בתשובה לניצה, 03/07/07 5:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ממליץ לך ולכל המעוניין לקרוא את ספרו של גדי טאוב/המתנחלים. בין היתר הוא מתיחס לטענתך (ואני לא חושב שהוא ממש מקורי בעניין זה) ולא נותר לי אלא לתמצת את תשובתו. א. הטענה כאילו מדינה יהודית-דמוקרטית היא תרתי דסתריי אינה נכונה. קיומו של רוב אתני משמעותי וריבוני היא הבסיס של הלאומיות הליברלית שהיא הורתן של רוב מדינות הלאום הדמוקרטיות באירופה. האם צרפת אינה מדינתו של העם הצרפתי? האם גרמניה אינה מדינתו של העם הגרמני? בפרט גרמניה מוגדרת גם היום דה יורה כמדינתם של חברי חוג התרבות הגרמנית (המוגדרים דה יורה כקבוצת דוברי השפה הגרמנית או שהיו בעבר כאלו) וגם לה יש חוקי שבות המיוחדים לאנשי חוג התרבות הגרמנית. ב. התנאים ה"מוגבלים מאוד" או לא מוגבלים מאוד של רוב לאומי משמעותי הם בדיוק מה שמאפשר את קיומן של מדינות לאום דמוקרטיות-ליברליות. לא לחינם ריבונות קרובה למילה רוב. לעניין זה אין שום דבר מיוחד בישראל והיא אינה מדינת הלאום היחידה בה יש מיעוטים לאומיים אתניים או גזעיים. מדינה דמוקרטית היא "מדינת כל אזרחיה" במובן שהיא אינה מפלה בין אזרחיה ללא סיבה מעשית ולא במובן שהיא מחוייבת למלא את כל מאוייהם הלאומיים-דתיים-אידיאולוגיים. כאישה שומרת מצוות אני בטוח שהעובדה שמדינת ישראל אינה מקפידה על שמירת שבת בפרהסיא שלה מפריעה לך מאוד ופוגעת במידת הזדהותך עם הממלכתיות הישראלית. אין זה אומר שאני סבור שמדינת ישראל חייבת ללכת אחר רגשותייך ודרישותיך ההלכתיות. מידת ההזדהות של ערביי מדינת ישראל עם ההמנון, הדגל והצפירות שלה היא בעיה שלהם (וגם שלך אאל"ט) ולא של הממלכתיות הישראלית. בין היתר אין זה מחובתה של הריבונות הישראלית לממש לאזרחיה את כל הזכויות שנראה להם שדתם מבטיחה להם. מדינת ישראל לא מחוייבת לך שתוכלי להתגורר בחברון בדיוק כפי שאינה מחוייבת לי שאוכל להתגורר בכפר שמריהו. ג. יצירתו של רוב יהודי משמעותי המאפשרת ריבונות יהודית בצותא חדא עם ליברליות דמוקרטית היא שהיתה הבסיס הרעיוני של הציונות החילונית. את יכולה להכחיש את חלקה של הציונות החילונית בתקומת מדינת ישראל ואת יכולה להחליף את הרצל ברוא"ה קוק, אבל אינך יכולה להחליף את האידיאולוגיה של הציונות החילונית. המשמעות של פולמוס אוגנדה לא היתה שהרצל ונורדאו הפכו ליהודים הסרים למרותה של היהדות הרבנית (מתנגדי אוגנדה מקרב יהודי רוסיה יוצגו דוקא ע"י השמאל הפועלי היהודי החילוני), אלא שהם הבינו שבאוגנדה לא יהיה ניתן ליצור את הרוב הלאומי היהודי שרק הוא יכול לקיים את החזון הליברלי-לאומי ההרצליאני. הרצל ויתר על מפעל אוגנדה לא משום שהתוכנית נפלה בהצבעה (היא לא) אלא משום שיהודי תחום המושב שהיו אמורים ליצור את הרוב היהודי ב"מקלט הלילה" היהודי (ולא הרוב ה"ציוני" האירופאי שתמך בהצעה) הבהירו שלא ילכו לאוגנדה. אין רוב יהודי - אין מפעל לאומי ציוני. ד. חוק השבות מפלה את ערביי מדינת ישראל (ליתר דיוק את הפלשתינאים שאינם אזרחי ישראל) בדיוק כמו שהקצבות למשפחות מרובות ילדים ולחינוך תורני מפלות את האזרח החילוני לעומתך. ה. בד"כ באייל מתוכחים עם בן אדם ולא עם קולקטיבים רעיוניים. מאחר ומעולם לא חשבתי ובודאי שלא טענתי ש"ברגע שנפסיק לשלוט שם, הם יפסיקו את הטרור", אין מקום להפנות את הטענה הזו כלפי. ודרך אגב, הטרור פורח גם במקומות שאנו שולטים בהם. זה שלמישהו כדאי לטעון שאוטובוסים מתפוצצים בת"א זה לא טרור בעזה, לא ממש יוצר אמת קדושה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה נשמע כמו אפולוגטיקה מאולצת. יהדות משמעה דת וגם שיוך אתני. השיוך הדתי והאתני הוא על פי קריטריונים דתיים-ביולוגיים בלבד. צרפתיות או גרמניות הם מושגים לאומיים והקריטריון העקרוני הקובע שלהם הוא החוק האזרחי של המדינה. גם אם לצאצאי גרמנים יש זכות לקבל אזרחות גרמנית זה מכוח החוק הגרמני הפנימי ולא מתוקף קריטריונים אחרים. מהבחינה הזו צריך אולי להשוות בין צרפת לצרפתים ובין ישראל לישראלים. נכון שישראל אימצה והרחיבה מאד את הקריטריונים הדתיים לקבלת אזרחות אבל המשמעות היא כפולה או משולשת: (1) בזה היא שוללת או מקשה על איזרוחם של בני דתות אחרות או מחסרי דת, אפילו כשקיימת זיקה לישראל (נגעת בזה בסעיף ד'), (2) המדינה האזרחית מכפיפה את עצמה לקריטיונים דתיים ללא שום קביעת קריטריון אזרחי להתאזרחות, וכך הופכת לשליח ביורוקרטי של הממסד הדתי, (3) באותו אקט המדינה גם נותנת סמכות לממסד הדתי לקבוע ולשלוט בספירה האזרחית של ההיתאזרחות. הערה: אני לא בטוח שמסקנה היא לבטל את ההגדרה היהודית בגלל סיבות אחרות כמו אחריות היסטורית וקולקטיבית או הכרה במצב המדיני כיום ובעתיד הנראה לעין. לכן צריך, חובה לחשוב על ההשלכות החברתיות וגם הבטחוניות-מדיניות בטווח הארוך של שימור ההגדרה הנ"ל ועל הלגיטימציה שהיא מספקת לעיוותים בתחומים שונים של החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק השבות, למרות היותו הדלת העיקרית, אינו הדלת היחידה לקבלת אזרחות ישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שעשיתי שרות רע לטיעון של גדי טאוב ולכן אנצל את תגובתך לנסות שוב. הנקודה כלל וכלל איננה כיצד מגדיר עצמו העם היהודי. אנו יודעים שכמעט לכל עם ועם יש הגדרה מעט שונה להשתייכות אליו. הבעייתיות של "מיהו יהודי" ידועה, אך היא לא יחודית לעם היהודי ולא כל כך רלאבנטית לויכוח כאן. מה שלא תהיה ההגדרה, ערביי מדינת ישראל אינם רואים עצמם שייכים לעם היהודי. העניין הוא שמדינת הלאום אינה בהכרח פועל יוצא של אידיאולוגיות לאומניות דתיות או גזעניות. באופן היסטורי הרבה מאד מדינות לאום הוקמו ע"י התנועה הלאומית-ליברלית המתבססת על הזכות של כל קבוצה אתנית (לא חשוב כיצד היא מוגדרת) לריבונות בשטח כלשהו. התפיסה הזו הגיעה לשיאה בהצהרת וילסון לאחר מלה"ע ה-I שעסקה בזכות לריבונות של הקבוצות האתניות האירופיות. הצהרת בלפור היתה חלק מן המהלך הזה. את הזכות לריבונות אתנית ניתן ליישב עם משטר ליברלי עם זכויות למיעוטים אתניים, רק אם מסייגים את הזכות לריבונות כך: כל קבוצה אתנית יכולה לממש את ריבונותה רק בשטחים בהן היא מהווה רוב משמעותי, כך שזכויות המיעוטים בשטח זה לא יגיעו לכלל זכות לריבונות שתתנגש עם זכות הרוב לריבונות. התפיסה הליברלית הזו יצרה הרבה מאוד בעיות של מדינות לאום עם מיעוטים אתניים אירידנטיים. הרבה מאוד תהפוכות נגרמו בגלל הבעיות הללו בין השנים 1918-1945 ובכ"ז הזכות לריבונות אתנית מוכרת גם היום באירופה כסיבת הקיום של מדינות רבות ביבשת. הזכות הזאת אינה מבטיחה לשום קבוצה אתנית שליטה בכל שטח הקשור אליה מבחינה דתית/היסטורית/רגשית. היא רק טוענת שלקבוצת הלאום יש זכות לממש את ריבונותה בשטח כלשהו. זה היה גם מה שהיה ברקע האידיאולוגי של תכנית החלוקה ב-1947. שום אדם שפוי בדעתו לא יערער על הקשר ההיסטורי-דתי-לאומי שבין העם היהודי לציון ובכ"ז תכנית החלוקה קרעה את ירושליים מן המדינה היהודית. המחשבה היתה שהעם היהודי יוכל לממש את ריבונותו רק באיזורים בהם אין רוב ערבי, כך שגם העם הפלשתינאי יוכל לממש את ריבונותו. יש קו דק מאוד ובלתי ניתן להבחנה מדוייקת בו אתה חוצה את הקו שבין זכותך לממש את ריבונותך האתנית בשטח כלשהו המוכרת ע"י העולם הליברלי-מודרני לבין תביעה לדרוס את הזכות לריבונות של קבוצה אתנית אחרת ע"י טיהור אתני המתבסס על זכויות היסטוריות או דתיות. מאחר ותנועת המתנחלים מסתגרת במערכת הערכים הדתית-לאומית שלה ומסרבת לקבל את מערכת הערכים הליברלית-חילונית-מערבית, היא אינה מסוגלת להבין את ההבדל שעושה השמאל הישראלי בין ההתישבות עד 48 שנועדה ליצור טריטוריה למימוש הריבונות היהודית לבין ההתנחלות לאחר 67 שנועדה למנוע את מימוש הריבונות של קבוצה אתנית אחרת בשטח זה. זו גם הסיבה שחלק מן המתנחלים דבקים כל כך בתאוריה האנכרוניסטית כאילו העם הפלשתינאי כלל אינו קבוצת לאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגזור ולשמור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את הרטרו. לא ''טאגליין'' אלא ''לגזור ולשמור''. יכול להכנס לרשימות השכ''ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשימות השכ"ג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 190712 ואילך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. ורק כדי לסגור את המעגל: הציונות ההרצליאנית באופן היסטורי היתה חלק מן התנועה הלאומית-ליברלית (בזן האוסטרו-הונגרי שלה) והבדילה עצמה במודע מן הזרמים הלאומיים-שמרניים (גרמניה) והלאומיים-דתיים (סרביה, רומניה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לסיפא, שמעתי פעם בהרצאה את אביעזר רביצקי (אני מקווה ששלומו השתפר), שאולי ציטט מישהו אחר, שאמר משהו בסגנון של ש-48 שקולה לניצוֹל אוניה טרופה אשר דוחק מגלגל הצלה ניצול אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה הזו מתיחסת לשאלה אחרת שהמתנחלים מרבים להפנות לשמאל: מדוע שייח' מוניס כן ושכם לא? ב-48 בן גוריון גרש את הפליטים הפלשתינאים מן הטריטוריה שבה רצינו לממש את הריבונות היהודית-דמוקרטית. בראייה לאומית-ליברלית, בלתי אפשרי לממש ריבונות יהודית ליברלית בטריטוריה שאין בה רוב יהודי משמעותי. גרוש פלשתינאים משכם וחברון אינו קשור לקיום ריבונות יהודית, אבל הוא קרדינלי במניעת מימוש הריבונות הפלשתינאית בטריטוריה בה הם מהוים רוב מכריע. לעניין תפיסת הציונות החילונית כתנועה לאומית-ליברלית המתבססת על הזכות לריבונות טריטוריאלית של העם היהודי ומכירה בזכות זאת גם אצל עמים אחרים, עניין הטרנספר ב-48 אינו מעלה ואינו מוריד. ברגע שב"ג הסכים לתכנית החלוקה הוא מילא את חובו המוסרי לריבונות הפלשתינאית. אי אפשר לתלות בו את האשם על כך שהפלשתינאים דחו את התכנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי את המשל הזה אצל עמוס עוז (באור התכלת העזה?). הוא לא דיבר על דחיקתו של הניצול מגלגל ההצלה (למעשה הוא דיבר על קרש אאל"ט) אלא על דחיקתו *על* אותו קרש. את השלב הבא (ההבדל בין אריאל לנהריה החביב כל כך על דב אנשלוביץ) הוא תאר כדחיקתו של הניצול האחר *מן* הקרש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 201529 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת איני מתלהב מן הטיעון הזה. הערבים יכולים לטעון בצדק שאחרי 1946 איש לא רדף את היהודים באירופה (למעט פוגרומים מקומיים כמו קילצ'ה בפולין) והיהודים לא צפו בים יותר מן הפלשתינאים. אני מעדיף את הגרסה לפיה לעם היהודי יש זכות לממש ריבונות טריטוריאלית בדיוק כמו לכל העמים האחרים ואיש לא הבטיח לפלשתינאים שהם יזכו לממש את ריבונותם בכל מקום בו הם רוצים או מהוים רוב. אם מסתכלים על מה שקרה באירופה ובמקומות אחרים בעקבות התפיסה הוילסונית של הגדרה עצמית, אנו רואים שמימוש התפיסה הזו כרוך בשילוב של חילופי אכלוסיה, חילופי שטחים ושינויי גבולות. לא מדובר בפרקטיקה של זכויות קדושות/היסטוריות/טבעיות ... אלא בפרקטיקה של צעדים חד צדדיים והסכמים הניתנים לביצוע. מבחינה זו טועים ניצה ודב כאשר הם טוענים שהשמאל (במובן של כל מה שמשמאל לנתניהו) מקדש את קוי הפסקת האש של 67. מה שהציע ברק בקמפ דייויד היה מבוסס על חילופי שטחים. ברור מכאן שהמוטיבציה לא היתה קדושת הקו אלא הרעיון הפראקטי שכדי שלהסכם יהיה סיכוי להתממש צריך למזער את מספר האנשים המוזזים מבתיהם. העובדה שברק בלבנון ואח"כ שרון בעזה נצמדו לקוים בינלאומיים אינם עניין עקרוני אלא אופורטוניסטי שנועד למצות את הרווח התעמולתי מן הצעד. באופן מוזר נראה שדוקא צעדים חד-צדדיים נוטים לדבקות בקוים בינלאומיים בעוד הסכמים דו-צדדיים מאפשרים לשנות אותם (ראו ה"כשלון" של ישראל ב"גניבת" אפילו שטחים זעירים בפרשת הגדר). הטיעונים הליגאליסטיים לגבי קווי 67 שייכים יותר למיעוט האולימפי של השמאל המאמין בהסכמים והצהרות בינלאומיות ולאמונה זו רוב השמאל אינו שותף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הזה אינו שלי, כך שאני לא נעלב אם לא מתלהבים ממנו. מצד שני, הטיעון הזה לוקח בחשבון את הטענה ששמת בפי הערבים לפיה אחרי 1946 איש לא רדף את היהודים באירופה, והיהודים לא צפו בים יותר מן הפלשתינאים. לא צפו בים יותר, אבל גם לא פחות. זה מה (שלטענת מחזיקי הטענה) שמבדיל בין נהריה לאריאל: נהריה לא מונעת מהפלסטינאים לאחוז ב(חלק מה)קרש (נכון, בדוחק ובאי נוחות) בעוד אריאל שומרת על הפריווילגיה הזאת לישראלים בלבד. חילופי אוכלוסיה, חילופי שטחים ושינויי גבולות התרחשו במלחמת השחרור, 4÷3 שנים אחרי שצעדים דומים ננקטו באירופה, מה שהקל על אומות העולם "לבלוע" את הצעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חס ושלום. בודאי לא התכונתי להעליב איש. אפילו לא את עמוס עוז. הטיעון הערבי יכול להיות משהו כזה: יהודי אירופה היו צריכים להשאר באירופה, לקבל את השילומים שלהם ולהשתקם במקום מגוריהם המקורי שם לא נרדפו יותר ולא לקפוץ לבריכה של הפלשתינים. אין כאן עניין של קרשי הצלה אלא של "תפתור את הבעיות שלך לא אצלי בחצר". מבחינה זו אתה צודק. כל עוד אנו דורשים לממש את ריבונותינו מבלי לשלול זכות זאת מן הפלשתינאים, מותר לנו לאחוז בשני קצוות הדילמה. ברגע שאנו עוברים לחזון א"י השלמה שאין בה מקום לריבונות הפלשתינית יש לנו בעיה. מנקודה זו ואילך הויכוח בין הימין לשמאל הוא מעשי: אני איני מאמין שהפלשתינים יכולים לממש את ריבונותם במקום אחר ולקיים ריבונות יהודית עם 50-60% פלשתינאים נראה לי בלתי אפשרי. החלום של ישראל כספרטה של המזה"ת נראה לי גם מחריד אתית וגם בלתי מעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא מדכא להתווכח עם מי שמסכים אתך. (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא. אתה עדיין יכול להחליט שזה דווקא אתה שמסכים אתו, ולהמשיך במחלוקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתאר את הזכות לריבונות אתנית עפ"י הצהרת ווילסון וכו' ואז עובר בעדינות לרקע האידאולוגי לחלוקת 1947. בדרך דילגת על הצהרת בלפור והמנדט שלפחות עפ"י הפרשנות עליה כתבתי בדיון 2816 עמדו בניגוד גמור לעקרונות חבר העמים ו-ווילסון. ז"א, כשכתבת ש"הזכות הזאת אינה מבטיחה לשום קבוצה אתנית שליטה בכל שטח הקשור אליה מבחינה דתית/היסטורית/רגשית" התכוונת מן הסתם לזכותם של היהודים להקים ריבונות בא"י. אבל לא כתבת ולא התיחסת לשאלה אם "הזכות הזאת אינה מבטיחה לשום קבוצה אתנית שליטה בכל שטח הקשור אליה מבחינה היסטורית/טריטוריאלית/רובנית-עכשווית," היינו האוכלוסיה הערבית של פלסתינה דאז. האירוניה היא שהטיעון הנ"ל שמכוחו הצייונות/יהדות הקימה לה בתחבולות/כוח/ניצול מצב/טיעון מוסרי-היסטורי (כל אחד לחוד או שילוב) מדינה ריבונית היא חרב פיפיות כנגד מי שטוען נגד מפעל ההתנחלות. הריבונות היהודית הוקמה עפי" הפרשנות שהבאתי לעיל בניגוד להצהרות ולהכרה המוסרית-מדינית של הגוםים הבינלאומיים. משמע שבמיקרים מיוחדים הזכות מכוח "דתית/היסטורית/רגשית" עולה על הזכות מכוח "היסטורית/טריטוריאלית/עכשווית-רובנית." זאת אחת הסיבות שהעולם המערבי תמך בזכות הציונות - המיעוט האתני זה מקרוב בא - על חשבון הזכות ל תושבי המקום בעלי החזקה ההיסטורית והעכשווית - האוכלוסיה הפלסטינית. לכן המתנחלים יכולים לטעון באותה מידה לזכותם ("זכותינו") לשליטה על הגדה על חזבונם של התושבים הנכחיים. אבל אלייה וקוץ בה. משקמה מדינת ישראל היא הכריזה במסמך היסוד הממכונן שלה על שיוויון מלא לכל אזרחיה. אם המתנחלים רוצים לטעון את הטענה שהבאתי, הרי שהם גם מקבלים במובלע את שיוויון הזכויות המלא לכל האזרחים (לכל מי שנשאר בשטח ומקבל אוטומטית אזרחות כמו ב 1948). מכאן שהם כורים לעצמם בור אידאולוגי-מדיני-ביטחוני שהם עצמם לשיטתם לא יוכלו לעמוד בו. ההבדל השני הוא שבמאה השנים שעברו מאז מלחה"ע-1 חלו שינויים כבירים בתודעה ובמציאות המצפונית-פוליטית-משפטית של העולם ושל תושבי האזור. כך שאי אפשר להישען יותר על ווילסון, בלפור ואחרים כדי לממש בנון-שלנטיות ריבונות של מיעוט על חשבון זכותו של הרוב בגדה. בנוסף, ניקוי אתני והעברה בכוח או בשיכנוע לא רק שאינם ישימים פרקטית, הם אינם עולים בקנה אחד עם האקלים המחשבתי דהיום. הפתרון של המתנחלים יכול להיות חתירה לקראת הסלמה ועימות רציני לא עם הפלסטינים במיוחד אלא עם כל מדינות ערב. לזה אפשר לנצל את העוינות מערב-מזרח, לצייר את ההתחפרות של מדינות ערב בשינאת ישראל-יהדות, וכך להביא לאיזו מלחמה מזרח-תיכונית כללית שתשאב לתוכה כמובן גם את המעצמות (ואולי אף תביא לעימות בין מעצמתי, נניח ארה"ב-רוסיה או אולי ארה"ב-סין). בחסות או לאחר העימות הקטקליזמי הזה ניתן יהיה לנקות, להעיף את הפלסטינים, כמובן בתנאי שננצח, ואם ננצח זה לא יהיה ניצחון פירוס. אפשרות טכנית שניה היא שאחרי מלחמה שכזו לא יהיה צורך לטרנספר את הפלסטינים, הם פשוט יהיו כנועים במקומם ככבשים, והעולם יקבל את זה לא רק כמובן מאיליו אלא כצורך הכרחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנו לא חייבים לקבל את הפרשנות של חאליד'י. אם אפשר להגיד ש"הריבונות היהודית הוקמה [...] בניגוד להצהרות ולהכרה המוסרית-מדינית של הגוםים הבינלאומיים" אז אפשר גם להגיד שעצרת האו"ם בנוב' 47 פעלה "בניגוד להצהרות ולהכרה המוסרית-מדינית של הגופים הבינלאומיים". אני לא ממש בטוח, אבל לדעתי בריטניה דוקא כן פזרה הבטחות בנוגע למימוש הריבונות הערבית בד בבד עם הצהרת בלפור (הסכם סייקס פיקו) אלא שבאותו זמן דובר על ריבונות האשמית פאן-ערבית. באותו זמן לא דובר על לאומיות פלשתינאית ספאראטיסטית והפלשתינאים גם לא דרשו אותה. מבחינת הבית הלאומי היהודי, החלטת עצרת האו"ם היתה המשך של הצהרת בלפור. מה שאין כן לגבי הפלשתינאים. התפוררות הממלכה הערבית-האשמית של עיראק והמרד הערבי בפלשתינה של 1938 הבשיל את הלאומיות הפלשתינאית והחלטת האו"ם על הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית היא קו פרשת מים בהיסטוריה הפלשתינית ולא הציונית. באשר לסתירות שבהגשמת מסמך העקרונות של וילסון, איש אינו טוען שהיה זה פשוט, קל ונטול אסונות (שוב נרשום את השנים 1918-1945), אבל השורה הסופית היא שהתאוריה הוילסונית יצוקה ביסודותיהן של אירלנד, אוסטריה, הונגריה, רומניה, המדינות הבלטיות, אוקראינה, בלארוס, מולדביה, צ'כיה, סלובקיה, קרואטיה, בוסניה, סלובניה, סרביה, מקדוניה וקוסובו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול שלא לקבל את הפרשנות אבל השאהל היא למה, לפחות לשם הדיון. אגב הטענה אומרת בפרוש שהחלטת 47 נובעת במישרין מהצהרת בלפור ומכתב המנדט, ז"א בניגוד לעקרונות ההכרה בזכות הריבונות של ווילסון וחבר הלאומים. הטענה גם מוסיפה שבריטניה פיזרה הצהרות מופשטות אבל פעלה בניגוד להן. מבחינת הטענה, פרשת המים לא היו הארועים בין 1938-48 אלא החלטות הבינלאומית 1917-21. הדוגמאות ממקומות אחרים בעייתיות גם הן (1) כי קשה לטעון אוניברסליות מצד אחד וסטיה מעקרונות כלליים במקום אחר, (2) הן רק מחזקות את הפרשנות שבפלסטינה ניגרם עוול בגלל הסטיה מהעקרונות, (3) ועדיין הן נשארות דוגמאות שלא עוזרות לפתור את הבעיה הן במישור הפרשנות ההיסטורית והן למצב הנכחי. אני דווקא חשבתי שיהיה לך מה לומר על ההשוואה שעשיתי בין הציונות של אז והמתנחלים של היום. אם מקבלים את הפרשנות שאומרת שהזכות הההיסטורית-אבסטרקטית היהודית גברה על הזכות הטריטוריאלית-ממשית הערבי, אז יש למנחלים טיעון חזק ביד, אבל הוא מעין טיעון פירוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציב לי אתגר קשה מאד בגלל התסבוכת שיצרה המדיניות הבריטית בין הצהרת בלפור, הסכם סייקס פיקו, הסכמי ורסאי ולבסוף תכנית החלוקה. מאוחר יותר אנסה לתת תשובה מפורטת. כרגע אסתפק בהערה שאני לא חושב שהכרה לאומית-ליברלית, עקרונות וילסון או הסכמי ורסאי מבטיחים לכל קבוצה אתנית, מימוש של ריבונותה בכל מקום בו יש לה רוב מקומי (אחרת הסודטים היו נמסרים לגרמניה ולא לצ'כיה). מדוע לכן צריך לומר כי "הזכות הההיסטורית-אבסטרקטית היהודית גברה על הזכות הטריטוריאלית-ממשית הערבית"? אפשר לומר שבמדינה היהודית גברה זכותו של העם היהודי למימוש ריבונותו ובמדינה הערבית יכלה לגבור זכותו של העם הערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתגר אינו מאד קשה. הפוליטיקה הבין לאומית, וגם הפנימית, תמיד היו מלאות סתירות בין הצבע והכיסוי האידאולוגי ובין האינטרסים שהניעו את הכוחות השונים. הפער היה גדול ביחוד בארה''ב (הזכרת את ארה''ב הוילסונית) , יכולת לראות את הניתוק שכה איפיין את ארה''ב למעשה מאז היווסדה, בין המלל האידאולוגי לפרקטיקה. אצל הבריטים והצרפתים היתה פחות צביעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה אתך שהצהרת בלפור נשענת על זכות העם היהודי על ארץ ישראל מבחינה דתית/הסטורית/רגשית, ולא היסטורית/ טריטוריאלית/ רובנית-עכשווית. בכלל, אין אפשרות לבסס את מוסריות הציונות בלי ההקשר הדתי /הסטורי/ רגשי, כיון שהציונות החלה כאשר העם היהודי לא עמד בשום קריטריון לזכאות לעצמאות בארץ ישראל, לפי הכללים של שוקי שמאל. אני מסכימה גם לאמירה שהזכות להתנחל ביש"ע אינה שונה במהותה מהזכות להקים מדינה יהודית לכתחילה, וגם מודעת לבעיתיות שבסיפוח יש"ע, מבחינת אזרוח הערבים. האמת היא שהבעיה אינה רק פורמלית- הענקת זכויות אזרח במובן של זכאות לבחור ולהבחר. אלא זו אותה בעיה שיש היום לערבים שבתוך הקו הירוק.יש להם לכאורה שוויון זכויות אבל הם אינם יכולים להיות אזרחים שווים באמת במדינת לאום יהודית, אלא אם יתגיירו, או שהמדינה תוותר על זהותה. בתוך כל הנתונים הבעיתיים של המציאות העכשווית במדינה- ברור שבכל דרך שתבחר, יהיו עקרונות מסויימים עליהם צריך יהיה לוותר: אם ההחלטה תהיה להקים מדינה פלשתינית ביש"ע- משמעות הדבר היא ויתור על הטענה של הקשר הדתי/הסטורי/רגשי של העם היהודי לארץ הזאת, ובכך הטלת ספק (שכבר קונה לו שביתה אצל לא מעטים בישראל), בעצם צדקתה של הציונות וקיום המדינה היהודית בארץ ישראל- דבר זה יגרור את ביטול אופיה היהודי (ואולי ביטול היהודים בה בכלל....). זאת, מעבר לקטסטרופה המיידית של טרנספר למאות אלפי יהודים שחיים ביו"ש, הכנסת כל המדינה לסכנת חיים מיידית ולמלחמה מתמדת עם השכנה הצעירה, וגם לבעיות של מים וזיהום סביבתי, שכן סביר שהמדינה הפלשתינית תתקיים במודל של עזה, ולא של שוויץ. אם ההחלטה תהיה לספח את יש"ע ,צריך יהיה לוותר על שוויון מלא בין כל האזרחים, ולתת לערבים זכויות מופחתות מבחינה לאומית- על מנת למנוע את ביטולה של מדינת היהודים בצורה דמוקרטית. לחילופין, אפשר לעודד את הגירת הערבים מארץ ישראל ע"י חוק שבות מהופך. יש כאן אמנם ויתור על עקרון ליברלי יסודי, אבל יש שמירה על אופיה היהודי של המדינה ועל חייהם של היהודים בה, וגם מניעה של מצב מלחמתי מתמשך שיגבה הרבה קורבנות מהצדדים. אני חושבת שהאופציה הראשונה, המועדפת על החלק השמאלי של העם, אינה מוסרית, משום שהיא גוררת ויתור על קיום המדינה היהודית ומשרטטת את הדרך לכך עם הרבה דם. בעוד שהאופציה השניה, אמנם מוותרת על עקרון ליברלי מסויים, אבל מאפשרת הרבה יותר חיים לכל הצדדים. בקיצור- בין חיים לליברליות- אני מעדיפה חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם הצהרת בלפור כל כך קדושה, מדוע הפרו אותה הבריטים מיד כשהיתה להם אפשרות לממש אותה? האמת היא שהצהרת בלפור אינה אלא דקלרציה שלעם היהודי יש זכות להקים בית לאומי בא"י. עצם הקמתו או אי הקמתו של הבית הלאומי אין לה ולא כלום עם ההקשר הדתי /הסטורי/ רגשי. הוא היה קיים עוד לפניה. אישית איני זקוק לשום הצהרה של שר מושבות או פסוק בגמרא כדי לחוש קשר דתי /הסטורי/ רגשי עם מלכות שאול ודוד ואפילו הורדוס ומרים החשמונאית. נסי נא לשכנע את חברי קהילות סאטמר בק"ק ברוקלין או נטורי קרתא במאה שערים שההחלטה "להקים מדינה [ציונית בא"י]- משמעות הדבר היא ויתור על הטענה של הקשר הדתי/הסטורי/רגשי של העם היהודי לארץ הזאת". ב. הקריטריון היחיד שאני רואה לזכות ההגדרה העצמית הוא שהוא אינו פוגע בזכות ההגדרה העצמית של מישהו אחר ובזכויות טבעיות אחרות שלו. ג. מה שאת קוראת "אופיה היהודי" של מדינת היהודים הוא התערבות בלתי נסבלת של מיעוט רליגיוזי בצלחת, באורחות המשפחה ובהרגלי הבילוי של רוב לא רליגיוזי. בעיני, אדם הרואה עצמו פטור משירות בצה"ל הוא פחות יהודי מזה שאינו מקפיד על הנחת תפילין. זוהי דעתי ואני יכול לחיות עם זה שאת לא תקבלי אותה. משום מה נראה לי ששומרי הדת של ישראל אינם יכולים לחיות עם זה שהחילונים אינם רוצים ל"חגוג" את ט' באב. ד. את מנסה לדבר בשום שכל ולנמק את טענותייך בצורה תרבותית והגיונית, וזה ראוי להערכה. אבל תמיד כמו איזה טיק בלתי רצוני קופצת איזושהי אמירה שכל כולה גזענות שקרית מיסודה. לידיעתך, מי שעושה עבודה "טובה" מאוד של זיהום מי החופים ואקויפר החוף של ישראל הם היהודים ולאו דוקא הפלשתינאים. הההטייה השיטתית שלך להטיל את כל עוולות העולם המודרני על הערבים (ו"שותפיהם") היא רק סימפטום של הזרם התת-קרקעי המנחה את האידיאולוגיה שלך. גירוש הפלשתינאים אינו התחנה הסופית בנאראטיב שלך. זוהי רק התחנה הראשונה לקראת הקמת הרפובליקה האיסלאמית של היהודים. ה. אם אין דרך לשלב בין ליברליות לבין חיים, הרי שחייהם של הצרפתים והאמריקאים אינם חיים. מעניין אם כן מדוע כל כך רבים הנהנים מזיוו של הקיום בחסות חוקיהם של שליחי האל מנסים להצטרף לחיים ה"איומים" האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור- בדילמה *המדומה* בין חיים לליברליות-את מעדיפה חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שתשובה מלאה לשאלתך מצריכה התיחסות מפורטת ל-3 נושאים. אביא כאן בראשי פרקים את מהות העניינים האלה ואניח לך לבחור מאיזה כיוון ברצונך לפתח את הדיון (אם בכלל). א. נדמה לי שלא הבחנת שהטיעון הלאומי-ליברלי שמביא גדי טאוב שונה באופן מהותי מן הטיעון המקובל של הקשר ההיסטורי-דתי-לאומי של העם היהודי לארץ ישראל. הטיעון הליברלי מדבר על זכות כללית של כל עם להגדרה העצמית. מבחינה זו זכותו של העם הצועני אינה שונה מזו של העם היהודי. מימוש הזכות הזאת הוא עניין פראקטי של רצון ויכולת. הזכות לההגדרה העצמית של העם היהודי יכולה להתממש באוגנדה או מסביב לקבר ר' נחמן באומן בדיוק כמו למרגלות הר הבית. אני לא רואה איזה שימוש יכולים המתנחלים לעשות בטיעון הזה. אצל המתנחלים, בסופו של דבר מדובר במצוה דתית - מצוות יישוב א"י. אין מצווה לישב את אוגנדה או את אומן. הדרך היחידה שבה יכולים המתנחלים להתחבר ללאומיות יהודית-ליברלית היא אם יכירו בצורך לקיים ריבונות יהודית כענין בעל חשיבות דתית-לאומית בפני עצמו (בהתאם למשנת הראי"ה קוק) ויסכימו להפריד בין "מצוות הריבונות" למצוות יישוב א"י ( מצווה לשבת בחברון בין אם היא בריבונות יהודית או לא). ב. באשר לסבך ההבטחות והתמרונים הבריטיים במזה"ת, הדרך היחידה להתיחס אליהן הוא דרך ההתפתחויות והמעשים שנעשו בפועל ולא דרך ההבטחות וההסכמים שהוצהרו והופרו חליפות. מבחינה זו צריך לראות את מלכות סוריה הגדולה של פייסל כנסיון של הבריטים ללכת עם זכות ההגדרה העצמית של האומה הערבית. מי שהכשיל את הנסיון הזה היו דוקא הצרפתים ולא הבריטים. מה שהכשיל את הלאומיות הפאן-ערבית לא היו ההבטחות והמעשים הסותרים של המעצמות הקולוניאליות אלא העובדה שפייצל לא הצליח להגן על הממלכה הערבית שלו בפני הצרפתים. ה"בוגדנות" האירופית כלפי הערבים שבאה לידי ביטוי בחטיפת נכסים טריטוריאליים מתחת ידיהם (לטקיה, בצרה, לבנון, עבר הירדן המערבי) אינה כפירה מהותית בזכות ההגרה העצמית הערבית שכן כפי שטענתי קודם זו אינה כוללת בתוכה הבטחה לשלמות, כוללנות או למימוש בכלל. ובסופו של דבר זה לא מנע את קיומן של 2 ממלכות האשמיות ערביות (עיראק עד 58 ועבר הירדן). ג. למעשה עניין ההגדרה הלאומיות הערבית נפגע מכשלונות הערבים יותר מאשר מחטפנות האירופאים. התנועה הערבית המבולבלת בין הפאן-ערביות, הפאן-איסלאמיות והמולטי-לאומיות הערבית היא שעכבה ופגעה בלאומיות הפלשתינית אפילו יותר מן הפעילות הבריטית נגדה. לכן הדיון הפלשתיני רק החל ב1920 ולא הסתיים אפילו ב-1974 בועידת רבאט. אחד הדברים המוזרים הוא שהשמאל הישראלי רואה לעצמו צורך במימוש ההגדרה העצמית של הפלשתינאים בשטחים המוחזקים, יותר מאשר קיצונים פונדמנטליסטים פלשתינאים החולמים על אימפריה ערבית מאוחדת או כלל איסלמית ולא על מדינת לאום פלשתינאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה. א. בטיעון הליברלי כפי שהיצגת יש כשל מובנה, והוא הניתוק והאבסטרקציה של הרעיון מהאנשים החיים, מהעם הספציפי (הרצון הקולקטיבי, אם תרצה). לכן, בניגוד למה שכתבת אני חושב ש"הזכות לההגדרה העצמית של העם היהודי *לא* יכולה להתממש באוגנדה *ולא* מסביב לקבר ר' נחמן באומן *אלא רק* בדיוק למרגלות הר הבית." אני רואה אירוניה שהמתנחלים יכולים להישתמש בטיעונים של חאלידי ולהראות שלפעמים הזכות למימוש ההגדרה העצמית של עם בטריטוריה בה הוא יושב (הפלסטינאים בפלסטינה) עפ"י רעיון ווילסון איננה מקודשת כשהיא נתקלת בזכות היסטורית (היהודים בפלסטינה) שמוכרת על ידי המעצמות הקובעות באותה שעה. תוסיף לזה את הזכות הדתית ותקבל מצב בו הזכות של התמנחלים לריבונות בגדה עולה על זכותם של הפלסטינאים למימוש הגדרתם העצמית, עפ"י התקדים ההיסטורי בפרשנותו של חאלידי. ב+ג. מרצה שלי נהג לספר: (1) ב21 בינואר 1793 בשעה 10 בבוקר הפרולטריון ביצע את ה-אקט של שיחרור ההמונים מעריצותה של המלוכנות כשלואי ה 16 הוצא להורג בגיליוטינה. (2) ב21 בינואר 1793 בשעה 10 בבוקר האספסוף הפרוע והמוסת ביצע את ה-אקט של התאבדות לאומית כשהמהפכה שהפילה את המלוכה, האצולה והאריסטוקרטיה אושיות החברה העמידה את לואי ה 16 תחת הגיליוטינה. (3) ב21 בינואר 1793 בשעה 10 בבוקר נפל להב פלדה מחודד במשקל 200 ק"ג ופגע ברקמות הצוואר של ראש אשר היה מונח תחתיו. וד"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נהפוך הוא. אין שום צורך שהטיעון הליברלי יתכחש למציאות. הניתוק בין הזכות העקרונית להגדרה עצמית לבין האופן המעשי שבו היא מתממשת אינו אבסטרקציה אלא פשוט הכרה במציאות. הזכות של היהודים להגדרה עצמית היא עקרונית ואינה שונה מזו של הצוענים, הפלשתינאים והקוסוברים. עובדות החיים הם שבסוף המאה ה-19 העם היהודי (שבאותה תקופה המשמעות היתה קהילת יהודי מזרח אירופה. יהודי המערב לא התכוונו להגר לשום מקום) היה מוכן להגר בהמוניו (מי שהיה מוכן), אך ורק לארץ ישראל. מבחינה זו העם היהודי יכל לממש את ריבונותו אך ורק בא"י. אני חוזר ומדגיש שהזכות העקרונית להגדרה עצמית היא "פתוחה". היא אינה כוללת מרשם מדוייק כיצד והיכן ואם בכלל יש לממש אותה. אם ביו"ש היתה נוצרת מציאות של 2 מיליון מתנחלים יהודים לעומת כמה אלפים של דרוישים מוסלמים, ברור שהפלשתינים היו נאלצים לממש את ריבונותם במקום אחר. ב. דא עקא שה-200 ק"ג כאן הם העובדה שהבריטים יזמו/תמכו בהקמת לפחות 3 מדינות לאום ערביות (עבדאללה בירדן, פייצל בסוריה הגדולה ושוב פייצל בעירק) והיהודים הסכימו להקמת יישות פלשתינית בא"י ב-1947. כל זה מוכיח שהטיעונים הפאן-ערביים והפלשתינאים הם אפולוגטיקה של קוזאק נגזל. הריבונות הפלשתינית לא התממשה לא בגלל הבריטים, הצרפתים או היהודים. היא לא התממשה בגלל הבלבול והנדידה של הפלשתינאים בין לאומנות-פלשתינית, פאן-ערביזם ופאן-איסלמיזם. כיום אין כבר צורך לפשפש בהסכמי סייקס-פיקו, מכתב מקמהון או הפרוטוקול של ועידת לונדון. הפלשתינאים יכולים לממש את ריבונותם כבר היום לפחות ב-2 מקומות (עזה ויו"ש). מאחורי כל הטיעונים והטענות שלהם מסתתרת אמת פשוטה ואכזרית: הפלשתינאים סבורים שזכותם לריבונות חייבת להכיל בתוכה את הזכות להשמיד את הריבונות היהודית (או בלשון הזהב שלהם - זכות השיבה). דוקא ההשקפה הליברלית חושפת את הקשר בין המתנחלים לפלשתינאים כחברים במחנה חובבי הג'נוסייד והטיהור האתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חוק השבות מפלה את ערביי מדינת ישראל (ליתר דיוק את הפלשתינאים שאינם אזרחי ישראל)" זה ניסוח קצת לא מובן - על משקל "מי ברז (ליתר דיוק מי ים) הם מלוחים". או שאתה מתכוון להבדל בין ערביי השטחים לבין ערביי ישראל-נטו? או שאתה מתכוון לרמוז שהערבים אזרחי ישראל דה-יורה אינם אזרחים דה-פקטו? איך שלא יהיה, טענה מקובלת (נדמה לי שדובי היה אחראי פעם על טעינתה באייל באופן חד-משמעי) היא שמדינה מחוייבת בשוויון כלפי אזרחיה, אבל אין לה שום מחויבות לשוויון בקבלת הגירה - זו יכולה להיות לפי שיקולים שרירותיים כרצונה. הנה, גם מדינה כמו קנדה מפלה בין מבקשי הגירה על-בסיס קריטריונים כמו מצב כלכלי והשכלה. היעלה על הדעת, למשל, להפלות על-בסיס קריטריונים כאלה בהצבעה בבחירות בקנדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנאי ההגירה שלה אינם מנותקים לגמרי מזכויותיהם של אזרחיה. התאזרחות בן-זוג של אזרח לדוגמה. או בן מאומץ. או אשרת שהיה לשכיר פוטנציאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה מחוייבת בשוויון כלפי אזרחיה, האם יעלה על הדעת שהיא תאפשר הגירה של עולים אשכנזים אבל לא ספרדים? הרי אם היא תעשה זאת היא לא תקיים שוויון בין אזרחיה. אולי מותר למדינה (כמו קנדה) לבחור מהגרים על בסיס קריטריונים שעניינם להיטיב עם כלל האוכלוסיה, אבל לא להפלות קבוצה אחת באמצעות הגירה שתיטיב עם קבוצה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע המדינה לא תקיים שוויון בין אזרחיה במקרה זה? הרי אותם עולים פוטנציאליים אינם עדין אזרחים. כשאתה כותב "אולי מותר למדינה...", מי בדיוק יאסור על מדינה לנהוג כן? אפשר לטעון שלא ראוי שהקריטריונים לקבלת אזרחות יהיו מפלים לטובת קבוצה זו או אחרת (למרות שגם השאלה מהם "קריטריונים שעניינם להיטיב עם כלל האוכלוסיה" יהיו לעולם קריטריונים סובייקטיביים, אחרת לא היה צורך במפלגות), אבל איני רואה מקום לשימוש במילים "אסור" ו"מותר" בהקשר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש עוד אצל גדי טאוב, שגם מקשר למאמר של רובינשטיין ויעקובסון: http://www.gaditaub.com/hblog/%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%... (סעיף 2) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחקים במילים. יהדות זה דת נורבגיות זה לא דת פעם אחרונה שבדקתי. אפליה למתאזרחים על בסיס דתי זה אפליה לטובת המגזדר הדתי יהודי. אפליה לפי לאום צריכה לאפשר לכל מי שיש לו קשר ללאום הישראלי להיות פה אזרח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה תקלוט רק עולים אשכנזים ולא ספרדים אז היא תפלה לא נגד המהגרים אלא נגד התושבים הוותיקים הספרדים, שמספרם היחסי באוכלוסיה ילך ויקטן וישפיע - באופן מלאכותי ומכוון - על אופיה של המדינה (נגיד ברדיו, יותר חוה אלברשטין פחות בועז שרעבי). לגבי השימוש ב"מותר" ו"אסור", אני מסכים שהוא לא מדויק. אני רק אומר ש*אם* המדינה רוצה לקיים שוויון מלא בין אזרחיה, אז היא לא יכולה להפלות את הקבוצות הקיימות על ידי הגירה סלקטיבית לפי הקבוצות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה אולי תשפיע על שיעור האשכנזים מול הספרדים, אבל זה ממילא יכול להיו מושפע מגורמים אחרים - החל משיעור ילודה שונה דרך תמותה מרובה יותר וכו'. וכל זה לפני שטענתי ששמירה על רוב יהודי בקרב אזרחי מדינת ישראל היא דבר ראוי לדעתי, כל זמן שזה לא נעשה נעשה בדרך אלימה בעיתות שלום. לכרוך בכך את ההגירה ולקרוא לזה אפליה נגד האזרחים ממוצא ספרדי (או, במקרה שלנו, באזרחים הערבים) נראה לי מאולץ. לא ברור לי גם העניין של השפעה על אופיה של המדינה. אם למדינה יש אופי מסוים ואין למנוע את שינויו על ידי הגבלת ההגירה, או לשמרו על ידי אי הגבלת ההגירה (לתת ל"כוחות השוק" להשפיע עליו?), הרי שכדי לשמור עליו, באותה מידה, יש להגביל את הילודה בקרב אוכלוסיות מסוימות. למשל חרדים וערבים-מוסלמים, אשר שיעור הילודה הגבוה שלהם מביא לשינוי אופיה של המדינה. מדוע הגירה כן, אבל הגבלת הילודה לא? נדמה לי שלא לזה אתה חותר. אני יכול להסכים עם כך שהסעיף שמונע איחוד משפחות בין ערביי ישראל לערביי השטחים שנישאו זו לזה הוא סעיף מפלה לעניין השוויון (שכן אני יכול לקבל את זכותם של של בני זוג לחיות יחד במדינה אחת, לפי בחירתם. זה נראה לי ראוי, גם במחיר של פגיעה מידתית באופיה של המדינה), אבל בהחלט לא מקבל את הטענה שחוקי ההגירה (פרט לחוק הנ"ל) הינם חוקים מפלים בין *אזרחי* המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מציע להגביל את הילודה בקרב החרדים והערבים-מוסלמים? כמו בסין? אולי כל בן/בת חמישי/ת ומעלה היאורה השליכוה/ו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שבמקומות מסויימים היו נהוג לאכול את השלייה, נראה לי כסגולה להגנה מפני טביעה. אפשר להרחיב את המנהג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום יש המון שימושים בשלייה, בעיקר לצרכים קוסמטיים. לא ראית את זה בספרים שהשארתי לך ברחוב בזמנו?. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, כדי להסיר ספק, במצב הקיים אני תומך (עקרונית) בחוק השבות שמפלה יהודים על פני אחרים. זה ששיעור הספרדים יכול להשתנות מגורמים אחרים, איננו משנה את העובדה שכשהמדינה גורמת לכך היא מפלה. ייתכן שבאייל, מסיבות שונות, כותבים יותר אשכנזים מספרדים - אבל אם המערכת תאסור על ספרדים לכתוב אז היא תפלה לרעה את הספרדים. מה לא ברור? מי שרוצה "לתת לכוחות השוק" לפעול לא רוצה שהמדינה תשתמש בכוחה כדי להשפיע עליו. מי שרוצה לתת לאנשים לחיות כרצונם לא רוצה שהמדינה תתערב בהגירה או במאזן הדמוגרפי בטריטוריה מסויימת. (כאמור, במצב הקיים, אני כן רוצה שהמדינה תתערב לטובת היהודים). העניין עם נישואי ערבים הוא מקרה פרטי בולט ומכוער של "המצב הקיים". אבל הוא בטל בשישים לעומת עוולות האחרות שנעשות כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדינת ישראל היתה מוגדרת כמדינת היהודים האשכנזים, זה היה סביר להגדיר את חוק השבות כך שיתיר עליה לאשכנזים או לצאצאי האשכנזים, גם אם היה כאן מיעוט ספרדי לא קטן. גרמניה מאפשרת לצאצאי גרמנים להתאזרח גם אם אין להם שום קשר לגרמניה, לשפה הגרמנית או לתרבותה. לאחרים היא מאפשרת להתאזרח ע''י נישואין או תושבות חוקית ארוכה ובתנאים שונים לגמרי הכוללים שבועת אמונים, ויתור על כל אזרחות אחרת ורכישת ידע בשפה ובתרבות. זו ללא ספק אפליה, אבל קשה לטעון שהיא כלפי האזרחים שלה (כולל המיעוט הגדול ממוצא תורכי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ויש בה אזרחים לא יהודים, אז היא לא מקיימת שוויון בין אזרחיה. אפשר לתמוך בזה או להתנגד לזה, אבל כדאי להכיר בזה. נדמה לי שרבים טוענים שבגרמניה התושבים התורכים המופלים לרעה. זו בעיה אינהרנטית למדינות הלאום. כל זמן שיש כאלו, תהיה אפליה של מיעוטים בתוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל היא לא דוגמה טובה, כי האוכלוסיה הלא יהודית מופלה בניגוד לחוק, אבל מדינות לאום (וישראל בתוכן) יכולות לקיים שוויון בין אזרחיהן ברמה האישית ולא לקיים שוויון ברמה הקיבוצית (זכויות שוות לפרט אבל לא לקבוצה). עם זה אין לי בעיה, להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתלהב מהטריק הזה של "שוויון בין אזרחיהן ברמה האישית ולא לקיים שוויון ברמה הקיבוצית". כאילו מה, אפשר להפלות את היהודים קבוצתית בלי לפגוע בי פרטית? אם אומרים שהיהודים מלוכלכים אז פוגעים בי אישית ואם הקבוצה שלי לא יכולה להזדהות עם המדינה שבה אני חי אז *אני* באופן פרטי לא יכול להזדהות איתה. הבעיה הזאת קיימת בכל מדינות הלאום ולכן אני אישית חושב שהן רעיון מטומטם - סוג של תקלה היסטורית. אבל מה, אני קצת עסוק ואין לי זמן לארגן מהפכה עולמית עכשיו. אז אני מקבל על עצמי את "המצב הקיים" (כמו את מזג האוויר) ומשתדל למזער את העוולות שאני נאלץ לגרום בגללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אנשים שנקראים איציק ולכן אתה לא קיים ואני פטור מלענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שאין מדינה בה יש זכויות פרט לכולם אך אין זכויות לקבוצת המיעוט ככזאת, לעומת זכויות קבוצתיות של קבוצת הרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש. בבריטניה אין חופשות בחגים היהודיים ואפילו אין שבתון רשמי בשבת, העברית (או האידיש) אינן שפות רשמיות והמדינה לא טורחת לתרגם פרסומים רשמיים לשפות אלו, סמלי המדינה לא כוללים שום מוטיבים יהודיים והכי נורא, אם יורש העצר יתחתן עם יהודיה והיא תסרב לקבל עליה את הדת הנוצרית אנגליקנית, הוא יאלץ לוותר על המלוכה. אם זאת לא שלילה של זכויות היהודים כקבוצה (זכויות אישיות יש להם שם למכביר) אז כנראה שאנחנו לא מגדירים את המושג הזה באותו האופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית הדברים עליהם עמדת קשורים למסורת ולתרבות. אני מניח שלא יחוקקו היום חוק שיקבע שבריטניה היא מדינת האנגלים האנגליקנים וסקוטלנד היא מדינת הסקוטים..אמנם יש שוויון זכויות מלא לכולם אבל.. בבריטניה אין חוק השבות לאנגלים, סקוטים וולשים בלבד. וכשאזרח בריטי ממוצא פקיסטני יתגלה כטרוריסט, הדבר לא יגרור שאזרח בריטי אחר שיפגוש פקיסטנית -יאלץ להגר מארצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שמפריע לך? שישראל מכריזה על עצמה כמדינת הלאום של היהודים? ואם הדברים שציינתי קשורים למסורת ולתרבות אז הם לא זכויות קיבוציות? בבריטניה אין ובאירלנד, גרמניה ואוסטריה יש חוק שבות שמפלה את מי שלא שיך ללאום הרלוונטי. לפי ההסטוריה של היחס של בריטניה לאזרחי מדינת אויב (ואפילו כשמדובר בפליטים מאותה מדינה ושנרדפו על ידה) אני מנחש שאם בריטניה תהיה במצב מלחמה עם פקיסטן, היא לא תתיר איחוד משפחות עם פקיסטנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו במלחמה עם פלסטינה ולכן לא נאפשר איחוד מישפחות עם אזרחיה? בריטניה לא איפשרה איחוד משפחות עם האירים בגלל שהיתה מחתרת אירית? כפר שנמצא שני קילומטר מאפרתה ובשליטתנו הוא מדינת אוייב? מתחת לטרמינולוגיה הביטחוניסטית מסתתרת גזענות לשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכפר שנמצא שני קילומטרים מאלוני הבשן או מנוה אטיב הוא לא מדינת אויב? וכשהיינו לפני שנה בבינת ג'בייל זאת לא היתה מדינת אויב? אני לא מבין איך הגאוגרפיה קשורה לכך. ורק להזכירך, לא היתה מלחמה בין צפון אירלנד ושאר בריטניה, פשוט כי צפון אירלנד היא חלק מבריטניה ולתושביה יש אזרחות בריטית. כשזה יהיה המצב עם הפלשתינאים, תודיע לי. בשורה התחתונה, כן, אנחנו במלחמה עם הפלשתינאים ולכן יש למנוע מהם להכנס לישראל, גם לצורך איחוד משפחות (וזה נכון גם לאירנים, סורים, לובים וכל מדינה אחרת שנמצאת במלחמה איתנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מאירלנד פעל הצבא האירי הרפובליקני. אז אם אירי התחתן עם אנגליה, הם היו צריכים לגור באירלנד? מה פירוש שאנחנו במילחמה עם הפלסטינאים? כפר פלסטיני שבשליטתנו הוא מדינת אויב? אין מדינת אוייב; אנחנו שולטים שם ללא מצרים. נכנסים ויוצאים לשכם וג'נין, מציבים מאות מחסומים. איפה כאן מדינת אויב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אירי התחתן עם אנגליה אז בפועל בריטי התחתן עם בריטית ובתור זוג אזרחים בריטיים הם יכולים לגור איפה שהם רוצים בבריטניה. כשפלשתינאי מתחתן עם ישראלית, אז בפועל פלשתינאי מתחתן עם ישראלית, אחד מהם הוא לא אזרח ישראלי אלא אזרח של מדינת אויב ביחס לישראל ולכן הוא לא יכול לגור בישראל. אם אתה לא רואה את ההבדל המהותי כאן, אז אני לא אוכל לעזור לך. מה הפרוש שאנחנו במלחמה עם הפלשתינאים? בעזה יש לך מדינת אויב שיורה עלינו נשק ארטילרי, ביהודה ושומרון יש רשות פלשתינאית שמנפיקה תעודות זהות ודרכונים ומקיימת בחירות למוסדותיה. אה כן, ומתוכה יוצאים אנשים ומנסים לבצע פיגועים בישראל. זה אומר שהיא כרגע במצב מלחמה איתנו ולכן כוחות צה"ל שולטים על רובה. זה מצער, אבל נובע במישרין ממצב המלחמה בינינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר להבין שאתה מתנגד גם לאיחוד משפחות של יהודים ישראלים עם יהודים אזרחי מדינות אוייב (כמו איראן, סוריה, לבנון וכו')? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטתך, יכול לעבור לגור בבנין שלך מחבל חמאס, ואתה מסכים לכך משיקולי סימטריה. יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעשה את זה לאט: איפה כתבתי משהו על "שיקולי סימטריה"? איפה כתבתי משהו על זה שיכול לעבור לגור בבנין שלי מחבל חמאס? אתה בכלל בטוח שאתה מדבר איתי? על משהו שאני כתבתי? באתר הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אני בטוח. ואני בטוח שאתה מבין על מה אני מדבר. אם תתעקש אני אסביר, אבל לא חבל על הזמן של שנינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא מבין על מה אתה מדבר1. אם אתה רוצה שאבין, אז לא חבל על הזמן של שנינו. 1 ואם היית בטוח בזה, וזה בטוח לא נכון, אז אולי כדאי שתבדוק את שאר הדברים בהם אתה בטוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשיטתך, יכול לעבור לגור בבנין שלך חייל במשפחת פשע, ואתה מסכים לכך כי הוא יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, אני מניח. העובדה היא, כי פלסטינאים עוינים ניסו להשתקע בישראל בתואנת איחוד משפחות. לא תמיד אפשר לזהות אותם, והסיכון הביטחוני שהם מהווים גדול, קצת יותר משל עבריין ממוצע. מדוע עלי להקל עליהם? בשם הליברליות? וכן, אני מעדיף איש משפחת פשע על פני חמאס. וכן, אתה מפעיל דמגוגיה: בניגוד למחבל החמאס, איש משפחת הפשע הוא אזרח החי במדינה ואין לך אפשרות למנוע את היותו שכנך. אולי כדאי שתשתמש במראה לכתיבת תגובות המראה האלה, לפחות כדי שתהיה אנלוגיה מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך לכתוב לי פעמיים שאני מפעיל דמגוגיה, הבנתי את זה כבר בפעם הראשונה (למעשה הייתי מודע לכך עם כתבת ההודעה. זאת הסיבה לכותרת). הטעמה שאתה מציג כעובדה עדיין דורשת הוכחה. כדי לא לדון במוסכם ובמובן מאליו, אני אסכים אתך שפלסטינאים רבים ניסו(ומנסים) להשתקע בישראל, ושפלסטינאים אלו, ברובם המכריע לא עשו זאת ממניעים ציוניים, וסביר כי רובם אפילו, רחמנא ליצלן, עוינים למדינה. אני חלוק אתך בכך שאיחוד המשפחות הוא תואנה בלבד, כמו גם על שיוכם של כל אותם פלסטינאים לחמאס. למען האמת אני גם חלוק על הקביעה שלך שמחבל מהחמאס הגר בשכנותי מהווה (לי אישית) סכנה מאיש משפחת פשע הגר בשכנותי. וכן, אתה צודק. אם אתה ההעדפות שלך כוללות איש משפחת פשע כשכן, כנראה שהאנלוגיה שלי לא מאוד מוצלחת. מצד שני המראה שהצבתי בהחלט משקפת את העומד מולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי, כל עוד הם לא מנצלים את חוק השבות ומשיגים כחוק אזרחות ישראלית ומוותרים על אזרחותם הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאפשר להבין שאתה מתנגד? אז לא הבנתי את המשך התגובה (מה שבא אחרי הפסיק הראשון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מתנגד שאזרחי מדינת אויב (ללא קשר לדתם) יוכלו להתישב בישראל מתוקף איחוד משפחות. אני לא מתנגד, שיהודים שזכאים לאזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות, יקבלו אזרחות ישראלית בלי קשר לאזרחותם הקודמת, מצבם המשפחתי או לאזרחות בני זוגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה יכול להסביר מה ההבדל המהותי בין אזרח סורי שרוצה להיות אזרח ישראל מתוקף חוק השבות לאזרח סורי שרוצה להיות אזרח ישראל מתוקף איחוד משפחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעל הראשון חל חוק השבות ועל השני לא. על חוק השבות, בינתיים, אין סייג של אזרחות במדינת אויב ועל חוק איחוד משפחות כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר החוק הוא טוב ונכון כי הוא החוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא הגיון (גם אם אני לא מסכים איתו בכל הפרטים הקטנים) בכך שחוק השבות חל על כל מי שנמנה עם הלאום של מדינת הלאום - מדינת ישראל ללא קשר לאזרחותו. נראה לי סביר והגיוני (ללא הסתיגות) שהחוק לאיחוד משפחות לא חל על אזרחי מדינת אויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלאום הוא ישראלי. במדינות לאום הלאום הוא של אזרחי המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכלתי הרגע בתעודת הזהות שלי (שהונפקה ב-2001) וכתוב בה שהלאום שלי הוא יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דיברת על הבדל מהותי, עכשיו אתה מדבר על הבדל פורמלי. היום החוק הוא כזה, אתמול הוא היה שונה, ומחר הוא יהיה שונה, אני לא רואה כאן את ההבדל המהותי שדיברת עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה מאוד מהותי שמדינת הלאום החליטה שבני הלאום שלה רשאים להגר ללא קשר לאזרחותם המקורית (או למצבם המשפחתי) ולעומת זאת אלו שרוצים להגר ע''י איחוד משפחות לא רשאים להגר אם הם באים ממדינת אויב. אולי אנחנו לא מגדירים ''מהותי'' באותו האופן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שההחלטה של המדינה היא מהותית (מה שאומר שעדיין לא ענית לי על תגובה 450838) הוא שעצם קיומה של ההחלטה הוא מהותי (מה שאומר שאתה רואה כל החלטה של המדינה כמהותית, והופך את הדיון לפורמליסטי ומשעמם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הדיון פורמליסטי ומשעמם גם ככה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מצטער, הוא עומד להסתיים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה הבדל מהותי גם בגלל הסיבות וגם בגלל התוצאות של ההחלטה הזאת. אבל כאמור, אולי אנחנו מתכוונים לדברים שונים כשאנחנו אומרים ''מהותי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, עדיין לא הבנתי אותך. מהן ה"סיבות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לחוק השבות הוא קיומה של מדינת לאום ללאום היהודי. הסיבה לחוק איחוד משפחות הוא מתן האפשרות לתושבי המדינה לחיות עם בחירי ליבם גם אם האחרונים אינם תושבי המדינה. בעיני אלו סיבות שונות זו מזו כמעט בכל פרמטר אפשרי ובפרט בחשיבות שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב למי? לך? לי? לחברי הכנסת, שהם המייצגים של אזרחי המדינה, כנראה שהיות מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי יותר חשובה מהזכות של האזרחים לחיות עם בחירי ליבם. זה לא מפתיע, בעיקר אם זוכרים שהזכות להנשא בארצנו שמורה לבני זוג מאותה הדת בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה שלך, למרות שאני מניח שאנחנו הופכיים בהגדרת כיוון החשיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? לך יותר חשוב שישראל תהיה מדינת הלאום היהודי מאשר הזכות לחיות כאן עם בחירת לבך אזרחית לוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרחית לוב לא מטרידה אף אחד. זאת שגרה 10 ק"מ ממך מטרידה את המימסד . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה אחרי שכתבתי את תגובה 451631 . האמת (לא נעים להודות) שכן. חשוב לי מאוד שישראל תהיה מדינת הלאום היהודי. ע"מ שתהיה כזאת נפגעו, וממשיכות להיפגע, זכויות פרט רבות (ובראשן הזכות לחיים) של לא מעט מאזרחיה. אלא מה? שקיומה של ישראל כמדינת העם היהודי אינו בסכנה, גם אם בעלה של נכדתו של סב יהודי לא יקבל אזרחות ישראלית עם פתיחת דלתות המטוס שמביא אותו ארצה. קיומה של ישראל (כמדינת העם היהודי -ובכלל) אינו בסכנה, גם אם אהובה האיך להגיד את זה בלי להעליב אף אחד?- ערבי, של אזרחית ישראלית יורשה לשהות עימה בארץ כחוק. כיוון שכך אני לא בטוח בנכונותו של חוק השבות (כלשונו, היום) ובטוח באי נכונותו של חוק האזרחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה שחוק השבות במתכונתו הנוכחית דורש תיקונים, אין לך ויכוח איתי. בכל מקרה, גם אם הוא ישונה כך שלא יחול על אנשים (שאינם ממוצא יהודי) שנשואים לזכאי חוק השבות זה לא ישנה את הטיעון שלי, להיפך, אם הוא יתוקן כך שבני זוג של זכאי חוק השבות שהם אזרחי מדינת אויב לא יכולים להכנס לישראל זה רק יחזק את הטיעון (ואני לא בטוח שזה לא המצב היום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאתה צודק. אם חוק השבות יחול רק על יהודים, הרי לא ימנע מבני זוגם שאינם יהודים לבוא ארצה, אלא שהם יעשו זאת באמצעות חוק האזרחות ולא חוק השבות. אם וכאשר זה יקרה, אזי נוכל לטעון לשוויון בין אזרחי ישראל בתחום זה של חיים עם בחירי לבבותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה בדיוק מה שאמרתי - שאם חוק השבות ישונה באופן הזה ההבדלה העקרונית בינו ובין איחוד משפחות תתחדד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראשון בעל סיכוי נמוך להגיע במטרה להזיק למדינה. השני בעל סיכוי גבוה. מדינת ישראל, במטרה להגן על עצמה, מבצעת lowpass. למה כל כך קשה להבין את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נתחיל, דווקא, מהסוף. "למה כל כך קשה להבין את זה?" נראה לי (על סמך שלוש תגובות שכתבת) שיש לך איזה אמונה בסוג מסויים של טלפטיה. אתה, כנראה, מאמין שאתה מסוגל לקרוא את המחשבות שלי, ולהגיד לי מה אני חושב, ושגם לי יש את הכישורים האלה. אז, תתפלא, גם לך וגם לי אין את היכולת לקרוא מחשבות. בשביל שאבין משהו כדאי לכתוב אותו במפורש. כל זמן שהוא לא כתוב, אין לי שום יכולת לנחש אותו. גם עכשיו, אחרי שכתבת על הlowpass שלך, לא הכל ברור לי (ראה בהמשך) אבל אני מאמין ומקווה ש-easy לא חושב ככה. 2. אני חושב שהמדינה היא אמצעי ולא מטרה, לכן, לפגוע באחת המטרות של המדינה (במקרה זה זכויותיהם של אזרחיה) על מנת למנוע פגיעה מהמדינה נראה לי כמו הפיכת האמצעי למטרה. אני חושב שאם יש לנו אמצעי שסותר את המטרה שלו, אנחנו צריכים לפגוע באמצעי ולא במטרה. 3. איך בדיוק אתה מכמת את הסיכויים להזיק למדינה? יש מי שיטענו שהצבעה למר"צ, לליכוד, לש"ס, לעבודה או לאיחוד הלאומי מזיקות למדינה, האם בשם הlowpass הקדוש נמנע ממצביעים פוטנציאלים של אחת המפלגות האלה מלהצביע? ואם נגלה שסטטיסטית יש קורלציה בין הצבעה למפלגה מזיקה לבין תכונה אחרת, נגיד עדה, האם נמנע זכויות הצבעה מכל חברי העדה? אם מדינה מסויימת תעשה מחקר ותגלה שהסיכוי של יהודי להיות קומניסט גבוהה מהסיכוי של נוצרי להיות קומניסט, ותחליט בשל כך ובשם הkowpass הקדוש לגרש את כל היהודים מתחומה, זה יראה לך מוצדק? סביר? ואם נגלה שסטטיסטית רוב הפושעים באים מהעשורים התחתונים, האם בשם הlowpass הקדוש נוכל לסרס את כל הפושעים? ואם נגלה שיש קורלציה בין נכות פיזית לקבלת קצבאות, נוכל בשם הlowpass הקדוש להרוג ילדים בעלי נכות פיזית? אם כן, אז עם כל הכבוד, את מדינת הlowpass שלך, על הענישה הקולקטיבית שתמונה בה, תקים בלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה יודע שלך אין כישורי קריאת מחשבות, אבל אתה לא יכול להוכיח שלחלמוני אין כישורים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט בגלל שהוא היה *בטוח* שאני מבין על מה הוא מדבר, ואם היו לו כישורי קריאת מחשבות הוא היה יודע שאני לא מבין על מה הוא מדבר. תגובה 450809 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לא מסכים. המדינה פוגעת כל הזמן בחלק מזכויות אזרחיה על מנת להגן על אחרות.למשל, אתה משלם מיסים. למשל, אם תגנוב, תשדוד או תרצח, תפגע זכות החופש שלך. למשל, אם תאיים ברצח, תפגע זכות החופש שלך. למשל, אם תבצע מעשים המעידים על כך שאתה מסכן אנשים אחרים, תפגע זכות החופש שלך. 3. אני מדבר על הסיכויים להזיק לאזרחי המדינה, ע"י טרור ישיר או עקיף, וע"י ריגול. אני לא לצריך לכמת שום דבר. אם לדעתך אזרח איראני לא-יהודי המבקש לגור בישראל מטעמי איחוד משפחות, אינו חשוד בכל אלה בסבירות גבוהה, אני לא יודע איפה אתה חי. את כל שאר דבריך הכנסתי לוויקי תחת הערך דמגוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. שים לב להבדל המהותי בין פגיעה פרסונלית לפגיעה קולקטיבית, ולהבדל המהותי בין פגיעה בזכויות למען הגנה על זכויות לפגיעה למען המדינה. 3. האם למה הטרור מזיק לתושבי המדינה בצורה ששונה מהותית מפשעים אחרים, מתאונות הדרכים או מסתם טפשות? למה? לטעמי, אם יש לחשד שלך בסיס אמיתי לגבי אדם ספציפי תביא אותו, אבל ודאי שלא לפסול קבוצה של אנשים בשם הlowpass הקדוש שלך. אם לדעתך כל תושב/ת ראמאללה שהתחתן עם תושב/ת יפו עושה זאת רק על מנת ליצור טרור או ריגול, אז אני כן יודע איפה אתה חי, וזה בעולם של פאנטזיה פאשיסטית ופארנאודית. למה שאר דברי הם דמגוגיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להבין שאם אחד מכל עשרה מתאזרחים דרך איחוד משפחות היה מחבל, ואחד מכל עשרה מחבלים כאלו היה מזוהה רק בדיעבד, עדיין היית בעד הכלל הזה, שיש לאזרח אדם כל עוד אין חשד מבוסס לגביו אישית? היית מוכן לשלם בהעברת מחבל אחד על כל מאה מועמדים להתאזרחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר המחבלים בתוך הפלסטינאים שקיבלו היתר בגלל נישואים הוא פחות מפרומיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא חושב ש"יש לאזרח אדם כל עוד אין חשד מבוסס לגביו אישית". אני כן חושב שאסור למנוע איחוד משפחות של אזרחי המדינה על בסיס קולקטיבי. ב. איזה צעדים לגיטימי בעינך (ואיזה לא) לנקוט אם מוצאים שאחד מכל מאה ילדים שנולדים ברמת אביב גדל להיות נהג מאד לא זהיר? האם התשובה תשתנה אם נשנה את המספר לאחד מכל עשרה? האם התשובה תשתנה אם נחליף את הנהג המאד לא זהיר לגנב? לרוצח? האם התשובה תשתנה אם נחליף את התכונה "נולד ברמת אביב" ל"נולד ב-14 בחודש קלנדרי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהנקודה היא שעם תושבי רמת אביב אנחנו תקועים, לטוב ולרע, אבל אם אפשר למנוע מנהגים גרועים חדשים להתאזרח, שווה לנסות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |