|
בלא נתונים מספריים נדמה לי שהכרסום במעמדות הביניים בחברה הישראלית הוא עובדה קימת מאמצע שנות השמונים. במידה רבה עבר המשק הישראלי תהליך של הפרטה כוללת והמדינה יצאה ממעגלים רבים (חינוך,רפואה,תרבות,בטחון סוציאלי). הקבוצות היצרניות (מעמדות הבינים שלהן מתאם גבוה עם אורינטציה מערבית ותפיסות מודרניות ) מנוטבות במידה רבה אל השוק הפרטי.רק דרך השקעת משאביהם בכוחות השוק הם יכולים לשמור על הסטאטוס הסוציו-אקונומי שלהם. הבעיה בכוחות השוק שהם פועלים לשני הכיוונים בעת משבר (ואנו עוד לא היגענו אל משבר אמיתי) הרשתות התומכות כבר לא יתפקדו. עד כמה הגירה היא אפשרית בעבור שכבה חברתית שלמה לא ממש ברור לי ,עד כמה המהגרים הישראלים הפוטנציאלים יצליחו ביעדיהם החדשים גם זאת שאלה פתוחה. בעת שפע הפערים רק יגדלו והמשל הדרום אמריקאי אכן צריך לתפקד כתמרור אזהרה? אופציה נוספת היא חזרה של המדינה אל מרכז התמונה השאלה היא האם המשבצת הזו אינה תפוסה כבר ע"י שכבות חברתיות אחרות?
|
|