|
אתה זוכר נכון, באמת לא היו הפגנות המונים, ההערה שלי היתה שמי שכן מחו לא היו רק 'שכולים, כתומים, ותקשורת'.
הדו"ח המלא, הכולל את מהלך המלחמה, עוד לא יצא, לכן קשה לדעת אם ביטול פקודות ופקודות סותרות הגיעו מהממשלה או מהמפקדים. ועדת הבדיקה של הצבא כבר האשימה מפקדים במתן פקודות לא ברורות ו'ניתוק מהשטח', כך שגורם אחד כבר הואשם. אני משער שגם הממשלה היתה אחראית לחלק משינויי הכיוון. 'מחליטים במהירות' או 'דנים לעומק' - כשמתחרטים באמצע מהלך זו גם 'החלטה מהירה'.
לפי הממצאים הרמטכ"ל אכן הטעה את הממשלה, הוא טען שניתן להקטין את היקף הקטיושות, וללא צורך בכניסה יבשתית או גיוס מילואים. הטעות של הממשלה היתה שאישרו מה שהיה אמור להיות מתקפה רחבה, ובפועל היה מלחמה, בלי לדרוש תכניות, בלי לקבוע גבולות זמנים, ובלי לבדוק אם הצבא מוכן (כאן אני מסכים שהגיוני להאמין לרמטכ"ל) ויותר מזה - אם העורף מוכן. *
אתה צודק שהצבא במקרה זה אחראי יותר מהממשלה, כי הממשלה, כמו ממשלות קודמות, קיבלה את הצהרות הצבא בלי שאלות. ייתכן שגישה כזו היא גרועה, וראוי לבטלה. ייתכן שגם אנשים אחרים בממשלה לא היו פועלים טוב יותר, כי כך נוהגות ממשלות בישראל, זה לא פוטר את הממשלה הנוכחית מאחריות (כך נכתב גם בדו"ח עצמו, סעיף 133 בפרק 7).
הדו"ח מתרכז באולמרט-פרץ-חלוץ, וכמעט לא דן בקודמיהם, כי הוא לא דן במצב לפני החטיפה (הוא מצויין בממצאים, אבל כמעט לא מדובר עליו במסקנות), ורק מזכיר ששלושת ה'קודקודים' נקיים מאחראיות לאותו מצב. עיקר הדיון הוא תהליך קבלת ההחלטות ואופי הדיונים שקודם ליציאה למלחמה, תהליך חפוז ולקוי שראוי לתקנו. תהליך קבלת ההחלטות הוא חלק מה'רקע' שקדם למלחמה, וכנראה הוא זה שגרם למצב הבעייתי ערב המלחמה.
נכון שזה לא תפקידה של הוועדה לפטר את ראש הממשלה. הם גם טוענים (בהיתממות מסויימת) שאין המלצות אישיות בדו"ח. תפקידה לאתר בעיות באופן בו הממשלה מנהלת מלחמות. הגוף החיצוני המבקר את הצבא אמור להיות (לפחות בשגרה) משרד הביטחון. הדו"ח מראה שמשרד הביטחון לא תמיד מנהל את הצבא.
---------------
* מעניין שבישיבת הממשלה שלפני המלחמה לא מדובר על החזרת השבויים. יותר מזה - הרמטכ"ל אמר 'אני אינני סבור, שיש מהלך צבאי, שמביא חזרה חטופים מלבנון'. גם השרים לא מדברים על זה אלא על הרתעה ופגיעה בחזבאללה. כנראה ההצהרה על השבת החטופים נועדה לאוזני הציבור, כדי לעורר הסכמה בעד התקיפה בלבנון.
|
|