בתשובה לד.ב, 17/06/07 2:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אתה בעצם אומר שהכיבוש הוא ידיד, הוא טוב לעולם החופשי. טענה מעניינת. השיח שאתה מזהה אצלי לא חדש במיוחד, הוא החל בשנות השישים עם הספר ''שלום שלום ואין שלום''. מדיניות החוץ של ישראל חופפת את זו של ארה''ב כמעט לחלוטין. למעשה לישראל אין מדיניות חוץ ומדיניות כלכלית משלה אלא היא מתאימה אותה לאינטרסים האמריקאים. לכן היא אינה מדינה עצמאית. המורכבת עליה אתה מדברת הפך לשיח נפוץ בחוגי הימין והשמאל הציוני. כאשר מדברים על הסכסוך משתמשים בז'רגון המשפטי הזה ומתמקדים בהשלכות ובהתפתחויות ולא במצב הכיבוש המתמשך. כבר בתקופת הישוב ישראל הייתה שמעון פרס והתעלמה מהאינטרסים של המזרח התיכון בעודה מגבה את אלו של המעצמות. גורל הערבים בישראל לא עניין את מפא''י ואת היושבות איתה בקואליציה. כמובן שזה לא גרם למדינות באיזור שלנו לחוש סולידריות איתנו. אסור לשכוח שמדינות המזרח התיכון רק התחילול להשתחרר מהקולוניאליזם ולפתח מדיניות עצמאית. כמובן שהן נתקלו בקשיים- בריטניה וצרפת לא היו מוותרות על החלק שלהן בעוגה. ישראל, גם מתוך מניעים תרבותיים וגם מתוך מניעים אינטרסנטים, סייעה למערב בשימור השליטה שלהן באיזור. השיח שלנו הוא אידיאולוגי, לכן גם ערכי. הערכים שעומדים מאחורי תפיסת העולם שלי שונים לחלוטין מאלו שעומדים מאחורי תפיסת העולם שלך באופן שפוגע בדיאלוג בנינו. כמובן שאני מעוניין להמשיך את הדיאלוג איתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אז אתה בעצם אומר שהכיבוש הוא ידיד, הוא טוב לעולם החופשי". לא, זו מעולם לא הייתה דעתי. תמכתי בהתנתקות, ולו הייתי מבוגר מספיק לגבש עמדה לפני אוסלו, יש להניח שהייתי תומך גם באוסלו. אני אמרתי שני דברים: 1. הכיבוש הוא אספקט אחד של מצב סבוך, שחלק מיסודותיו אינם נעוצים במלואם בהיסטוריה הישראלית-פלשתינית דווקא. 2. היום, אחרי ההתנתקות (והנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון), דעות ימניות על הכרחיות הכיבוש, באופן מצער נושאות משקל רב מבעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |