|
||||
|
||||
לא על זה רציתי דוגמה. רציתי דוגמה ליוזמה מדינית ערבית טרם 1967 ששקולה ליוזמה הסעודית. |
|
||||
|
||||
היו יוזמות למו"מ עם חוסני זעים שליט סוריה ב-1949. כמדומני שב.ג. לא היה מעוניין. היתה יזמה למו"מ עם הקצינים החופשיים במצרים לאחר המהפכה. התקיימו אי אלו מגעים אך הם נותקו בעקבות פעולות התגמול- אחת הפעולות בה נהרגו כחמישים חיילים מצריים. עד כמה שקראתי, המגעים היו מאד ראשוניים ובקלות אפשר להאשים כל צד בטירפודם או סתם באי רצון, בכל אופן הם לא זכו למה שזקוקים מהלכים כאלה -לרצון מצד שני הצדדים ברמות מספיק גבוהות לשנות את המציאות. בישראל היה מצב לא בריא של מאבקים פנימיים בין שרת, ב.ג. ודיין. היתה פרישה של ב.ג. והמון תככים פנימיים- ב.ג. חלק מהזמן מבחוץ, פנחס לבון, הקצינים שחתרו נגדו ומשה שרת שלמעשה מודר מתחום הבטחון. כל זה על רקע המאבק הבין גושי, השתחררות מצרים מההשפעה הבריטית, מלחמת אלג'יריה, תעלת סואץ וכו'. לא מצאתי על כך חומר באינטרנט אך אולי קצה חוט:http://www.notes.co.il/gil/3545.asp |
|
||||
|
||||
רחוק מאד מהיוזמה הסעודית... מדובר כאן בהצעה קונקרטית וגלויה בהובלת מדינות מרכזיות ומשפיעות בעולם הערבי. אין מה להשוות לגישושים חשאיים וראשוניים של מנהיג איזוטרי שזה עתה תפס את השלטון (וזמן לא רב לאחר מכן כבר איבד אותו). |
|
||||
|
||||
נכון, אבל התשובה שלך היא בעלת אופי פולמוסי כי היא באה לומר ש" זה לא היה אמיתי" או "זה היה סתם". לא. למרות האינדוקטרינציה שעברנו שאמרה, שמה שהערבים רוצים זה רק לזרוק אותנו לים וכל מה שנשמע קצת אחרת הוא עבודה בעינים וחלק מתורת השלבים. זה שמנהיג-אפילו זמני- מעז להציע דברים כאלה, מראה שהעולם הערבי לא היה כה מונוליטי וגם לנו היה מישקל בתורת הסירוב או אפילו השלבים. גם הערבים יכלו לקרוא את מה שדובר אצלנו : על כל מיני בכיות לדורות וגעגועים לארץ ישראל השלמה וכד'. |
|
||||
|
||||
זה לא היה אמיתי, וזה היה סתם. אבל זה לא קשור לעובדה שהעולם הערבי מורכב, ולא קשור לאינדוקטרינציה. המצב היום שונה בתכלית מהמציאות שלפני 1967, ואני לא מבין למה צריך להתעקש שהוא לא רק לשם ההתעקשות. אני לא מתעלם מכך שיש פערי תפיסה והבדלים תרבותיים בין המזרח התיכון לבין המערב ובתוכו ישראל, אבל בעיני המציאות כאן היא בעיקר זירת התמודדות פוליטית ולא בעיקר מלחמת תרבויות. לכן אני מנסה להשתמש בעיקר בטיעונים של אינטרסים ויחסי כוחות ולא בטיעונים תרבותיים או דוגמטיים. לא "הערבים רוצים להטביע אותנו", אבל גם לא את הטיעון ההפוך. אלה פשוט טיעונים לא מועילים. |
|
||||
|
||||
בן־גוריון לא הסכים להפגש עם זעים, אולם הוא הסכים לפגישה של הרמטכ"לים הישראלי והסורי. בשלב זה דווקא זעים היסס. ולאחר כמה חודשים ממילא קופד ראשו. |
|
||||
|
||||
ויותר מאוחר החלו המילחמות על השטחים המפורזים ועל המים (ייבוש החולה, תכנית ג'ונסטון וכו'). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |