 |
לכלל הסטודנטים יש לפחות שני אינטרסים חומריים משותפים:
1. לשלם כמה שפחות שכר לימוד.
2. לקבל כמה שיותר ערך מוסף מהלימודים שלהם (כפי שהוא מתבטא ברמת השכר של בוגרים).
מבחינה זו, השביתה הנוכחית הייתה כישלון:
1. שכר הלימוד הפורמלי הוקפא, אך יעלה בעתיד. בנוסף, השיבוש בלימודים יצר לרוב הסטודנטים בעיות בהשגת הכנסה לשאר משך הלימודים, מה שמעלה את שכר הלימוד האפקטיבי.
2. הערך המוסף מהלימודים רק ימשיך לרדת עבור רוב הסטודנטים, ובפרט, השיבוש בלימודים יפריע לבוגרים במימוש הערך המוסף מלימודיהם, בגלל העיכוב ביציאה לשוק העבודה. לא נמצא פתרון אמיתי לבעיות האלה בהסכמי הנצחון של אגודות הסטודנטים.
לעומת זאת, לאגודות הסטודנטים יש אינטרס חומרי יחיד: להמשיך להתקיים. על מנת לעשות זאת, עליהן לרצות קודם כל את מנהלי האוניברסיטאות, וזאת ע"י הוכחת התועלת שבהם ככלי לניטרול מחאות סטודנטים.
מבחינה זו, השביתה הנוכחית הייתה הצלחה מסחררת:
האגודות הכריזו על סיום המחאה, וזו אכן נסתיימה בזמן ובמקום בו הן ראו לנכון. הן אף הראו יכולת עמידה מרשימה אל מול אופוזיציה לוחמנית ועקשנית.
העניין הוא, שבעוד שלכל סטודנט וסטודנט יש את אותם אינטרסים חומריים, הם לא חייבים להשיג אותם בצורה משותפת. למעשה, פעילות באגודת הסטודנטים יכולה לשפר את מצבך החומרי על חשבון רוב הסטודנטים, ובעצם להפוך את האניטרסים החומריים שלך למלוכדים עם אלה של האגודה — וכך בעצם קורה בשטח. זהו הכלי היסודי של הקפיטליזם: לרומם כמה על חשבון השאר, ובכך לפורר את הלכידות ולהרוס את היכולת של המדוכאים להגיע להישגים אמיתיים על חשבון ההון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש