בתשובה להמסביר לצרכן, 03/05/07 0:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנלוגיה, צריך לזכור, עובדת כל עוד יש פער בין שני הפרדיקטים. כשהאנלוגיה דומה למושאה הרי שיש לנו זהות וכך אנחנו מאבדים את היכולת ללמוד משהו מההשוואה. במקרה של האנלוגיה לפיזיקה נדמה לי שהיא הולכת בכיוון ההפוך כשהפער בינה לבין מה שאנחנו מדברים עליו גדול מכדי שאפשר ללמוד משהו מההשוואה. חלקיקים ושולחנות לא מאיימים עליך, מעשיך לא משנים את צורת ההתנהגות שלהם (בלי התחכמויות אייזנברגיות), וההווייה שלך על כל פניה לא מכוונת, מאויימת, מיצרת תקוות, פחדים וכוונות בגלל הצבע או החומר ממנו עשוי השולחן. השולחן הוא כלי עבורך לשימושך וזה האחרון תלוי אך ורק בדיספוזיציה ובכוונות וברצונות שלך. לא כך יחסים בין אנשים, ויחסים בין חברות הנמצאות בעימות מזה 100 שנים. כשיורים עליך אתה מת או יורה בחזרה, אך צורה כזו של ראיה היא הרפתקנית ומסוכנת לטעמי. השאלה על מקורותיו ותבנית ההשתנות וההחמרה של הטרור איננה שאלה אקדמית גרידא אלא שאלה קיומית מהמעלה הראשונה. הפן הפרקטיי של הלוחמה בטרור ובהתקוממות איננו אלא, רמה פרקטית. אם אתה רוצה להביא לשינוי מהותי בתנאים, בגלל שוקטור ההסלמה יכול יום אחד לעבור את נקודת השבירה שלך, הרי שאתה חייב ללמוד את הווקטור, לנסות לנבא את מהלכו על סמך ניתוח העבר. ויותר מזה, הוקטור איננו קו על דיאגרמה בכיתה אלא מכלול של הוויה אנושית-חברתית דינמית, גם אצלך וגם בצד השני - אויב? פרטנר? שכן ניסבל לעתיד? בריון שיש להכיל אותו? - ועל זה נסוב הדיון הקטנטנצ'יק שלנו. ולא, אני לא שותף לדעה שלך שיש לפנות (או שלפחות ניתן לפנות) כל גרגר, שמחר צריך לחזור לגבולות 67, ושצריך לעשות זאת אפילו בלא הסכם. הסכם, מטבע הדברים, אומר שעליך לקחת בחשבון את נקודת השקפתו של הצד השני, הסכם אומר שיש אלמנט של מחויבות, התחיבות ושיתוף בין הצדדים, יהא זה ציני, אופורטיוניסטי או נכלולי ככשל שיהיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת בין שני אנשים תלויה ביכולתו של האחד לבחור אנלוגיות שהשני מסוגל להוציא מהן את השווה כדי להבין - לאו דווקא להסכים! - את טענתו של הראשון. אולי זה לא הצליח לי. אבל אני בכל זאת מניח שאתה מבין את ההבדל ברמת הדיון - פרקטי/אקדמי, קצר/ארוך טווח - שעליו אני מדבר. *אני* חושב שועדת וינוגרד, הרמטכ"ל ואפילו הממשלה, לא מצופים או יכולים לעסוק בתהליכים ארוכי טווח ובשורשי הסיכסוך או בהשערת הסיבות להתמשכותו. ===>"כשיורים עליך אתה מת או יורה בחזרה, אך צורה כזו של ראיה היא הרפתקנית ומסוכנת לטעמי" אני מודה שזה עלול להעיד על צרות אופקים, בכל זאת אני חושב שכשיורים עליך יש רק צורה אחת של ראיה: אתה יורה חזרה או מת. כל התיחסות אחרת היא הרפתקנית ומסוכנת. עם זאת, כמו שאמרתי קודם, החיפוש אחר שורשי הסיכסוך והנסיון לנבא את מהלכו בתרחישים שונים )What If), כל אלו הם עיסוקים ראויים בכל רגע שלא יורים עליך - כמו עכשיו למשל. בעניין הזה הנה תרומתי ה"אקדמית" לגמרי: אני חולק על התפיסה שכשמדובר באנשים (בניגוד לשלוחנות) מעשי תמיד משפיעים על התנהגותם. אני חושב שיש אוכלוסיות שמעשי - למעט האלימים - לא משפיעים על התנהגותם. אני לא מדבר עכשיו על ערבים/יהודים אלא על אנשים בכלל. יש בין בני האדם בכל העולם אנשים שלא מושפעים ממעשיהם, רצונותיהם, צרכיהם של הסובבים אותם, והם לא משנים את התנהגותם בהתאם להתנהגות האחרים. כי הם מונחים רק על ידי מעשים ורצונות אל-אנושיים. לאלו אני קורא "חסרי סובלנות". אז אתה ואני כבר מזמן היינו גומרים עניין עם אבו-מאזן ודומיו. אבל ידינו קשורות על ידי חסרי הסובלנות במחנה שלנו. וגם אם היינו משתחררים מהם, ידיו של אבו-מאזן קשורות על ידי חסרי הסובלנות במחנה שלו. לדעתי, כל עוד לא השתחררנו מחסרי הסובלנות שלנו, אין לנו מה לחפש אצל הצד השני, ואין לנו ברירה אלא לצפות שירו בנו ואנחנו נירה בחזרה. עכשיו, אולי יש לך רעיון איך משתחררים מחסרי הסובלנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעתיד הנראה לעין, חסרי הסובלנות תמיד יהיו וישפיעו. אממה, דווקא נראה כי בצד הישראלי השפעתם קטנה בהרבה. לכן אמור מעתה: "כל עוד הצד השני לא השתחרר (ולו לרמה פרקטית כמו אצלנו) מחסרי הסובלנות שלו, אין לנו מה לחפש אצלו". החשיבות היא בעיקר הסברתית, כלפי חוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנ'לא מסכים. בצד הישראלי השפעתם אולי פחות אלימה (בחסות הדמוקרטיה) אבל בכלל לא פחות משפיעה או פחות מזיקה. בהשפעת חסרי הסובלנות שלנו אנחנו מטפחים גידול ממאיר כבר 40 שנה. בלעדיהם כבר מזמן היינו עוברים ניתוח להסרתו. אני לא חושב שניתוח כזה יפתור את כל הבעיות - כי גם בצד השני יש חסרי סבלנות. אבל את הניתוח צריך לעבור קודם כל כדי להציל את עצמינו, ובנוסף בגלל שהוא עשוי לעזור לשכנים לטפל בגידול שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש מצבים שיורים עליך ואתה גם לא יורה וגם לא מת, ויש כאילו שיורים עליך ואתה גם יורה וגם מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אופורטיוניסטי או נכלולי כ*כשל* שיהיה" - מכוון או לא מודע? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |