בתשובה לאיציק ש., 21/05/07 11:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
:-) לאיסלם יש לפחות שטות אחת שיכולה להיחשב כהצלחה, כנבואה שנתגשמה - הנבואה שיום יבוא ויהיה אדם על הירח. אכן, האדם נחת על הירח. לנו אפילו את המעט הזה זה אין, וכל מה שהפעילות המחב"תית מציגה כ"נבואות שנתגשמו", כולל עליבותו הארגומנטטיבית האינסופית של א"פ - הכל למעשה פרשנויות מאוחרות, חצויות, מתעלמות מחלקים גדולים מן המציאות או מן הטקסטים ומתפתלות באופן ילדותי ומביך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לנו אין כמובן בעיה עם הטקסט המיקראי כי הוא אינו מקודש בעינינו, אבל ליבי ליבי לאורי - מצבו קשה; הוא צריך להתאמץ ולפרשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> "לאיסלם יש לפחות שטות אחת שיכולה להיחשב כהצלחה, כנבואה שנתגשמה - הנבואה שיום יבוא ויהיה אדם על הירח." מעניין מה המקור לנבואה זו. בקוראן שברשותי, בתרגומו של פרופ' אורי רובין מאוני' ת"א (הוצ' אוני' ת"א, 2005) מסופר שם כיצד הירח מאיר ועל כך שאין להשתחוות לו, על מסלול תנועתו שהוכפף לרצון א-להים ולתועלת האנשים, ועל צורותיו ושימושן לחישוב ימי החודש. כל אלה, אגב, מוכרים לי מהספרות היהודית הקאנונית, עתיקת היומין. שום חידוש מיוחד, שום נבואה על דריסת הרגל האנושית על הירח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד הירח מאיר (למיטב ידיעתי, הוא לא) על פי הספרות היהודית הקנונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת ספר בראשית מסופר על בריאת העולם. ביום הרביעי מסופר מה עשה הבורא עם שני "המאורות הגדולים": "ויעש א-להים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה (בראשית א, טז). בתחילה מתארת התורה את השמש ואת הירח כ"שני המאורות הגדולים", אבל מיד אח"כ, באותו פסוק עצמו, נקראת השמש "המאור הגדול", ואילו הירח נקרא "המאור הקטן". מדוע מדברת התורה בתחילה על שניהם כבעלי גודל דומה, ורק אח"כ היא חוזרת בה וקובעת שהשמש היא הגדולה והירח הוא הקטן? הלא בכל אנציקלופדיה ניתן לקרוא שהשמש גדולה פי 400 מהירח. דרך אחת ליישב את הסתירה מובאת בפרשנות של רש"י על הפסוק: "שווים נבראו (השמש והירח) ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה: אי אפשי (אינני רוצה) שני מלכים שישתמשו בכתר אחד". אמר לה (הא-ל) לכי ומעטי את עצמך (בבלי, חולין ס, ע"ב). הכוונה ב"לכי ומעטי את עצמך", היא שבעקבות הקטרוג של הלבנה, היא נצטמצמה בגודלה לעומת השמש. יתרה מזו, לא רק שנעשתה קטנה יותר, אלא שבאופן עקרוני הפכה להיות גרם שמים שונה לחלוטין מהשמש. כך למשל, היא לא זוהרת מעצמה כמו השמש אלא כל אורה בא לה דווקא מן השמש, כפי שכתוב בספר הזוהר: "סיהרא לית לה נהורא מגרמה, אלא בשעתה דאתחבר עמה שמשא אתנהיר" [=הירח אין לו מאור משל עצמו, אלא בשעה שמתחבר עם השמש, מאיר] (בראשית רמט). הסבר חילופי שניתן לסתירת הכתובים הוא שככל גרמי השמים, ניתן לאפיין גם את השמש והירח הן על-פי גודלם האמיתי והן על-פי גודלם הנראה לעין בלתי מזוינת. עובדה אסטרונומית היא שגודלם הנראה של השמש ושל הירח זהה *לחלוטין* (פרופ' נתן אביעזר, "בראשית ברא", עמ' 57). הפסוק המתאר את הירח ואת השמש כ"שני המאורות הגדולים", השווים בגודלם, מדבר אפוא על גודלם הנראה לעין בלתי מזוינת; ואילו המשך הפסוק, המתאר את השמש כ"המאור הגדול" ואת הירח כ"המאור הקטן", מדבר על גודלם המדעי האמיתי. אגב, הירח המתואר בקוראן, הוא מאיר: "יתברך מי ששם את כוכבי המזלות בשמים, וקבע בהם מנורה [=השמש] וירח זורע אור" (סורה 25:61); "וקבע בהם את הירח להאיר ואת השמש כמנורה" (סורה 71:16). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק מי שלא יודע טוב עברית שמנסה להתחכם ולגרד מעשיות מתחת לאדמה ימצא סתירה. בהתחלה מתוארים שני המאורות הגדולים בצורה כוללת, כי הם פשוט שני המאורות הגדולים בשמים. אחכ בא הפרוט של מהם שני המאורות האלו שיחסית לשני וואחד גדול וואחד קטן. אלא שהסתירה המדומה מתגמדת לעומת חוסר הידע של זה שכתב אבל אפשר ממש להבין אותו. את הבורות של פרשנים בני זמננו אי אפשר להבין כי הרי בכל אנציקלופדיה חילונית כתוב שחור על גבי לבן עם תמונות שרק השמש היא המאור והירח הוא סתם סלע מחזירור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, כשאני שמעתי על "המאור הגדול והמאור הקטן" לראשונה, חשבתי שההבדל נעוץ בכך שהשמש מאירה באור חזק והירח באור חלש. לא ברור לי למה צריך להסתבך יותר עם הפרשנות של עובדה אלמנטרית שכזו. אגב, תקן אותי אם אני טועה, אבל רש"י, הרמב"ם וספר הזוהר כולם באים *אחרי* הקוראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל מסופר מה עשה הבורא עם *שני* "המאורות הגדולים" ביום הרביעי לבריאת העולם: "ויעש א-להים את *שני המאורות הגדולים*, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה (בראשית א, טז). הפסוק סותר את עצמו מיניה וביה, שהרי מה שהוא גדול אינו יכול להיחשב בו-בשעה לקטן. רש"י בסה"כ הביא מדברי חז"ל במסכת חולין (דף ס, ע"ב), כפי שציינתי. את הרמב"ם כלל לא הזכרתי בנדון. ו"ספר הזוהר" – על-פי המסורת היהודית, התנא רבי שמעון בר-יוחאי הוא מייסד ספר הזוהר, שנתחבר 60 שנה אחרי מותו. והרשב"י היה תנא מאמצע המאה ה-2 לספה"נ. ספר הזוהר, ספר היסוד של תורת הקבלה, המרבה לספר ולתאר את חיי ר' שמעון וחבורתו, נתייחס לו. ולהבדיל, הקוראן הועלה על הכתב בנוסחו הסופי בשנת 650 לספירת הנוצרים (תאריך משוער). כך או כך, לפי הקוראן, הירח "מאיר" ו"מזעיר אור" (מה שכידוע אינו נכון מבחינה מדעית), ואילו במקורות היהודיים הקאנוניים (החל מהתנ"ך וכלה בפרשני התורה בזמננו, כפי שהבאתי מדעותיהם), אינו מאיר לכשעצמו (מה שנכון מדעית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן שום סתירה. אני קראתי את זה בתור ''שני המאורות הגדולים ביותר מבין אלו שקיימים בשמיים'' - כי הרי פרט לשמש ולירח יש גם את הכוכבים הקטנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיימת סתירה במשפט הבא? "יש לי שני כלבים גדולים, הקטן מפחד מהגדול." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להבין את המשפט, אבל זה ניסוח קצת לא טבעי לסיטואציה, ודי מבלבל. כנ''ל הפסוק הבראשיתי. חלשי אמונה יאמרו שאין כאן אלא מעידה קטנה של הסופר (או, כמובן, של הבחור הזעצער), אבל זה הרי לא יעלה על הדעת, ותודה לאל שהיה בידי חז''ל, רש''י ואורי פז להאיר את עינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין הדוגמאות. בסיטואציה שבה כל אחד מכיר את שני האובייקטים, אז זה פחות מבלבל, ואין צורך בחז''ל או ברש''י או בתודה לאל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |