בתשובה להאייל האלמוני, 22/05/07 14:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש לא: עברתי לפיתות כדי לעלות במשקל - וזה הצליח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בר מזל שכמוך! ואני, לחם או לא, משמינה והולכת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי הרבה שנים להבין מה הבעייה עם מימוש ההחלטה על אכילת מה שצריך ולא סתם את מה וכמה שבא. לפני כן זה נראה לי פשוט בעייה של אופי חלש. אגב, גיליתי, שגם כשאני רעב ויש אוכל לידי, אני יכול לדמיין שאכלתי ממנו לשובע ואז הרעב כבר לא מציק לי. אני חושב שהייתי יכול להצליח יפה כאנורקט (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא הבנתי - הייתה גם תקופה שהתאמצת לרזות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל פעם בכמה זמן קורה שאני רעב ומסיבות שונות נמנע מלאכול (למשל כאשר אני אמור לקחת חלק בארוחה מאוחר יותר, או שהרעב הוא לאחר שכבר ציחצחתי שיניים,...). בד''כ, אין לי בעייה לא לאכול שעות ואף ימים (מקרה חריג ביותר עליו לא אפרט). אלא שפעם בכמה חודשים, תוקף אותי לפתע רעב קשה ומכניע, מן הסוג אותו אולי חווים רוב האנשים המנסים לשלוט על מזונם, ומבהיר לי עם אילו משוכות צריכים הם להתמודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שרוב האנשים ש''מנסים לשלוט על מזונם'' מתוך רצון לרזות אינם חווים בדיוק רעב קשה ומכניע, אלא צורך לאכול מסיבות אחרות לחלוטין... אבל בכל מקרה, ברכותיי על כך שאתה פטור מעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמנים ובעלי תאוות אוכל שמנסים לשלוט על מזונם דווקא חשים בהחלט רעב קשה ומכניע, אלא שיש כאלה שיקראו לרעב הזה בכל מיני שמות פסיכולוגיים מקצועיים במקום להשתמש במילה הפשוטה, רעב. זה קורה גם בתקופות תקינות ומאושרות בלי קשיים מיוחדים, סטרסים למיניהם וכאלה. בכל אופן, שלא תהיה שום טעות - הרעב מורגש באופן לגמרי פיזי, הוא נרגע (לפחות לזמן מה ולפעמים להרבה זמן) כשמרביצים זלילה טובה, והשינוי הוא כל כך ברור וחזק שקשה לי להאמין שזה פסיכוסומטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש כמה אפשרויות בקטע הזה. אני מסוגלת לאכול היום בלי שליטה גם כשאני מרגישה מפוצצת מאוכל.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם זה קורה, ועד כמה שידוע לי, מצב כזה כן יכול להיות קשור בפסיכיאטריה. ישנם מקרים שזה מוגדר כאדיקציה (התמכרות) לאוכל או למזונות מסויימים (מתוקים, שמנים וכו') , ומגיעים להגדרה לפי פראמטרים דומים (או זהים) לשאלונים של בדיקת התמכרות לסמים. הדבר אמור להיות קשור במבנה או בפעילות של הנוירוטרנסמיטרים במוח, והטענה היא שתרופות פסיכיאטריות מסויימות יכולות לעזור. אני לא יודע עד כמה הטענה הזאת היא נכונה, עוד לא יצא לי לפגוש מישהו שקיבל טיפול כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם או לא, ככל שתרבי ללכת תמעטי להשמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל כנראה רק אם מדובר בהליכה מהירה מאוד - כי ללכת באופן כללי אני הולכת ממש הרבה, והתחושה היא שכל קילו הליכה מוסיף לי קילו קלוריות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הדיוק, מה שעזר לי לעלות במשקל, בנוסף למעבר לפיתות, היה גם יעוץ של דייטיקנית שטענה שספורט יומי אינטנסיבי לאחר 7 שעות צום, אינו טוב לבניית מסה של שרירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מפגע תעסוקתי של מתשבצי הגיון: אחיזות למאכל (6). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפילו אני פתרתי בשנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 444984 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל ההקשר, לא בגלל החידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת את מי לשאול - למרות שאני חד לעיתים לפרנסתי (למשל היום), לו הייתי נאלץ להתפרנס מפתירת תשבצים וחידות, הייתי רעב ללחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם סוף תגובתך רומז שבכל זאת פתרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רומז ולא פתרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במיטב המסורת, הפתרון היה כתוב בהיפוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |