בתשובה להאייל האלמוני, 19/05/07 2:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההאשמה בעקשנות מוצדקת חלקית, אבל גם אתה לא חף מפשע. אתה מציג את הסטודנטים כמי שזרקו לפח את הפתרון האידיאלי עבורם (אנוכית) למען פתרון זולתני יותר. לא כך הדבר. ההסכם שהם מקווים להשיג ייטיב יותר הן עמם והן עם הדורות הבאים. גם אם היינו מסכימים שהם כולם ציניים אנוכיים לגמרי, המעשה לא היה נעדר היגיון. שדרות הייתה דוגמה לכך, שאם דאגה לזולת הייתה מניעם העיקרי, היו להם הרבה דברים דחופים יותר מהמאבק על גובה שכר הלימוד. הייתה אחלה דוגמה, אם יותר לי (וגם אם לא) לטפוח לעצמי על השכם. היות וכל אותם דברים חשובים בהרבה לא הוציאו המוני סטודנטים לרחובות, אבל שכר הלימוד כן, אי-אפשר להכחיש שיש מימד לא קטן של דאגה לעצמם במחאה הנוכחית של הסטודנטים. העלבות אישיות זכורות לי רק מהצד שלך (אבל אני לא מתלונן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''ההסכם שהם מקווים להשיג ייטיב יותר הן עמם והן עם הדורות הבאים'' - אני מתקשה להבין מה הבעיה כאן. ברור שהם מנסים להשיג הסכם טוב יותר. הנקודה היא - ואם היית מקדיש לקריאת הטיעונים שלי את אותו הזמן שהקדשת להתמוגגות עצמית זחוחה היית כנראה שם לב לזה - שוקטור הכיוון שהסטודנטים מושכים את ההסכם אליו נועד לא רק לכיס שלהם. לו היה נועד רק לכיס שלהם הוא היה נראה אחרת. ושדרות היא דוגמה מחורבנת. הסברתי כבר למה. אתה מוזמן לקרוא שוב, אבל אני שוב אתן לך את הקו המנחה הכללי - יש יותר מדרך אחת לדאוג לזולת (קרי - החברה הישראלית) ויש הרבה יותר ממאבק אחד לנהל. לא אמרתי בשום מקום שאני לא מעליב. אבל אני מוסיף גם טיעונים אמיתיים, בניגוד אליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה? אתה בטח מסתובב עם נקע כרוני בכתף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |