 |
|
 |
||
|
||||
 |
דומה שיש לתוצאות בחירות דמוקרטיות נטיה מוזרה לשאוף לתיקו. הבחירות האחרונות במפלגת העבודה הן דוגמא לכך. דוגמאות נוספות שעולות בדעתי כרגע הן נצחונו של רבין על שמיר ב 1992, נצחונו של נתניהו על פרס ב 1996, נצחונו של בוש על גור ב 2000. גם במקרים שהתקשורת מתארת כנצחונות סוחפים, מדובר לעתים קרובות במצבים בהם אם 10% או פחות מציבור הבוחרים היה משנה את דעתו, גם ההכרעה היתה משנה כוון. האם בחירות דמוקרטיות דומות לניסוי סטטיסטי בהטלת מטבעות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תופעה מעניינת. אני חושב שזה בגלל שציבור הבוחרים, למעט בשוליים "הסהרוריים", לא רואה הבדל מהותי - אידיאולוגי - בין המועמדים. כלומר, אין וויכוח ממשי בין ימין ושמאל כלכלי, כמו שהיה בשנות השישים- ברק, נתניהו, איילון, סילבן, שוחט או אולמרט - כולם מיישמים את אותה כלכלה. גם במדיניות החוץ, אין הרבה ברירות ממשיות חוץ ממה שמציעה קדימה, שזה בערך כמו העבודה ואפילו כמו הליכוד כשהשילטון בידו. כולם יישמו את אותה מדיניות עם ניואנסים שתלויים באישיות של מנהיג מיקרי זה או אחר או במצב רוח שלו או במזל שלו. אז מה מכריע את הבחירות? הטכניקות והכישורים של משרדי היעוץ. אבל אלו למדו באותם מקומות ויודעים את אותם הטריקים. וזה מה שרואים בתוצאות הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהדינמיקה העיקרית היא הפוכה. העמדות בציבור מתפלגות בצורה גאוסיאנית (יש מרכז כלשהו, שככל שאתה קרוב אליו יותר יש לך יותר מצביעים), והמפלגות והמועמדים מייצבים את עצמם קרוב ככל הניתן למרכז (גם על מנת למקסם את התוצאה, אבל גם בגלל שמועמד שמלכתחילה רחוק מהמרכז לא יהיה מועמד אמיתי אף פעם). בגלל שלרוב יש רק שני מתמודדים אמיתיים, כל אחד מנסה להתקרב כמיטב יכולתו למרכז ולקחת כמה שיותר מועמדים מהצד השני. אבל הקו האידיאולוגי בין שני המועמדים הוא תוצאה של חלוקת העמדות בציבור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך או כך הגורם הוא העדר אידיאולוגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? אני לא חושב ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, למצב שבו המנהיג מעדכן את האידיאולוגיה שלו בהתאם להלך הרוח של הציבור אני קורא העדר אידיאולוגיה. מה שקורה שבמקום להצביע עבור האידיאולוגיה של מנהיג מסוים, אני צריך להצביע עבור מנהיג שבכל מקרה מאמץ דעות אחרות (אלה שהכי קרובות לחציון, ובכלל לא מה שאני רוצה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מנהיגים'' שמייצגים מיעוט אידאולוגי, בדרך כלל לא נבחרים למנהיגים של כלל האוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מדוייק. למנהיג יש לרוב אידיאולוגיה שקרובה להלך הרוח של הציבור (אחרת הוא לא היה מצליח להבחר כמנהיג של מפלגה גדולה), המנהיג מקפיד להצהיר הצהרות שיבליטו את הקרבה האידיאולוגית שלו להלך הרוח הציבורי, ולא להצהיר הצהרות שיבליטו את המרחק שלו מהלך הרוח הציבורי (תוך כדאי נסיונות לשנות את הלך הרוח הציבורי לכיוון שלו), אבל אי אפשר להגיד שאין לו אידיאולוגיה (אולי חוץ משרון). המפלגות (או המחנות בתוך המפלגות) בוחרות את המנהיגים שלהם ואת האידיאולוגיה שלהם בהתהם להלך הרוח בציבור. מה שקורה זה שבמקום להצביע לאידיאולוגיה שלך, אתה צריך להצביע למנהיג (או מפלגה) שדעותיו נמצאות הכי קרוב לאידיאולוגיה שלך (בדרך כלל לכיוון הלך הרוח הציבורי). בחירות הן לא הפגנה או חתימה על עצומה, בבחירות אנחנו בוחרים את השליטים שלנו, והאפשרות החליפית לשליט שנמצא קרוב להלך הרוח הציבורי הוא שליט שנמצא רחוק מהלך הרוח הציבורית, ואף אחד לא יכול להתחייב לך שזה יהיה בכיוון שלך. לכן, לדעתי, זה דווקא יתרון גדול של הדמוקרטיה המודרנית, המנהיגות מבטאת את הלך הרוח הציבורי, והמנהיגים הם אלא שהציבור בחר לממש את אותו הלך רוח. אבל אני חייב להודות שאף פעם לא הבנתי את האנשים שחושבים שבבחירות הם צריכים לבחור ב''אידיאולוגיה שלהם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי מה שאתה אומר, אז זה מה שרציתי להגיד. התפלגות הציבור והפוליטיקאים היא בצורת פעמון צר וגבוה עם תחתית נמוכה ורחבה - כלומר מיעוט בקצוות שמאוד מרוחקים זה מזה והמון מסביב למרכז. אז לגבי הרוב הזה ההבדלים האידיאולוגיים בין ברק ואיילון, או בין שניהם ובין ביבי וסילבן, הם הבדלים מינוריים. ולכן ליועצים קל יחסית להעביר אותם מצד לצד. זה לא ביקורת על הציבור. אני אפילו חושב שזה לא נכון לומר שאין לציבור או לפוליטיקאים אידיאולוגיה. זה רק אומר שרוב הציבור פחות או יותר שותף לאותה אידיאולוגיה - בכלכלה ובחוץ-וביטחון. ובגלל שרוב הציבור במרכז לפוליטיקאים המתחרים על השלטון אין הבדלים משמעותיים להציע, ולכן התוצאות יוצאות קרובות. מישהו יודע אם יש הבדל בין פפסי לקולה? אני לא מבחין בינהם. אם אחד מהם פופולארית יותר זה כנראה רק בגלל יעוץ שיווקי עדיף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולה הרבה יותר טעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכתה ד', אחד החבר'ה בכיתתנו החליט לבדוק חד משמעית- קולה, פפסי או קריסטל בטעם קולה? אחד אחד יצאו כל התלמידים מהכיתה ושתו את שלוש הכוסות החד פעמיות המונחות לפניהם (מלאות עד החצי, בערך). התוצאות היו חד משמעיות - תיקו בין כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא אשמתי שלחצי מהאנשים אין טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קולה-ני פנאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, באמת יכול היה להיות מעניין לעשות מספר ניסויים חוזרים ולבדוק האם כל נבדק היה קונסיסטנטי, או שהחליט במידה רבה של אקראיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה הייתי משנה את תשובתי ל''זו לא אשמתי שלחצי מהאנשים אין חוש טעם.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, לפחות, נאלצת להסכים איתך - פפסי לא ניתן לשתייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היית דמות וירטואלית, בשמחה הייתי מציע התערבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שעוד כמה שנים ימציאו קולטני טעם למכונות טיורינג. נדבר אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז אנחנו כנראה מסכימים. אני לא שותה קולה ופפסי, אבל אני נראה לי שקל להבחין, על אחד כתוב פפסי ועל השניה לא. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התווכחתם האם הציבור הולך אחר המנהיג (שאין לו דעות מובהקות) או המנהיג אחר הציבור (שגם לו אין דעות מובהקות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עעכש''ז בדקו את זה ואנשים העדיפו פפסי על קולה בטעימה עיוורת. אבל קולה נמכרת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי את זה לגבי הבן והבת שלי. בטעימה עיוורת הם זיהו מהי פפסי ומהי קוקה קולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא אשמתי שלחצי מהאנשים יש חוש טעם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדלים תלויי תרבות. ישראלים מזן מסוים הם יותר אניני טעם ודקי אבחנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני המפוקפק, בטעימות עוורות המנצח (בקרב אלו שבכלל מבחינים בהבדלים), בצורה מובהקת, הוא דווקא Royal Crown, המותג שבכלל לא מוזכר, והמוכר כ RC. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבחן טעימה עיוורת אני באמת לא מסוגל להבדיל בין RC קולה רגיל ובין דיאט קוקה קולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שתארת קוראים ''תיאוריה מרחבית של בחירות,'' וזה תחום די מעניין בכלכלה פוליטית. ההנחה הבסיסית של התיאוריה הזו היא שהציבור מתפלג על רצף של דעות במימד מסוים (ביטחון, כלכלה וכו), וכתוצאה על המועמד למצב את עצמו בחציון על מנת לנצח. כמובן שכאשר מדובר על התמודדות בין שני מועמדים בלבד, כל העניין מאוד פשוט וברור למה במצבים כאלו אין הרבה הבדלים אידיאולוגיים בין המועמדים. אך כאשר יש יותר משני מועמדים, יותר ממימד מרכזי אחד וכאשר התפלגות הדעות אינה נורמלית (למשל, התפלגות דו דבשתית) , הניתוח הינו די מסובך ולעיתים אף מפתיע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |