בתשובה לגילי, 14/05/07 5:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי, מבחינת בגין לא ניתן היה לקבל את ההצעה בשום פנים ולא משנה הסכום - גם עשרה טריליון דולר וגם פי אלף מכך. הסיבה היא זו: בהר הבית לא גר אף אחד. אי אפשר לטעון שיש שם כיבוש של אוכלוסיה. בהר הבית השאלה היא של מי הזכות ההיסטורית עליו: של היהדות או של האסלאם. אם הנפת דגל סעודי (שהוא, במשתמע, דגל האסלאם) הכרת בזכות של האסלאם עליו כחזקה יותר מזכותה של היהדות, ובמשתמע - כנ"ל לגבי ארץ ישראל כולה. אם אתה מקבל את הזכות של האסלאם על הארץ כחזקה יותר מזכותה של היהדות (ומכאן - של העם היהודי) אתה שולל את ההצדקה של הציונות, ומקבל במובלע את הטיעון הפלשתיני שהיא לא יותר מתנועה קולוניאליסטית שהשתלטה על הארץ וגזלה אותה מבעליה החוקיים. לכך בגין לא היה יכול להסכים בשום אופן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה קצת מגזים בחשיבות ה*פוליטית* של סמלים. אם היינו מוסרים את הר הבית או אם נמסור אותו בעתיד, זה לא יהיה סופה של מדינת ישראל. כמה אנשים יגידו "רואים? לאיסלאם יש זכות על הר הבית, ובאותו אופן על כל ארץ ישראל", ואחרי שנה או שנתיים זה יהפוך לעוד טיעון, לא כל כך חזק, של מי שכבר חשב על אלף טיעונים אחרים למה ישראל לא צריכה להתקיים. הרי כולנו מבינים את הכשלים הלוגיים שבהסקת המסקנה הזאת. מצד שני, אין ספק שיש לזה חשיבות פוליטית וכלכלית רבה, ובעיקר חשיבות רגשית רבה לעם היהודי. אך לא בטוח שלא כדאי להמיר את כל זה בחיזוק מעמדה של מדינת ישראל במזה"ת, כלומר כסף. וזה מבלי להזכיר את ההרוגים שהר הבית עוד יגבה מאיתנו בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמובן שבפועל אף אחד לא יציע אפילו טריליון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחת את הכסף ואחרי שבוע לכבוש מחדש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שזה נימוק שצריך למנוע לחלוטין ולתמיד כל העברה של ריבונות בהר הבית. לפחות בראיה שלי הנימוק הזה אינו מונע, למשל, ריבונות בינלאומית על ההר. אני מאמין שהנימוק הזה היה מספיק חזק כדי למנוע ממנחם בגין, מנהיג מהזן האידאולוגי בעל תודעה היסטורית מפותחת, לעשות דבר כזה בתמורה לכסף (קצין פולני לא לוקח כסף, כידוע). מבחינת בגין דבר כזה היה אומר שהוא מכיר בכך שהאידאולוגיה עליה בנה את חייו היא אידאולוגיה שבבסיסה אי-צדק ועוול - האיש לא היה יכול לקבל דבר כזה. יתכן שאם מה שהיה עומד על כף המאזניים היה שלום כולל התמונה היתה אחרת. מנהיגים מהזן הפרגמטיסטי (דיין) או הרציונליסטי (ברק) היו יכולים, ואולי שמחים, לקבל עסקה כזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שההפך. הדגל האיסלאמי מתנופף על הר הבית, ובזאת כולם יודעים שהיהודים הכירו בזכות המוסלמים על ההר. אבל כולם יודעים שהמוסלמים קנו את הזכות הזו מהיהודים, ומכאן - שהם הכירו בכך שעד הקנייה הזכות הזו היתה של היהודים. מכאן ארץ ישראל כולה - מכיוון שאותה לא מכרנו, במשתמע הם מכירים בזכותנו עליה. על כל כמה מילים כאן אפשר להכביר כל מיני הסתייגויות ותיקונים, אבל במבנה הכללי הטענה הזו נראית לי יותר סבירה מהטענה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הגיון מסויים במה שאתה אומר, אבל בכתבה שקישרתי לעיל מצוטט בגין כך: דיין הבהיר לקרטר, שאם בכלל יונף דגל יהיה זה על המסגד ולא במקום אחר בהר הבית, אלא שבגין שלל בזעם גם את האפשרות הזאת. "לא על הר הבית", הוא קצף, "אנו מאבדים את מצפוננו. לא די בכך שבהר הבית אנו אוסרים להתפלל. גם לזאת לא נוכל להסכים לאורך ימים. אך הנפת דגל דתי על הר הבית, פירוש הדבר הכרה שהוא שייך למוסלמים". יתכן שבגין לא חשב על הטוויסט שלך לרעיון, אבל ממה שהוא אמר משתמע שהוא חשב כפי שאני הצגתי את הדברים. אולי מבחינתו עצם הדיון במכירה מהסוג הזה היה יכול להראות שתחושת הקשר לא חזקה במיוחד: אתה מוכן למכור לשייך סעודי את האוטו שלך, אבל לא את הבת שלך - אפילו לא לדון בכך. אם הקשר שלך לארץ הוא מאותו סוג (גם אם לא באותה עוצמה) כמו הקשר שלך למשפחה אתה לא תדון בכלל בהצעה כזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |