בתשובה לדורפל, 02/05/07 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, אם היין אינו עונה על דרישות הלקוח הוא יוחלף חיש קל. לימונדה, בניגוד ליין, אינה נוטה להתחמצן שכן חיי המדף שלה קצרים. בנוסף, אתה לא משלם עבורה כמה מאות שקלים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי ששמעתי שבמקרה של בקבוקים עם פקקי שעם, 5-10 אחוזים מהם נהרסים עקב תסיסה משנית. זה היה בהקשר של הניסיון להעביר את השוק לפקקים מסתובבים, שכשל בשל סיבות אופנתיות כנראה. זה מעמיד אותי על טעותי בחלק הזה של הטקס סביב יינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר. עוד הודאה אחת בטעות ומעיפים אותך מהאייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ממאמר והתחלת דיון על ענון הגעתם ליין ואוטובוס ו"טיסות".? ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות. זה צריך להיות עגנון.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מתמחים באוף-טופיקים, אבל את מוזמנת להשיב את הדיון אל המסלול הראשי. תני לאלף ורדים לפרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם באמת מעוניים לשוחח על עגנון? נראה לי שיין עדיף. או אפשר לשלב ביו שניהם ללגום יין ולשוחח על עגנון. למרות שלדעתי עגנון הוא כמו יין טוב, אז יש לי שאלה, מי מכם זוכר את עגנון מלימודיו בתיכון ומה הזיכרון? אצלנו בבית מנהל כמה חודשים ויכוח על איכותו של עגנון. איני מגזימה, כי כרגע אני ותלמידי שקועים בסיפור פשוט, לכן יש הרבה חילוקי דעות, הפעם על איכותו של עגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון לא סבלתי את עגנון ולא שום סופר אחר שלמדתי את יצירותיו, למעט אלה שהזדמן לי לקרוא אותם לפני שהם הפכו לקריאה נדרשת. בצבא, לשמחתי, אילץ אותי ידיד לקרוא את ''עידו ועינם'', והוכיח לי שעליי להשתחרר מטראומת השעמום של לימודי הספרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי. אבל לא יכול להיות ששום דבר לא זכור קצת לחיוב. אולי בכל זאת. בעצם אני נזכרת שהשאלה היתה לגבי עגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה אופן פרדוקסלי, המורה לספרות זכורה לי דווקא לחיוב - היא הייתה משוררת (לא רעה בכלל) ואישה חכמה ונאה מאוד. אין לי מושג מדוע, עם כל זה, שיעוריה היו כה משעממים.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול מאוד להיות ששום דבר לא זכור קצת לחיוב. בחיים לא הכל שחור ולבן, אבל זה לא שאין שחור ולבן בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר אותו מלימודיי בתיכון. זוכר את תהילה, שהיה משעמם, ואת האחד עם הכמו-ערפדית - הוא היה ההגדרה של אנטי-קליימקס, אם אני זוכר נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד אהבתי את עגנון בבית הספר (סיפור פשוט, בדמי ימיה, פרנהיים ועוד). הספרים הראשונים שקניתי לעצמי היו תשעה כרכים של כתבי עגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את עגנון בבהי''ס. בצבא שאלתי מהספריה כרך מאוסף סיפוריו, וברכתי על מזלי הטוב ששיעורי הספרות לא הרסו אותו בשבילי. עידו ועינם, תהילה, סיפור פשוט ותמול שלשום, בין השאר, הם ספרים (וסיפורים) שאני עדיין חוזר אליהם מידי פעם בהנאה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני לוקח בחזרה את ההודאה ההיא בטעות. היא הייתה שגויה. אפרופו שום דבר, את ההגיון במגזינים שעוסקים ביין אתה יכול להסביר לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש פה להסביר? איזה היגיון יש במגזינים שעוסקים באוכל? בבולים? במוזיקת רוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא הכי הגיוניים, אבל מגזיני היין מצטיינים מכולם באריכות והומוגניות מאמריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקורס היין המקיף (30 דקות ל20 אנשים שלא עבדו במסעדה מעולם) פקקי השעם לפעמים מקבלים פטרייה או רקבון ומקלקלים את היין, והיום נוטים להשתמש בפקקי פלסטיק דמויי שעם שאין להם תכונות אורגניות מסריחות שכאלה אלא רק אלסטיות אנינות כמוהו | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |