 |
|
 |
||
|
||||
 |
יזהר, לכך שחלק נכבד מכוחה של ההנהגה הפלסטינית נעוץ בכשרונה להעלות את בעיית פלסטין על ראש שמחתה של התקשורת העולמית התייחס פעם תומס פרידמן באמירה קולעת: "עיקר השגיו של ערפאת", אמר, "מתמצים בכך שהוא הוביל את הפלסטינים לארץ המובטחת של הפריים טיים." יש אמת רבה בדברים שאמרת אך אין זה כל הסיפור. ראשית, הבעיה הפלסטינית מעסיקה את כל העולם הערבי ומנקזת אליה בעיות פוליטיות המעסיקות את כלל הערבים, ובזאת ייחודה לעומת הבעיה הכורדית או הבעייה הצ'צ'נית. התמיכה בפלסטינים והעוינות לישראל היא הדבר היחיד שיש עליו קונצנזוס בעולם הערבי, ולכן יש לה משקל סגולי גבוה. לפיכך, יכולה הבעייה הפלסטינית - בלי קשר לטיב ההנהגה השלטת - ליצור בכל רגע זעזועים בכל המזרח התיכון שכתוצאה מהם יכול להתעוררים משברים כלל עולמיים, למשל, משבר נפט חדש. הסכסוך הוא ארוך ומספק חדשות במשך שנים ועל כן יש בישראל מספר רב של כתבים וצוותי טלוויזיה זרים, והסיקור לעיתים קרובות פרופורציונלי לגודל המערך התקשורתי הזה יותר מאשר לגודל האירועים המסוקרים. (לעומת זאת, כשפרצה המלחמה בצ'צ'ניה לא היתה שם תקשורת זרה, וכשסוף סוף הגיע לשם כתב מערבי הוא נחטף בידי אחת הקבוצות המיליטנטיות. וכמובן, אירוע זה הוא שזכה באותה עת לסיקור תקשורתי במערב רחב יותר מכל שאר האירועים באיזור.) למקום עצמו, ארץ הקודש, יש הד בלבו של המערב הנוצרי. כשכתב זר מדווח מבית לחם או מירושלים זה מדבר אל אנשי המערב יותר מאשר דיווח מגרוזני. אם פגז צה"לי ישרוט קיר של כנסיה בבית לחם ידווחו על כך בהתרגשות בין אם הרשות הפלסטינית בשלטון ובין אם חמאס יהיה בשלטון. עקב כל הגורמים הללו איני משוכנע שמינון הסיקור התקשורתי ישתנה בהרבה עם עליית החמאס לשלטון, אולם אני מסכים שהתדמית של הרשות הפלסטינית במערב תפגע. הרשות תיראה בתקשורת פחות אוקספורדית-פרינסטונית, כמו שתיארת, ויותר מוסלמית, ולפחות בארה"ב התדמית הערבית הזו אינה זוכה לאהדה רבה (כפי שנטען במאמר "קרעפלאך"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד דבר שתום פרידמן אמר- שהעניין העולמי בפלשתינאים הוא רק בגלל שיריביהם הם יהודים. ב''מביירות לירושלים'' הוא כותב ''אילו היה לפלשתינאים את המזל הרע של הארמנים, שנתקעו עם הטורקים כאויב, או של הכורדים (אשר להם הובטחה מדינה ע''י בעלות הברית אחרי מלה''ע הראשונה) אשר מצאו את עצמם עם העיראקים, היתה המטרה הפלשתינאית בלתי ידועה במערב ממש כמו הלאומיות הכורדית והארמנית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומס פרידמן הוא, לדעתי לפחות, מבין קטן מאוד בענייני המזרח התיכון, ונוהג בעיקר לחזור על עמדות הממשל האמריקאי. במקרה הספציפי הזה, קל לראות הבדל נוסף בין הכורדים והארמנים לבין הפלסטינים, שפרידמן משום מה שוכח: הפלסטינים הם חלק מהאומה הערבית הגדולה, ולכן מצוקה שלהם בהכרח תגרום לחוסר שקט בכל שאר העולם הערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון: הן חוסר שקט מלמטה, מן ההמונים המוסתים במסגדים ולוחצים על השלטונות והן תחושת מלחמה וחירום המושרית על ההמונים מלמעלה, שהיא ככל הנראה מנת חלקו של כל משטר דיקטטורי, הזקוק לאויב חיצוני להצדקת הטרור הפנימי, ובמקרה זה גם משטרים דמוקרטיים חלקית שאינם מצליחים לפתור את בעיות הפנים וזקוקים להסחת תשומת הלב + אשם חיצוני (המערב, ישראל, הגלובליזציה). לחוסר השקט הזה ביחד עם גודלה של הקבוצה שאת דגלה נושא העם הפלשתינאי ("האומה הערבית הגדולה") אכן השפעה ניכרת על הדהוד המאבק בעולם. דרך אגב, יש לי הערכה רבה לפרשנותו של מר פרידמן, גם אם איננו רואים תמיד את הדברים עין העין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה דעתך על פרידמן נחשבת? מה זו השלילה הגורפת הזו של כישוריו של פרידמן כפרשן לענייני המזרח התיכון. פרידמן הוא בעל השכלה של מזרחן וסיקר את המזרח התיכון במשך שנים רבות מטעם הניו יורק טיימס הנחשב לעיתון אמין ויוקרתי במשך 150 שנה. הוא היה בין השאר הכתב של העיתון בביירות (1982), בירושלים ובמקומות אחרים. יש לו קשרים עם אלפי אנשים במזרח התיכון ובהם מנהיגים מהשורה הראשונה, אינטלקטואלים וסתם חברים. אז אולי קצת ענווה מר ארטנשטיין. מה בדיוק השכלתך? מה הביוגרפיה שלך? מאיזה עמדה בדיוק אתה מותח ביקורת על הבנתו של פרידמן את המזרח התיכון? ובאשר להערתך מאירת העיניים שפרידמן שוכח שהפלסטינים הם חלק מהאומה הערבית? תאמין לי, קוראי הניו יורק טיימס יודעים את זה. פרידמן אינו מקבל את המשכורת שהוא מקבל מהטיימס בשביל לספר להם עובדות טריוויאליות, הם מצפים לקצת יותר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך צריך לספר לי את הביוגרפיה של פרידמן. ועם כל הכבוד להערצה העיוורת שאתה משום מה רוחש אליו, איני צריך להיות פרופסור לתולדות המזרח התיכון כדי לא להסכים עם עמדותיו או כדי לחשוד בחוש האתי שלו. אותם קשרים טובים שיש לו עם פוליטיקאים בכל הדרגים הם בדיוק הדבר הראשון שהופך אותו לבלתי אמין בעיני. הערתי באה בעקבות ציטוט מספרו "מביירות לירושלים", לא מהניו יורק טיימס. אותו ספר נקרא על ידי רבים שאינם קוראים קבועים של הטיימס, ועל כן יש לצפות שפרידמן יבהיר את העובדות עצמן לפני שיציג באופן קונקלוסיבי כל כך תיאוריות שגויות. אגב, תור הזהב של הניו יורק טיימס החל רק אחרי שאדולף אוקס קנה את העיתון ב- 1896, כשהיה על סף סגירה. הוא לא נחשב לעיתון לאומי מוביל עד לשלהי שנות ה- 20. בכל מקרה, טענתך שהוא נחשב "עיתון אמין ויוקרתי במשך 150 שנה" היא מופרזת, לפחות מהבחינה הכרונולוגית, וראוי שתכיר את תולדות העיתון לפני שתדבר עליו בכזו התלהבות. איני רואה בטיימס מקור מידע טוב כל כך, אגב, ובהרבה מקרים כתבות העומק (ה"פיצ'רים") שהוא מביא נמנעות מלציין עובדות הנחוצות להבנת הנושא - הכתבות על סעודיה, שמזניחות באופן קבוע את הקשר בין ארה"ב לבית המלוכה, הן דוגמה טובה. למרות המוניטין הבעייתי של העיתונות הבריטית, ה"גרדיאן" הוא לדעתי עיתון טוב יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה שאתה מכיר את תולדות הניו הניו יורק טיימס (אם כי לא דייקת באשר ליוקרתו לפני הרכישה בידי אוקס) אך הנושא אינו תולדות העיתונות האמריקנית. שאלתי אליך היתה פשוטה מהי השכלתך? ומאיזה עמדה אתה מבקר כל כך הרבה ברי סמכא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אני מבקר את אחד מאותם "ברי סמכא", אני משתדל לרוב להביא נימוק לעמדותי. אותו נימוק יכול להיות קביל ויכול להיות פגום; בכל מקרה, להשכלה הפורמלית שלי אין כל נגיעה לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן גם אני בעד להביא נימוקים ולשפוט אותם לגופם. ואין זו פעם ראשונה שאנחנו מנהלים ויכוח ומעולם קודם לכן לא שאלתי מה השכלתך. אולם כשאתה שולל פרשן ידוע בעיתון מכובד, בעל נסיון ובעל השכלה אקדמית בתחום שבו הוא כותב, הרי שלטעמי, זה היה המקום לשאול אותך, על סמך מה? לו היית מצטט איזשהו בר סמכא שמתייחס ישירות לאיכות פרשנותו של פרידמן זה היה אפילו עשוי לעניין אותי. אולם כשאתה כותב "זו דעתי", ובנוסף לכך גם מעביר בקורת על ספרו, מצאתי לנכון לברר מיהו בדיוק בעל הדעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי. אם כן, בעל הדעה הוא אני. אין לי השכלה אקדמית פורמלית. אני קורא הרבה, בזמן האחרון בעיקר על המזרח התיכון, ועובד במקום שמאפשר לי ללמוד על הנושאים הללו במהלך מילוי תפקידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהאומה הערבית הגדולה? אה... בוא נגדיר את זה ככה - זה לא מפתיע במיוחד שהדובר הגדול ביותר בזכות הפאן-ערביות בקרב מנהיגי הפלסטינים הוא דווקא בישארה הנוצרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיוחד בכך? אנחנו שוב יכולים להתדרדר (או לעלות) לויכוח מה מגדיר עם. האם יש עם פלשתינאי? האם יש עמים בקרב "האומה הערבית"? מהו ערבי והאם היהודים הם עם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהעניין הבינלאומי בסכסוך נובע אך ורק מהמיומנות הפלסטינית בתקשורת המערבית. עם זאת, זהו אחד המרכיבים החשובים. ההתאגדות הערבית והמוסלמית סביב הנושא הזה - ראה ועידת דרבן האחרונה - נובעת במידה רבה מכך שהערבים זיהו את הנושא הזה כISSUE בינלאומי שקל להסתופף סביבו. אם יום אחד יפסיקו ארה"ב ואירופה לעסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם מידת העניין הערבית בו תלך ותפחת, אם כי אין זה אומר בהכרח שמידת האלימות תפחת גם היא. באשר לתומס פרידמן, שהוא אחד הפובלציסטים החביבים עלי: לבי לבי לתומס היקר, שכל תיאוריות הגלובליזציה שלו מהשנים האחרונות מתפוצצות אל מול עינינו מאז ה11 בספטמבר. פרידמן, כידוע, טבע את הכלל ששתי מדינות בהן יש סניפים של מקדונלדס לעולם לא יילחמו זו בזו. נראה לי שבעתיד הקרוב לא רק שכלל זה יקרוס, אלא שאולי אפילו נראה המבורגר לא-קונבנציונאלי מתעופף לו לכיוון החוף המזרחי, והלוואי שאתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי מוכרים מקדונלדס באפגניסטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באפגניסטן אולי לא מוכרים, אבל כוונתי היתה למציאות הבינלאומית בכללותה. תומס פרידמן התכוון להמחיש באמצעות המקדונלדס כסמל את הניצחון של דת הגלובליזציה על הדתות המסורתיות. התפיסה הזו התפוצצה בפרצופו. מי שחשב שאחוות ההמבורגרים - כסמל - חזקה מההבדלים הדתיים-תרבותיים המפרידים בין המערב לעולם המוסלמי, טעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריית "קשתות הזהב" (הסמל של מקדונלד'ס) של פרידמן מבוססת על עובדה אמפירית שהוא שם אליה לב: אין שתי ארצות שיש בהן סניפי מקדונלד'ס שנלחמו זו בזו מאז הגיעה אליהן הרשת. התיאורייה אינה באה לסמל את נצחון הגלובליזציה על הדתות המסורתיות דווקא. כאשר מדינה משיגה רמת התפתחות כלכלית שבה המעמד הבינוני גדול די הצורך לתמוך ברשת מקדונלד'ס, היא נעשית "ארץ מקדונלד'ס" (=גלובליזציה=אמריקניזציה). ובני ארצות מקדונלד'ס, טוען פרידמן, מעדיפים לעמוד בתור להמבורגר במקום לצאת למלחמות. פרידמן עצמו ציין שמכיוון שרשת מקדונלד'ס מתפשטת על פני כל הגלובוס הרי שבמוקדם או במאוחר יהיו ארצות מקדונלד'ס שנלחמות זו בזו, ולאחר זמן הביא כדוגמה את ההתקפה של ארצות נאט"ו על יגוסלביה (שהיו בה באותה עת 14 סניפי מקדונלד'ס). גם קשה לטעון שמשהו התפוצץ בפרצופו בהקשר זה(אם כי בוודאי הופתע מ-911). הוא כתב ספר בשם "הלקסוס ועץ הזית" (תורגם לעברית) שבו הלקסוס מסמל את הגלובליזציה ועץ הזית מסמל את הכמיהה לשורשים, למסורת, למקום, לדת וכו', ובו אמנם צידד בגלובליזציה אך גם טען שכל נסיון לעקור בפזיזות או באי התחשבות את "עץ הזית" מלבם של אנשים לא במהרה יצלח. יש מתח בין שני הקטבים הללו אפילו בקרב אותם רבים שעומדים בתור למקדונלד'ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הן בלבנון והן בישראל יש סניפי מקדונלנדס. מה עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו קרא את תגובתי לעיל מההתחלה ועד הסוף (ורק אם יוותרו שאלות פתוחות, חזור ושאל שוב.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם מה שאומרת התיאוריה של פרידמן, אותה טרחת לאזכר, הוא ששתי ארצות, אשר בשתיהן סניפים של מקדונלדס, מעולם לא נלחמו זו בזו, למעט באותם מקרים, אשר בהם הן כן נלחמו זו בזו. אין מה להגיד הבנאדם גאון. האם כעת תהייה מוכן להסביר לקוראיי ה"אייל" (אם אפשר באותה התנשאות מגוחכת) את צמד המילים "עובדה אמפירית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אסביר לך. כשהוא שם לב לתופעה שאין "שתי מדינות מקדונלד" שנלחמות ביניהן היתה זו אכן בשעתו עובדה אמפירית, כלומר, עדיין לא היה מקרה כזה; וכך זכה "עקרון קשתות הזהב" לפרסום. "החוק" הזה אינו אלא וריאציה שמרעננת את הטענה הישנה ש-2 מדינות דמוקרטיות אינן נלחמות זו בזו כשהיא מכניסה לתוכה את מרכיב הגלובליזציה. לאחר זמן (איני זוכר כמה) התקשר פרידמן להנהלת מקדונלד'ס ובירר היכן הם עומדים לפתוח סניפים חדשים, ואמרו לו שיש בקשות לפתיחת סניפים על פני כל הגלובוס. ואז הוא כתב באחד מטוריו שבגלל התפוצה של מקדונלד'ס יש סבירות גבוהה שהחוק האמפירי הזה ישבר ברבות הזמן, ואכן כך קרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו לא נותר לנו אלא לברר מתי פירסם לראשונה פרידמן את התיאוריה שלו, ואז לברר עם האייל הראשון, ממתי ישנם סניפי מקדונלדס בלבנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה מתייחסת ל"אם יום אחד יפסיקו ארה"ב ואירופה לעסוק בסכסוך.." ותמהתי, על איזו מציאות חשבת שבה "יום אחד יפסיקו ארה"ב.."- ? בעצם יוצא, שאתה רומנטיקן לא קטן: ממציא מציאות חדשה כהנחה מובלעת לצורך דיון על פאן לא נורא מרכזי של הפוליטיקה, וגם לוקח את זה מאוד ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת שדברי יובנו נכונה גם על ידי אחרוני הקוראים והקוראות, אומר שגם לפי דעתי תסריט שבו ארה"ב ואירופה "יפסיקו" לעסוק בסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא תסריט דמיוני ולא ריאלי. המשפט שכתבתי צריך להתפרש כך: בהינתן מצב דמיוני זה, סביר להניח שגם מדינות ערב יפחיתו את עיסוקן בסכסוך. עכשיו בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מה שאמרת. אבל נראה לי ששכחת את הסיבה החשובה ביותר שבגללה הענין הפלסטינאי עומד על סדר היום העולמי, ולא אתה ולא כותב המאמר ציינתם, והיא: נפט. הסיבה העיקרית שהעולם מתענין המזרח התיכון בכלל, ובישראל בפרט (כמפירת האיזון שבין מדינות ערב) היא סיבה כלכלית, שאותה מנסים לתרץ ע"י הפיכת הנושא לנושא דתי, לאומי וכ'ו. במידה והמזרח התיכון לא היה עשיר בנפט, ולא היה חשוב כל כך לעולם מבחינה כלכלית, לא נראה לי שהיו מתעסקים בסכסוך הישראלי-פלסטינאי בצורה כל כך נרחבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעייה עם זה שאתה רוצה להרחיב בנושא הנפט. אולם כבר הערתי לא אחת שהפנייה מהסוג של "שכחת ש.." אינה במקומה. יש אנשים, כמותי, המגיבים באתר מזה שנתיים, אי אפשר לדרוש מאתנו בכל פעם להתייחס לכל מה שיכול לעלות בדעתם של מאות הקוראים האחרים. מה עוד, שבכל זאת, למען הסדר הטוב, התייחסתי לנושא הנפט בפסקה השלישית בתגובתי לעיל. (אומנם בקצרה, כי זה נראה לי נושא מוכר ולעוס). בדוק! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |