פשוט ומקסים (ובמקורותינו נאמר: יהללך זר, ולא פיך המניב קריעה זמנית או קבועה), אבל "די להתקיים כדי להיות מושלם", שעליו מבוסס כל הניתוח - אמור להיות מובא/ה מפרננדו פסואה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |