בתשובה לראובן, 10/06/07 10:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת, אתה יכול. התשובה במקרה זה תהיה ''לא''. כמו אביו לפניו, אברום הוא בדלן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת נדלן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכריז על עצמו כאזרח העולם, קפיטליסט גאה, ובדלן? טוב, כנראה אנחנו עוד לא במאני טיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאנחנו לא במאני טיים - הוא כבר לא בפוליטיקה. הוא יכול גם להכריז על עצמו שהוא כרובית, אם זה יעזור לו לצבור עוד כסף ולמכור את הספר. אם הייתי מנתח כל פוליטיקאי לפי מה שהוא אומר על עצמו, הייתי מגיע מהר מאוד למסקנה שבכלל אין קונפליקט, כי כולם חסידי עולם, צדיקים טהורים, נשמות זכות, ורוצים לעזור לכל האנושות, וזה רק הפוליטיקאים האחרים (לא הם) שמקלקלים הכל כי הם מושחתים עד העצם, שונאי אדם ואוהבי כיסא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחזור על השאלה שלי ששאלתי לפני כמה ימים בדיון אחר. איך הניתוח שלך יכול תמיד להבחין בין האדם האינדובידואלי לבין המערכת? השאלה ששאלתי היתה בקשר לסיווגו של "ממישל בוש" או "הנשיא בוש." אני רוצה לחדד את השאלה: בישראל בד"כ פוליטיקאי לא מופיע משום מקום אלא אתה יכול להראות היסטוריה של פעילות אישית לפני שהוא הגיע נניח לראשות ממשלה. בארה"ב שני הנשיאים האחרונים באו בלי היסטוריה משמעותית ומוכרת בפוליטיקה שעפי"ה אתה יכול אולי לתת אבחנות. במיקרה בוש השאלה מתחדדת עוד יותר בגלל ריבוי העדויות שהוא לא מנהל בעצמו ומחליט בעצמו על מדיניות. אמנם בתור נשיא הוא האחראי הפורמלי והפרקטי למדיניות אבל תהליכי ההחלטה הם של המערכת השילטונית הגבוהה (נניח, סגן הנשיא, מזכיר ההגנה והחוץ, יועצו האישי ועוד כמה אישים עיקריים בתוך ומחוץ לשילטון). אמנם אתה יכול לדבר עליו כמייצג הקו האידאולוגי אבל האם זה באמת מה שהניתוח לשיטתך רוצה לומר? שאלה קשורה היא כיצד אתה יודע מתי מישהו התחיל/הפסיק להיות פוליטיקאי? אם נניח בורג לא קשור כרגע פורמלית לפוליטיקה, האם זה אומר שהוא כבר לו פוליטיקאי במובן המעט רחב יותר של המילה (ולא במובן הרחב הכללי שבו "כל אחד פוליטיקאי")? מה אם הוא יחזור לפוליטיקה הפורמלית ביום מהימים, האם אז אפשר יהיה להוסיף את מעשיו ודבריו "בזמן היותו במידבר" לניתוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני רוצה לוודא שקראת את תגובותי האחרונות הרלוונטיות (בין היתר לשאלתך בפעם הראשונה בנושא): תגובה 446402 תגובה 446546 אני מניח שאפשר היה לעקוב אחרי פעילותו של בוש הבן ולסווגו טרם כניסתו לבית הלבן, אבל אישית הנתונים הפכו לי זמינים רק לאחר היבחרו לנשיא. בהתחלה קשה לי לדעת, ואפשר לנתח הרבה מהלכים לכאן או לכאן, כי אי אפשר באמת לבודד את הפרט מהכלל ללא רפרנס טוב של פוליטיקאים או מהלכים פוליטיים בהם הוא תומך/להם הוא מתנגד בפירוש. ואז התחיל MONEY TIME מס' 1 - דיוני התקציב האמריקאים, חשיפת פרשיות השחיתות בבורסה והתנהלות הממשל כתוצאה מהן, התנהגותו כתוצאה מה 11/9, הבקרה על מלאי הנפט, כל תהליך הכרזת הלחימה על עירק, וכאן כבר היה לי ברור מעל לכל ספק שיוכו (כשנה לאחר היבחרו). אחר כך זה כבר היה חיזוק הברור: הנושא הגרעיני, התנהלותו מול שרון בחומת מגן, הגדלת הגרעון וכיו"ב. מאחר וההתנהגויות האלה היו כולן בעלות תוצאות ברורות בכיוון יחיד ועקבי, ולבוש יש תפקיד מכריע בגיבושן, או לפחות בגיבוי מוחלט של מקבלי ההחלטות בנושא, הן במילים והן במעשים, אין לי ספק בחלקו ועמדתו. עם קלינטון זה היה קצת קשה יותר בהתחלה, גם בגלל שהייתי פחות משופשף בשיטה וגם בגלל שבתחילת הקדנציה שלו לא היו הבדלים ברורים בינו לבין קודמו, באופן החד שהיו בין בוש הבן וקלינטון. פוליטיקאי תמיד הינו בעל הכרה פוליטית, אבל לא תמיד מתפקד כפוליטיקאי, כמו במקרה בורג בדיון זה. מבחינה בלבנית הוא מוכר אצלי כפוליטיקאי אם הוא מחזיק בעמדת מפתח כלשהי בתחום פוליטי (כתב, פקיד בכיר, דיפלומט, פרלמנטר וכיו"ב) ו/או אם אני מגלה שאני יכול לנתח אותו מעשית עפ"י שיטת הניתוח, והתוצאות עקביות. מובן שאם מדובר בשר, ותוצאות הניתוח שלי לא יוצאות עקביות, אני מניח שהטעות היא שלי. ולשאלה נוספת שלך: לאברום, כמו לכל פוליטיקאי אחר, יוכלו להזכיר הכל מעברו, תמיד. גם דברים שהוא עשה כשהיה בבני עקיבא, גם כשהיה בצייה הפוליטית. תפקידו כפוליטיקאי משופשף זה לנער מעליו את הלכלוך ולמלמל דברים כמו "מה שהיה נכון אז אינו רלוונטי היום", או "נוכחתי לדעת שדרך ב' היא הטובה יותר", או "דברי הוצאו מהקשרם" או סתם להתעלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר למה שכתבת בתגובה שלך (תודה על הקישור) ''האדם הבודד הזה בו אנו דנים עומד בראש הממשל, ולכן סביר שאם הוא מחזיק בעמדה מסויימת, הממשל רובו ככולו יהיה מכוון אליה.'' אני לא מבין איך אתה יכול לקבוע דבר כזה. לפחות במיקרה של בוש יש עדויות וניתוחים שמצביעים על כך ש''האדם הבודד הזה היה מכוון לעמדת המערכת,'' קרי בדיוק ההיפך. גם לא ברור לי על סמך מה אתה קובע ש''לבוש יש תפקיד מכריע בגיבושן.'' לפי מה שאני קראתי על הנושא, זה לא בדיוק כך בלשון המעטה. אני מסכים שסביר שאדם יהיה חלק ממערכת שמתאימה לאופיו (בוש נאמר לא היה יכול להיות מועמד במפלגתו של ביוקאנן, למרות ששניהם נחשבים לשמרנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נתפס לשורה הראשונה שמהווה רק את אחת האינדיקציות לסיווגו של פוליטיקאי, מה עוד שאח"כ גם טרחתי ורשמתי שזו אחת היותר חלשות שבהן. יש מספיק הזדמנויות והתבטאויות ישירות של בוש שמראות שהוא הכוח מאחורי ה"מערכת", הוא יצר אותה, הוא מינה את החברים המרכזיים באותה מערכת, ומגבה אותם ואף מוביל אותם. חוץ מזה לא כל כך ברור לי מהי אותה "מערכת" ערטילאית? כוחות הביטחון והתעשיה הצבאית? אלו היו קיימים גם בימי קלינטון, ולא זכו לגיבוי אלא לצמצום חד. הגיע בוש, ו*החליט* שהוא דווקא בעד להתפיח אותם (האנדרסטייטמנט של העשור), ו*מינה* סגן נשיא ומזכיר הגנה שמאוד מאוד אוד קרובים לו בעמדות, וכך נולדה ה"מערכת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור שלך כיצד בוש *החליט* *ומינה* את זה ואת זה הוא מאד מוזר ובכלל לא מתיישב עם כל מה שאני קראתי בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא סבור שתיאור לפיו הנשיא, העומד בראש הפירמידה, הוא דווקא ''קורבן'' של האינטרסים מסביבו ולא ממוביליהם, עלול ללקות במגמתיות שתפקידו בעיקר ''לזכות'' את הנשיא מהמחדלים המשוייכים ל''מערכת''. הייתי שמח אילו היה חומר זמין לקריאה ברשת שהביא אותך למסקנה ההפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קופץ למסקנות. ראשית, דיברנו על כהונתו של נשיא ספציפי, לא "הנשיא" המופשט. שנית, לא מובן לי מאיפה הבאת את המושג "קורבן"; אני לא השתמשתי בו ואני לא רואה שום צורך להישתמש בו. דבר שלישי זו המסקנה אליה קפצת "היזכוי," שאין לה שום קשר לדברים. צ'ייני, ראמספלד, פאואל, רייס, וולפוביץ, פרל, פיית ואחרים באו מממשל בוש האב (ומניקסון, פורד ורייגן). אולי אתה חושב שהם הוצגו בפני הנשיא יחד עם מועמדים אחרים, הוא הלך לחדר וחשב והחליט במי לבחור. תיראה, לפי דו"ח וועדת וינוגרד, אפילו אולמרט אמר שלא היה לו מילה במינוי שר הביטחון שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ישנם הרבה מועמדים שהנשיא יכול לבחור אותם. פאוול, למשל (לשיטתי), הוא בכלל משתלב, והיה מהראשונים למצוא את הדרך החוצה בקדנציה השינה. החליפה אותו רייס (משתלבת) שהיתה חסרת תפקיד בקדנציה הראשונה של בוש הבן. 2. מובן שכל האנשים שעם בוש הם רפובליקנים ותיקים, אבל ברובם הם רפובליקנים בדלנים, שלא החזיקו את עמדות המפתח בימי אביו, והיה ביכולתו לבחור אחרים, אבל הוא דווקא בחר בהם, חיזק את הקו שלהם ותמך בהם גם כשהיו מותקפים, ואף ניצל את זכות הווטו שלו מול החלטות בית הנבחרים כדי לקדם אינטרסים ישירים שעולים בקנה אחד עם בדלנותו. 3. בוש האב, למשל, היה הפוך מבנו עפ"י השיוך הבלבני (קורה במשפחות הכי טובות), ובממשלו לא היה ראמספלד כלל, וגם השפעתו של צ'ייני היתה מוגבלת בשל רמטכ"ל משתלב מתחתיו (פאוול). 4. לאולמרט, כמו לבוש, היו אילוצי איוש, אבל גם באילוצים אלה רואים מהו הקו הדומיננטי שלו: התיקים החשובים מתחלקים כך שבחוץ ובאוצר יש משתלבים, ואלו אנשים שקודמו למשרה רק תודות לאולמרט, והתיק עליו בחר לוותר לטובת השותפות ההכרחית עם העבודה היה הביטחון, בשל הסיבה שפירטתי בתגובות רבות ומוכרת היום: קל לנטרל את פרץ כשר ביטחון, כשמדביקים לו תווית של "טירון ירוק", הרמטכ"ל משוחח ישירות עם הרוה"מ, וכנ"ל גם מנכ"ל משהב"ט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו אתה מסיט לגמרי את מסלול הדיון. להזכיר, זה התחיל בשאלה שלי [לערן בדיון ההוא] איך אפשר לדבר על "בוש" ולא על "ממשל בוש"? זה המשיך בטענה שלך שבוש "*החליט* ו*מינה* , וכך נולדה ה'מערכת'." על זה תמהתי משום שהדעה הרווחת, במקרה הספציפי של בוש הבן, ה"מערכת" היא לא תוצר של "החלטה ובחירה" שלו אלא היתה שם מלכתחילה. עכשיו אתה פונה לסיווגים של אנשי הממשל. זה יכול להיות מעניין אבל לא קשור לשאלות הנ"ל. הבאתי את דוגמת אולמרט ושר בטחונו כדי להראות לך שאפילו בממשלת ישראל רוה"מ מודה שאין לו יד ורגל בבחירת השר הכי חשוב בממשלה. זה שהיו לו אילוצים(*), זה עוד תטל"א. (*)"ולי יש רישרושים" כשאלת טריוויה זריזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה לא קשור? ה"מערכת" לצורך הדיון אינה מוגדרת היטב. האם אתה מתכוון לכל המנגנון הרפובליקני הוותיק הזמין לנשיא שרק התמנה, או אלו שנבחרו לממשל הנוכחי? האם "המערכת" לא היתה יכולה לכלול את מקיין הוותיק ובעל העבר הצבאי כמזכיר ההגנה? בכך שאני הולך לסיווג אני מנסה להראות שהמערכת היא מה שהנשיא עושה ממנה (עד כדי אילוצים קוליציוניים או פנים מפלגתיים שוליים), והיא השתנתה מהותית בין ימי בוש האב לבוש הבן, כמו גם הכיוון הפוליטי של ה"מערכת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרפובליקאים, או יותר נכון מערכת הבחירות של בוש הבן בשנת 2000 לא היו יכולי לבחור במקיין אפילו לתפקיד מגיש התה. במהלך הבחירות המקדימות של 2000 הם ניהלו נגדו מערכת של הכפשות מכוערת, ובים השאר הפיצו עליו שמועה מרושעת שהוא איבד את שפיות דעתו בכלא הצפון ויאטנמי ובגלל זה הוא נתון להתפרצויות זעם שפוגעות לו בשיקול הדעת. מקיין ניסה להשיב מלחמה שערה בלי הצלחה, ועד היום הוא די מתעב את האיש בוש למרות שהוא תומך נילהב במדיניותו. שוב, זה השמערכת השילטונית השתנתה בין ג'ורג' הרברט לג'ורג' ווקר (שאלה שנשארת פתוחה) והאילוצים המפלגתיים השונים, לא מעלה או מוריד בקשר לשתי שאלותי המקוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל על העיכוב - פיספסתי את התגובה הזו שלך: אפשר גם לומר שהסיבה שמלכתחילה נוהל מסע של השמצות נגד מקיין, והסיבה שלא היה פיוס אח"כ (שזה משהו שגם יכול לקרות בפוליטיקה) היא שמלכתחילה מקיין הותיק ואיש המנגנון הפוך לבוש בדעותיו, ולכן מהלך זה מהווה עוד דוגמה לכך שבוש *בוחר* את מי מהמנגנון לקרב אליו ואת מי להרחיק ממנו. שינוי המערכת השלטונית מראה שאין כאן מצב של "חוסר ברירה". הנשיא האמריקני, יהיה זה דמוקרט או רפובליקן, הוא בעל דרגת חופש גבוהה ובעל כוח רב לבחור את יועציו ומזכיריו, ולא "ללכת כצאן לטבח" לחבירה לאיזו קהיליית זאבים של ה"מנגנון" (אני מתנצל על ההתבטאויות, אבל זה פשוט נראה לי תיאור משמעשע מדי ו"מקרבן" לבוש, שאחראי להובלה באופן אישי של הרבה מהלכים המיוחסים ל"מנגנון"). חוצמזה, יש כמובן את האינסטנציות בהן בוש מתבטא לגמרי לבד, בלי שצ'ייני לוחש לו באוזן, ומדבר באופן רהוט (יחסית) ועקבי בנושאים מכריעים ב MONEY TIME, כמו האצבע המונפת שלו במבצע חומת מגן, כמו עמדתו בנושא פריסת הנשק הגרעיני באירופה ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה משנה את הטיעון לגבי מקיין. קודם השתמשת בדוגמה שלו כדי להראות שאין מערכת, אבל עכשיו אתה מסביר שמלכתחילה הוא לא היה "בחיר." כתבת שבוש מגדיל את ההוצאות הממשלתיות והחוב הלאומי. בהחלט. וזה בדלנות? כתבת "המשתלבים יהיו (בהכרח) גם תומכי שוק חופשי, והבדלנים - תומכי שוק ריכוזי" ולכן בוש "שהגביר מוטת השליטה של הממשל בכל התחומים" הוא בדלן. איך זה מתיישב עם הנסיון שלו (שנכשל) להפריט את הביטוח הלאומי, להפריט את הרווחה עם תוכנית faith based initiative (גם נכשל), להפריט בי"ס (ואוצ'רים), תוכנית no child left behind הבעייתית. מצד שני הנסיון שנמשך עוד מימי ניקסון (ואולי גם לפניו) של הרחבת סמכויות הנשיא - "כל מה שהנשיא עושה זה חוקי כי הנשיא עושה את זה" איננו מעשה שקשור במיוחד ל"שוק ריכוזי" או לכלכלה, כי זה מאמץ שנובע מסט של אידאולוגיות שמרניות, חוקתיות, תאולוגיות וכיוב'. אבל, כדי לחזור לשאלה המקורית שלי. כשאתה כותב "יש כמובן את האינסטנציות בהן בוש מתבטא לגמרי לבד, בלי שצ'ייני לוחש לו באוזן" אתה אמרת את זה בצחוק, לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |