בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 29/11/01 0:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא כ"כ יודע מה אתה רוצה ממני, למען האמת. ערפאת הוא רוצח עם שיקול דעת פגום. הוא לא מטורף, אך כמנהיג הוא לא משהו, ולא במעט בזכות המדיניות הילדותית בה הוא דבק. בכל אופן, בשבתו בתוניס נוצר בין הנהגתו לעם בציון נתק חריף דיו כדי לפקפק בטענתך כי הוא מנהיג העם במשך יותר משלושה עשורים. ערפאת היה מנהיג העם עד 82'. ערפאת, ככל רודן, מעוניין שעמו ישב בחרא וישנא אותנו, כדי לבסס את שלטונו שלו. כמו אסד, כמו סדאם, כמו קסטרו וכמו סטלין. ואם בהסברים עסקינן - אם ערפאת כ"כ אהוד, מדוע נדרש לחסל אלפי פלשתינים לביסוס שלטונו העריץ? האמפתיה שלך לרודנים מאפיינת, יש להודות, גישה שמאלנית פטרנליסטית כמוה כבר שמעתי מיעל דיין ואחרים. ערפאת מוצג כמנהיגו הנבחר של העם הפלשתיני, כדמות שאסור למדינה ריבונית אחרת להתערב בבחירתו. זהו כמובן שקר וכזב - ערפאת הובא לפה ע"י פרס ושות., שלטונו נכפה על תושבי הרשות, ואנשיו עשו הכל כדי למוטט את ההנהגה המקומית הדמוקרטית שצמחה מן השטח. בכלל זה ניתן למנות גם רצח חוסייני שלא זכה לגינוי מצדך. אנחנו הבאנו אותו לפה, אנחנו נתנו לו את הנשק כדי לחסל את האופוזיציה לעריצותו, ומתפקידנו כעת להוציא אותו מעמדת השלטון לטובת כל הצדדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצח חוסייני? יש לך לינק לידיעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ויכוח עם עובדי מלון פלשתיניים בכווית. איזה צירוף מקרים היסטורי, דווקא המנהיג המקומי האהוד שמנע מערפאת להצית את ירושלים ונוטרל על-ידו בכל דרך אפשרית, מוצא את מותו בתאונה מוזרה ומצערת כאחד זו. מי יודע, אולי גם דחלאן עשוי חלילה להיחנק ממרק חם מדי או להישמט מחלון ביתו, רחמנא ליצלן. או שמא נזכיר את רצח השופט סירטאווי (1), המנהיג המקומי האהוד עמו ניסה רבין להגיע להסדר? ערפאת ואנשיו רצחו בדם קר את מתחריו הפוליטיים משנות השישים ועד היום, כמו גם עיתונאים ואנשי רוח שהעזו לפרסם את האמת על רצחנותו. במלחמת לבנון נעלמו עיתונאים זרים שכתבו עליו רעות, בשנה האחרונה איימו אנשיו על צוות הטלויזיה האיטלקית שצילם את הלינץ', כמו גם על הצוותים הזרים שצילמו את השוטרים המשתתפים בחגיגות עם נפילת התאומים. האיומים עשו את שלהם. יופי של פרטנר מצאנו. בלי בג"ץ ובלי בצלם. (1) תגובתו המופרעת אך המרתקת של ערן בזמנו: תגובה 6724 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדרכי, אנסה לקצר על מנת להמנע מלגרור את שנינו לדיון שבו היינו כבר אלפי פעמים. הדרך הטובה לעשות זאת היא להשיב בסעיפים: א. קשה לי להבין מדוע אתה חושב שערפאת יכול היה להיות מנהיג העם הפלסטיני מלבנון, אבל לא מטוניס. בכל מקרה גודל האוכלוסייה הפלסטינית בלבנון לא עולה על כ-400,000 נפש, חלק יחסית קטן מכלל העם הפלסטיני. המנהיגות של ערפאת נבעה תמיד ממעמדו כראש אש"ף, ולא ממיקום גיאוגרפי זה או אחר. הסקרים של ד"ר חליל שקאקי העידו, עד לשנת 98' בערך, כי רוב גדול מהפלסטינים בשטחי האוטונומיה ראו בערפאת את מנהיג העם הפלסטיני. ב. הסברה שלך שדיקטטור זקוק לשנאת עמו כדי לשרוד היא סהרורית משהו. דיקטטורה אמנם מתבססת פחות מדמוקרטיה על תמיכת העם, אבל היא עדיין זקוקה לה כדי לשרוד. ראה המהפכה הצרפתית, שלטון השאח באיראן, וכו'. בתשובה לשאלתך, כל דיקטטור נוטה לפעול בצורה תקיפה נגד אופוזיציה נקודתית (להבדיל מאופוזיציה רחבה) לשלטונו. ערפאת דווקא עשה את זה פחות מאחרים: לא היו אצלו, לדוגמא, הוצאות להורג של בכירים בממשל, בניגוד למשטרים של אסד או סדאם חוסיין. שלטונו של ערפאת אמנם מתאפיין בשחיתות רבה, נפוטיזם וכן הלאה, אך נראה כי עד לאחרונה הדבר לא יצר עבורו בעיה משמעותית. כראיה, עד לתחילת אינתיפאדת אל-אקצה ההפגנה המשמעותית היחידה נגד שלטון הרשות התקיימה בשנת 98' (אם איני טועה), כמחאה על הריגת עציר פלסטיני בידי מנגנון המודיעין הצבאי של מוסא ערפאת. ג. אסור לשכוח שערפאת הובא לכאן כראש הרשות הפלסטינית ביוזמתה של ישראל. היא עשתה זאת בזמן שמעמדו בתוך ארגון אש"ף היה בנקודת שפל, ולאחר שמנעה במהלך האינתיפאדה את ביסוסה של שכבת הנהגה פלסטינית אלטרנטיבית. כנראה שמטרתה היתה לחזק את החלש ובכך ליצור עליו מוטת שליטה. קשה לי להאמין, אגב, שיכולת הניתוח שלך דלה מספיק על מנת לא להבין שאותה 'עריצות' של ערפאת שיחקה במהלך שנות אוסלו לידיה של ישראל. בחלק גדול מהמקרים הוא עשה את העבודה המלוכלכת של צה"ל. ד. אל נא תייחס לי עמדות חסרות שחר מבלי לשאול אותי לפני כן. אין בי שום אמפטיה לערפאת, למרות שחוסר רצונך לנתח את פעולותיו בצורה קצת פחות ילדותית נראה לי גזעני במידת מה - אני מניח, לדוגמא, שלא היית ממהר להדביק את התווית 'רוצח' לג'ורג' בוש, למרות שמספר ההרוגים החפים מפשע באפגניסטאן עולה בהרבה על מספר ההרוגים הישראלים באינתיפאדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לב' - קרא שוב את מה שכתב גולגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פרוסה על כל פרוסה) ניתאי, החיבה שלך לרודנים, כמו גם נסיונותיך המוזרים לזהות בין שחיתות מוסדית גורפת בדיקטטורות לשחיתות נקודתית גורפת בדמוקרטיות, אינו מוסיף אמינות לטיעוניך, השקולים לרוב. יש בינינו מחלוקת וזה עניין אחד, אך לא הייתי רוצה לרדת לקנטרנות זולה במעקב אחר שיעור הדמגוגיה בדבריך. ואם תאמר שכל התגובה הזו חוטאת בקנטרנות זולה, אני לא אתווכח איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממם. נעזוב את נושא הקנטרנות, מאחר וממילא לא הגבת לדברי כלל. אבל עדיין לא ברור לי כיצד הפגנתי חיבה לרודנים, שכן כל הנימוקים שהבאתי היו עובדתיים לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אבקש להתנצל על כך שלא התייחסתי כלל לתגובתך זו, שחמקה (כולל מכותבה) משום מה מעיניי, אף לאחר התייחסותו של האלמוני. לא מנומס ולא לעניין - לא בכוונה. ולעניין: א. ערפאת יכול היה להיות מנהיג העם הפלשתיני גם מתוניס, הוא פשוט לא היה כזה, לדעתי. זאת מתוקף אישיותו הרצחנית המסואבת, גם אם ריחוק גיאוגרפי מקשה על מנהיגות של ממש מעצם טיבו. יחד עם זאת, אני מקבל את מחקריו של ד"ר שקאקי כמקור מוסמך לעמדה ההפוכה(1). האם הנ"ל ערך סקרים גם לפני 93'? ב. עיין, כמוצע לעיל, בדבריי. דיקטטור זקוק לעם חלש וכנוע כדי לשרוד, שנאת מוות כלפי העם השכן היא אחד האמצעים לכך. כאמור רצח ערפאת מאות רבות של פלשתינים כדי לבסס את מעמדו, בהם בכירים כסירטאווי וחוסייני. ידיו מגואלות בדם נקי רב, ולא מן הנמנע שתזכה לצפות גם בהוצאות פומביות להורג של בכירים ברשות כאשר יוכרז ערפאת רשמית כשמש העמים של מדינת פלשתין. ג. קשה לי לקבל את טענתך כי ישראל "מנעה במהלך האינתיפאדה את ביסוסה של שכבת הנהגה פלסטינית אלטרנטיבית." לפי מספר התייחסויות קודמות של ערן לסוגיה, רבין המנוח עשה הכל כדי לנצל את האינתיפאדה לביסוס 'אש"ף שטחים' - שכבת הנהגה מקומית בלתי תלויה בערפאת. רצח אבו-ג'יהאד נועד בין היתר, אליבא דבילנסקי, לחשוף את הקשרים בין תוניס לשטחים ולקטוע אותם. בכל אופן, אני מתנגד לתהליך אוסלו של פרס ושות. (להבדיל משיחות וושינגטון של רבין ז"ל ושות.), בין אם ציפו מערפאת להתנהג כבובה ישראלית ממושמעת ובין אם לאו. ד. לשאלתך, לדעתי בוש הוא רוצח. הנה, אמרתי את זה. לומר את זה שוב? הוא גם לא הרבה יותר חכם מן האגזוזן המזוקן. או שמא יש לומר - הפדופיל עם השערות על הפנים? (ממילא שפנפני האייל לא ימהרו להזדהות בשמם בדיון רכילותי בנושא) (1) בחופשת הסמסטר בפברואר 2000 התקיים סמינר עולמי על טרור במרכז הבין-תחומי בהרצליה, מרחק שבע דקות הליכה מביתי. אז הלכתי, והשתעממתי עד מוות מרדידות ההרצאות. קצינים בכירים הקשיבו שם לבכירי המומחים בתחום, ובכ"ז אני לא זוכר שאמרו שם משהו שלא היה צפוי או טריביאלי. ד"ר שקאקי לא ריתק אותי למושבי, אך לדעתי איש מהדוברים לא אמר דברים אינטליגנטיים מדבריו. הוא יותר מקוריוז זה בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני אכן מגנה את התקפי הלב בכל רחבי העולם, וקורא להפסקתם המיידית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |