|
||||
|
||||
ועדת החקירה לארועי מלחמת לבנון השניה, מוטב היה לולא קמה ומשקמה, מוטב היה לולא הגישה את המסקנות שהגישה, ומשהגישה, מוטב לנו אם נתעלם מרוב הממצאים. קודם כל - הקמת הועדה: למה להקים ועדת חקירה? על מאות הרוגי האינתיפדה האחרונה היתה ועדת חקירה? על מלחמת לבנון על כל שנותיה והרוגיה היתה ועדת חקירה? קצת פרופורציות לא יזיקו ולא כל כשלון דורש הקמה של ועדת חקירה. הועדה הוקמה בגלל הלחץ הציבורי שנבע בעיקר מהתקשורת וממעט צעקנים, רובם הורים שכולים או מתנגדי ההתנתקות. עם כל הצער, לא ההורים השכולים, לא נוער הגבעות ולא העיתונות צריכים לנהל את המדינה. מסקנות הועדה, כמו עילת הקמתה נגועות בפופוליזם. הממשלה נכנסה למלחמה בפזיזות בלי לדעת איך לצאת ממנה? חשבתי שהממשלה הואשמה קודם בהססנות יתר בקבלת ההחלטות וחוץ מזה, האם אי פעם נכנסה מדינה למלחמה כשהיא יודעת איך היא תצא ממנה? הבקורת על תפקוד הממשלה ועל צורת קבלת ההחלטות בה היא לחלוטין לא סבירה. הממשלות בישראל, מאז הקמת המדינה קיבלו החלטות חשובות בחופזה ולעומת זה התמהמהו זמן ארוך בקבלת החלטות דחופות. הועדה יכולה לומר ששיקול הדעת שהפעילו שרי הממשלה היה שגוי, אבל את זה כל אחד יכול להגיד ואף אומר בכל נושא ועניין. לממשלה יש הסמכות להפעיל שיקול דעת על פי הכרתה והבנתה ולהחליט בהתאם. אם שיקול הדעת לא נראה לציבור, יתכבד ויבחר פוליטיקאים אחרים עם שיקול דעת טוב יותר. מרגע שהממשלה החליטה על פעולה צבאית ועל יעדיה, ועשתה זאת כחוק, על הצבא למלא את ההוראות. הממשלה לא צריכה לבקש מידע על כל פעולה ולא אמורה לאשר כל תמרון וכל יעד ספציפי, בשביל זה יש מפקדים. הממשלה צריכה להתוות מטרות כלליות ולאשר עקרונית את אופן הפעולה, ואת זאת עשתה, ולו היתה מחליטה להמנע מפעולה צבאית, היתה מן הסתם סופגת בקורת קשה לא פחות. הרי אחת מהטענות בדו"ח היא מדוע לא פעלו הממשלות הקודמות נגד החיזבאללה. לרוע המזל, היו כשלונות לא מעטים בביצוע החלטות הממשלה והאשם העיקרי, אם לא היחיד הוא הצבא, ובראשו הרמטכ"ל לשעבר. הצבא, בראש ובראשונה, לא הצליח לעמוד ביעדי הממשלה, למרות שהציג לממשלה את היעדים כאפשריים, ושנית, למרות שמוכנותו וכשירותו לפעולה צבאית בקנה מידה גדול היתה נמוכה, הרמטכ"ל לשעבר לא הביא עובדה זו בפני הממשלה. כמו כן אופן הפעולה שהוצע לממשלה כמתאים ליעדים, לא היה כזה. האשמים העיקריים לכשלים הם כמובן הרמטכ"ל לשעבר חלוץ, אך גם קודמו בתפקיד יעלון ובמיוחד קודמו של קודמו ושר הבטחון לשעבר מופז. הם האחראים לכך שצה"ל כצבא לא היה מוכן למלחמה שיצא אליה, הם האחראים לכך שמפקדים מרמת מג"ד ועד מפקד אוגדה לא התאמנו מעולם על תרגיל מורכב יותר מתרגיל פלוגתי והם האחריאים לכך שמחסני החירום לא היו מלאים. חלוץ בנוסף אשם בהסתרת המידע הזה מהממשלה. ההתמקדות של הציבור (ובעיקר של העיתונות) במסקנות הנוגעות לדרג הפוליטי ימנעו טיפול הולם בכשלים הצבאיים. לי ברור, שלו הצבא היה מוכן למשימה והפיקוד עליו היה מאומן, המלחמה היתה נגמרת בתוצאה טובה בהרבה, אפילו אם בראשות הממשלה היה עומד נער בן 12 ושר הבטחון היה החתול שלו. לעומת זה במצב של הצבא לפני שנה, גם בן גוריון כראש הממשלה ושר הבטחון לא היה משיג תוצאה טובה יותר. |
|
||||
|
||||
דעתי היא שגם המילים: "הצבא אשם באי מוכנותו" אינן מתארות היטב את הבעיה. כשאני מנסה להבין מה קרה, אני חושב שהצבא בונה את עצמו לפי מתכונת של מה שמצפים ממנו. עד כמה שידוע לי, בן גוריון, רב"ט בצבא הבריטי, הוא זה שהחליט שבגלל צורת הגבולות והגאורגפיה עלינו לנהל את מלחמותינו בשטחו של האויב. הצבא נערך ובנה את עצמו והכין את תכניותיו לפי המרשם הזה. ידוע שלפני הנסיגה מלבנון הייתה קבוצת קצינים בצבא שחשבה שמדובר בטעות. מבלי לקבוע אם מעשה הנסיגה הזה היה נכון או לא (דבר שגם היום אין לי דעה ברורה לגביו), אין ספק שלא הצבא הוא זה שהחליט בעניין זה. לקצינים לא היה שום סיכוי להתמודד עם העיתונות ו"ארבע אמהות", ולכן ההחלטה הבטחונית אסטרטגית הזאת נפלה במקומות אחרים. לפעמים נדמה לי שלאחרונה, בגלל שהמילה "כיבוש" הפכה למילה גסה, הייתה באוויר איזו דרישה מהצבא לבנות תכניות שאינן כוללות כיבוש "כניסה לבוץ" וכדומה. שודר לו מבחוץ שעידן המלחמות הגדולות נגמר, ונשאר לו לטפל רק בבעיות קטנות. הקונצפציה של הסתמכות על חיל אוויר ועל לוחמה זעירה, כשהשריון נדחק לאחור, החלה, לדעתי בזמנו של ברק שטבע "צבא קטן וחכם", והגיעה לשיאה בזמנו של יעלון. אני חושב שהתמונות המשונות מלבנון שבהם נראים חיילים סוחבים על גבם משאות של 50 ק"ג והולכים ברגל באו מבית מדרשו של יעלון. לכן, מבחינה מסויימת, מה שעשתה הוועדה הצבעה על שלושה :אולמרט חלוץ ופרץ, יש בה החמצת העניין מבחינה מסויימת, והצבת קושי נוסף לצאת מהטעות. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי ''הצבא אשם באי מוכנותו'' אלא ''האשמים העיקריים לכשלים הם כמובן הרמטכ''ל לשעבר חלוץ, אך גם קודמו בתפקיד יעלון ובמיוחד קודמו של קודמו ושר הבטחון לשעבר מופז.'', כשהכוונה היא לכשלים בתפקודו של הצבא. |
|
||||
|
||||
האם הצבא הוא האחראי לתפיסה שאין מנוס מפגיעה בעורף בשעת מלחמה (שאותה,עפ"י הדו"ח, ביטא אולמרט כשהשווה בין קטיושות החיזבאללה על הצפון לבין הפיגועים בירושלים)? פעם היה זה מובן מאליו שתפקידו של צה"ל הוא למנוע פגיעה בעורף בכל מחיר. ייתכן שאין לצבא מענה יעיל מול ארגון טרור המפעיל נשקים מאולתרים שנישאים בידי מסתננים בודדים. אבל המלחמה בחזבאללה התנהלה מול ארגון צבאי עם נשק מתקדם, ועל דעת כל המעורבים (כולל הדרג המדיני!) היה מקובל שתהיה פגיעה קשה בשגרת החיים בעורף, ושאין בכך כדי למנוע את הפעולה. האם על כך נבנה כושר ההרתעה המפורסם של ישראל? על יכולתם של אזרחיה להמשיך בשגרת חייהם נוכח פיגועים וטילים? האם צה"ל הוא שאחראי לתפיסה השגויה הזו של מקורות העוצמה של ישראל? |
|
||||
|
||||
לא. הצבא אחראי לכשלון בטיפול בקטיושות, שלפי מה שפורסם, הצבא טען שיש לו אפשרות לטפל בהן תוך זמן סביר. אני מניח שהממשלה ראתה את האפשרות שיפלו מטחי קטיושות כבדים במשך מספר ימים ולאחר מכן פה ושם קטיושות בודדות, כמחיר סביר למלחמה. אני לא מאמין שהממשלה היתה הולכת על מהלך כזה אם הצבא היה אומר שאין פתרון לקטיושות וכתוצאה מכך יפלו מאתיים קטיושות ליום לאורך חודש שלם. |
|
||||
|
||||
מה היה המחיר בנפש שגבו הקטיושות? אני לא זוכר מספר, רק הרגשה חזקה שהוא לא היה גבוה. אשר לשיבוש עורך החיים למשך חודש - מחיר סביר, במידה והיו מושגות מטרות המלחמה. |
|
||||
|
||||
יש איזה 50 איש שלא יכולים לחיות (עם או בלי זה). |
|
||||
|
||||
זה מה שאמור להפוך את ההודעה למצחיקה. |
|
||||
|
||||
ברור שאפשר, אנחנו חיים עם זה. אני טוען שאפשר היה להגיע לתוצאות טובות יותר. |
|
||||
|
||||
בחישוב ציני, מיליון וחצי אנשים שלא הולכים לעבודה שבועיים כי הם במקלטים או אצל קרוביהם זה נזק כולל של יותר ממספר שהוא בסדר גודל של מספר הרוגי תאונות הדרכים בחודש. |
|
||||
|
||||
ואלפי נפגעים נפשית, חלק גדול מהם ילדים. |
|
||||
|
||||
האמת היא שלא בדיוק עניתי לך אלא אני לא יודע למי. מה שרציתי להדגיש הוא שדמות הצבא היא כפי שאנו מזמינים. מה רוצים מחלוץ ? היעד המרכזי של הצבא כשמונה היה ביצוע ההתנתקות. מי חשב על מלחמות. ותראה איזה תוצאה יפה הוא השיג (בביצוע ההתנתקות). |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת "מי חשב על מלחמות"? אני מקווה שמישהו חשב שצה"ל צריך להיות ערוך למלחמות. |
|
||||
|
||||
''צה''ל לא היה מוכן למלחמה, בין השאר, כי בחלק מן הדרג המדיני והצבאי התגבשה המחשבה כי עידן המלחמות עבר. כי ישראל... יכולה לשלוט בהחלטה אם תצא למלחמה, והיא לא תצא אליה.'' |
|
||||
|
||||
אם זה נכון, זו באמת חוסר קריאת מפה נוראי. נראה לי שהחלק הזה בדרג המדיני והצבאי הוא קטן מאד. |
|
||||
|
||||
"אני חושב שהתמונות המשונות מלבנון שבהם נראים חיילים סוחבים על גבם משאות של 50 ק"ג והולכים ברגל באו מבית מדרשו של יעלון." - הסבר אלטרנטיבי יכול להיות השימוש הקטלני שעשה החיזבאללה בטילי נ"ט. |
|
||||
|
||||
זה לא הסבר אלטרנטיבי. זה פתרון בלתי ראוי ובלתי מתקבל על הדעת לבעיה. היה די זמן למצוא פתרונות אמיתיים. לא ייתכן שיתחילו פתאום להשתמש בקשת וחצים או אולי בעצמות בעלי חיים כנשקו של האדם הקדמון, בגלל שהרובים מרעישים ומגלים את המשתמשים בהם, למשל. |
|
||||
|
||||
יתכן שבלתי ראוי, אבל אם מסוכן לנסוע בנגמשים או במשאיות, אז הולכים ברגל. זאת הסיבה שהיו גם קשיי אספקה. זאת בסה"כ החלטה פרגמטית. איזה אלטרנטיבה מעשית אתה יכול להציע? |
|
||||
|
||||
מה כבר חייל צריך לשאת איתו שיכול להגיע לחמישים קילו? |
|
||||
|
||||
כמות כזו של אוכל מספיקה להמון זמן. אפשר להסתפק בפחות, בהתחשב בנתונים - המרחק הקצר, חוסר היכולת של החיזבאללה לפגוע קשות באספקה שלנו. |
|
||||
|
||||
חמישים קילו זה חריג, אבל ארבעים קילו - ממש לא. |
|
||||
|
||||
אוכל, שתייה, מכשירי קשר וסוללות, אמצעי תצפית וסוללות, שקי שינה ו/או לבוש חם וכו'. |
|
||||
|
||||
... קסדה, רובה, מים, והרבה מצב רוח |
|
||||
|
||||
את שרביט הגנרל. |
|
||||
|
||||
עבר לי מעל הראש. הסבר בבקשה. |
|
||||
|
||||
''כל חייל נושא בתיקו את שרביט הגנרל''. נפוליאון. |
|
||||
|
||||
וליאור שליין (אאל"ט) אמר, אגב פרשת אלוף משנה ע' שנאשם באונס חיילת1: כל חיילת נושאת בנרתיקה את שרביט המפקד. 1 וכבר מההתחלה חשבתי שראוי יותר לקרוא לו אלוף משנה ז', והנה התברר לימים ששמו עאטף זאהר! |
|
||||
|
||||
בדיחה עוד מימי החרצופים (לפחות), כששליין היה בתיכון. |
|
||||
|
||||
על מלחמת לבנון הראשונה לא קמה ועדת חקירה, אבל בגין הלך הבייתה ועל שרון נאסר להיות שר הבטחון. וצה''ל היה מוכן יותר ולאף אחד מהם לא הייתה דוגמה ממלחמת לבנון קודמת שאפשר להסיק ממנה לקחים. חוצמזה, העובדה שממשלות ישראל רגילות לפעול בחופזה בהחלטות משמעותיות לא מצדיקה יציאה למלחמה של שני אנשים חסרי כל הבנה בצבא אחרי דיון של שעתיים וחצי. |
|
||||
|
||||
על שרון נאסר להיות שר הבטחון בגלל סיפור סברה ושתילה ולא בגלל המלחמה עצמה. בגין התפטר לא בגלל שועדת חקירה הורתה לו אלא כי לא היה מסוגל לתפקד כראש ממשלה, בעיקר מסיבות בריאותיות (הוא לא תפקד מספר שבועות לפני שהגיש באמצעות שליח את התפטרותו). מלחמת לבנון הראשונה היתה מאוד שונה מהשניה ולא נראה לי שהיה צורך להפיק ממנה לקחים למלחמה השניה יותר מאשר ממלחמת יום הכיפורים. בכל מקרה, מספר הטעויות והכשלונות שהיו בה, היו יכולים לפרנס יותר מועדת חקירה אחת, החל בחוסר התאום בין הכוחות וכלה בהסתמכות על הפלנגות ועל מנהיגי הנוצרים להשגת המטרות המדיניות. מלחמת לבנון הראשונה הצליחה להחליף את אש"ף בחיזבאללה וחיזקה את האחיזה הסורית בלבנון. המלחמה השניה אולי לא השיגה את כל מטרותיה, אבל לפחות הרחיקה את החיזבאללה מהגבול ופגעה קשה בכוחו (בלוחמים, במפקדות ובנשק לטווח ארוך), כך שאני לא בטוח שההשוואה ביניהן היא לטובת הראשונה. אה, כן, היא גם עלתה בפי 10 חיילים הרוגים ונמשכה הרבה יותר זמן. אם שני אנשים "חסרי כל הבנה בצבא" לא יכולים להחליט אחרי דיון בן שעתים וחצי (ולפחות לפי עדות אולמרט היו גם דיונים בנושא עוד לפני 12.7.06) על יציאה למלחמה, אז צריך להגדיר בחוק יסוד: הממשלה, שראש הממשלה ושר הבטחון יהיו אזרחי ישראל בני 21 ומעלה עם דרגת תא"ל במיל' לפחות. כמה זמן צריך לדון לדעתך על יציאה למלחמה כאשר ישראל הותקפה ע"י אויב מבחוץ? 5 שעות? 8? 12? ואם לשר הבטחון יש קצת רקע צבאי אז אפשר פחות? אם ראש הממשלה היה מסתפק בסבב טלפוני לאישור המלחמה, הייתי מרים גבה, אבל הוא כינס את כל הממשלה, נתן לכל השרים לומר את דברם, נתן לרמטכ"ל להציג את עמדת הצבא, היתה הצבעה עם החלטה פה אחד לצאת למלחמה, מה עוד צריך? לשאול אותך אישית לדעתך? למיטב זכרוני, היה קונסנסוס כמעט מוחלט על הצורך להגיב בצורה צבאית להתקפת החיזבאללה, אז איך אפשר לבוא עכשיו בטענות על כך שזה מה שהממשלה החליטה? |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאת בגין שלחה הבייתה ועדת חקירה, אבל הוא לא הלך הבייתה מסיבות בריאותיות בלבד. וסיפור סברה ושתילה התרחש במסגרת המלחמה. הלקח העיקרי ממלחמת לבנון הראשונה היה צריך להיות - במקרה זה, לפחות - שאסור לזלזל בלבנון. לפני מל"ר אמרו שדי בהרכב מצומצם של תזמורת צה"ל כדי לכבוש את לבנון, ואת ההמשך חזינו, לרוע המזל, על בשרנו. לצאת שוב למלחמה בשאננות כזאת, ביהירות מופרכת כל כך, פירושו שלא נלמד דבר מההיסטוריה, אפילו מההסטוריה הקרובה מספיק כדי שמנהיגינו יכירו אותה בהכרח. העובדה שאולמרט החליט על כך שלושה חודשים קודם לכן (אגב, הוא טרח להודיע זאת לפרץ?) חמורה עוד יותר, כיוון שבשלושת החודשים הללו הוא לא עשה דבר כדי להתכונן למלחמה. לא אימונים, לא בדיקת מלאים, לא מוכנות בעורף, אפילו לא מינוי שר רווחה - דבר שלא נעשה אלא חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה. הקונצנזוס המוחלט שהיה בממשלה אומר דברים עגומים מאוד על הממשלה. הייתי מצפה בהחלט שלפחות 2-3 שרים ידרשו לשמוע דברים יותר מפורטים על המצב בצה"ל. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין ארוע נקודתי במלחמה ובין החלטה עקרונית על יציאה למלחמה. הלקח ממלחמת יום הכיפורים היה שאסור לזלזל בצבאות ערב, אז במלחמת לבנון הראשונה הפסקנו? (וביניהן הפרידו רק 9 שנים, לא 25) ההחלטה העקרונית להגיב בכוח כנגד פעילות החיזבאללה (שהתקבלה ע"י הקבינט שכולל את פרץ ולא ע"י אולמרט אישית) וההחלטה הספציפית לצאת למלחמה (שהתקבלה ע"י הממשלה כולה) הסתמכו, בין השאר, על מצב הצבא כפי שהוצג לקבינט ולממשלה ע"י הרמטכ"ל. הרמטכ"ל טען שהצבא מוכן למשימה, כולל הגנה על וטיפול בעורף (לפחות כך נאמר אתמול באמצעי התקשורת). על אי מינוי שר רווחה אני אפילו לא מתווכח, בעיני זאת תעודת עניות לאולמרט בפרט ולממשלה בכלל בלי שום קשר למלחמה, ובעיני הדבר חמור יותר מאשר ההחלטה על היציאה למלחמה ועל דרך ניהולה. ובקשר לפסקה האחרונה, אתה חושב שממשלה אחרת (על בסיס הכנסת הקיימת, הקודמת או הבאה) היתה (תהיה) טובה יותר? |
|
||||
|
||||
לבנון לא השתתפה במלחמת יום הכיפורים. החלטה על יציאה למלחמה דורשת בדיקה קצת יותר עמוקה ומקיפה של המצב מאשר האמירה הכללית של הרמטכ''ל. לצערי, אינני רואה כרגע שום ממשלה על בסיס האישים הקיימים בפוליטיקה היום, לפחות אלה שיש להם סיכוי להגיע לשלטון, שתהיה טובה. אפילו לא נסבלת. |
|
||||
|
||||
והחיזבאללה לא השתתף במלחמת לבנון הראשונה (ואפילו לא היה קיים). אתה מצפה שרה"מ יעשה ביקורת בימ"חים? ששר הבטחון יבדוק מימיות ומחסניות? יש לך רמטכ"ל שטוען שניתן להשיג את היעדים באמצעות שימוש בחיל האוויר ללא צורך בהכנסת כוחות קרקע ובמקרה לגמרי הנ"ל היה מפקד חיל האוויר וטייס מצטיין. למה הממשלה צריכה לפקפק בכך? ואם אתה מפקפק בכך, איזו בדיקה מעמיקה יותר אתה מציע לעשות? אז למה להדיח את הממשלה הנוכחית? תקים מפלגה שמורכבת מאנשי ניהול וביצוע עם קבלות ונסה את מזלך בבחירות הבאות. אם תצליח, הרוחנו, אם לא, נקבל שוב את ההנהגה לה אנו ראויים. |
|
||||
|
||||
"איזו בדיקה מעמיקה יותר אתה מציע לעשות?" למשל, לדרוש מהרמטכ"ל להציג מספר חלופות ולשאול לדעתם של חברים נוספים במטכ"ל. אין אף מדינה נורמלית שבה ראש הממשלה מאמין אוטומטית לכל מה שאומר לו הרמטכ"ל שלו, מוכשר ומנוסה ככל שיהיה. בוודאי לא לפני יציאה למלחמה, וכשידוע לכולם שמדובר באדם יהיר. החשיבה של השרים היתה, מן הסתם, "אם תהיה פאשלה, חלוץ ישלם את המחיר ולא אנחנו" - ובריחה כזו מאחריות מתרחשת, בין השאר, בגלל סוג השיקולים שהעלית. לחליפין, גם הרמטכ"ל התנהג כמקובל במקומותינו וזה הרמטכ"ל לו אנו ראויים. מדוע, אם כן, בחר להתפטר? |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי, זה בדיוק מה שחלק מהשרים עשו והרמטכ"ל הסביר להם למה מה שהוא מציע זאת הדרך הנכונה ואני מצטט: "הרמטכ"ל שיחק אישית תפקיד מרכזי מאד, כמעט בלעדי, בהובלת היוזמה לפתיחת המהלך הצבאי, בשכנועו של ראש הממשלה ומרבית שריה ביכולותיו של צה"ל לבצע את המשימות שיוטלו עליו ולהשיג הישגים מרשימים במערכה, גם אם אלה יוגבלו לתקיפות אוויריות בעיקר נגד חיזבאללה". אני לא חושב שרה"מ האמין "אוטומטית" במה שהרמטכ"ל אמר אלא השתכנע. לגבי מה חשבו השרים, קורא המחשבות שלי אומר אחרת, אבל אולי הוא מקולקל. הרמטכ"ל נכשל בכך שהוא הציג לממשלה מצג שוא, כנראה מתוך אמונת שוא ואני שוב מצטט: "נראה כי הרמטכ"ל אכן האמין כי כוחו העדיף של צה"ל היה כה גדול שעוצמת האש שלו תהיה מוכרחה להביא להישגים הנדרשים למימוש של עיקר יעדי המלחמה. אמונה בכוחו של צה"ל היא דבר נאה לרמטכ"ל. אולם אצל הרמטכ"ל חלוץ נראה שהיא שיקפה אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב עד כדי חוסר נכונות לבחון את הפרטים". |
|
||||
|
||||
שוב, אסור היה להם להסתפק בתחקור הרמטכ''ל לבדו, ולו משום היותו - כפי שאמרתי - רמטכ''ל ראשון מחיל האוויר, המציע להסתמך על פעולות חיל האוויר לבדו או כעיקר. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שהבעיה היתה ''רמטכ''ל ראשון מחיל האוויר''. הבעיה היתה רמטכ''ל יהיר ודוגמטי עם בטחון עצמי וכושר שכנוע מופרזים. בדיעבד, זה אומר שאסור לסמוך על הרמטכ''ל שיציג לממשלה עמדות שונות משלו שהועלו במטכ''ל. בעיני זה בעיקר מחזק את אשמת הרמטכ''ל. |
|
||||
|
||||
אין ספק שחלוץ הוא "יהיר ודוגמטי עם בטחון עצמי וכושר שכנוע מופרזים". אבל לולא התבטלו השרים בפני הוד רוממותו החייל מס' 1, הם לא היו מקבלים כל משפט שלו כאמת אבסולוטית. |
|
||||
|
||||
אני השתכנעתי ממנו. אתה נסחפת אחריו. הוא התבטל בפניו. |
|
||||
|
||||
כל הכבוד. אם תקים מפלגה ותעמוד בראשה אני אצביע בשבילך. |
|
||||
|
||||
מפלגת האיילים האלמונים.. רעיון טוב! |
|
||||
|
||||
הדו"ח אומר במפורש שהרמטכ"ל לא סיפק, והשרים ברובם לא דרשו, את המידע הנדרש להחלטה מושכלת. נראה שלא היה אפילו מצג שוא ראוי לשמו, אלא קריאת "מי בעד חיסול החיזבאללה" מתלהמת, ועדר שרים מדושנים הקוראים הן. הממשלה תפקדה כיציע אוהדי כדורגל, לא כגוף ניהולי מקצועי. ציטוטים נבחרים להלן. המשפט האחרון (לגבי שאלת פרס) מדהים במיוחד. -------------------------------- לא הוצגו בממשלה עובדות רקע חשובות על הזירה הלבנונית ועל היערכות חזבאללה. סביר להניח כי חלק ניכר מן השרים לא הכירו את המאפיינים האלה ואת הייחוד של הזירה. המשמעות היתה כי לא הוצפו בפניה הקשיים הטבועים בפעולה צבאית בזירת לבנון. הבדלי הידע האלה היו ניכרים מאוד בהתבטאויות של השרים. 61 . נראה כי הממשלה אמנם קיבלה את ההחלטה, אך היא עשתה זאת כגוף פוליטי שביטא תמיכה ונתן גיבוי לראש הממשלה, לשר הביטחון ולצה"ל. המסקנה המדהימה והחמורה היא כי ההחלטה המשמעותית היחידה שקיבלה ממשלת ישראל - בעלת הסמכות להחליט - אך גם להימנע מלהחליט - בתקופת היציאה למערכה היתה תמיכה בהחלטה על יציאה לפעולה צבאית, שסביר כי תביא לירי רקטות על העורף, שלא ברור היה איך תסתיים, בלי לדעת מה היה היקף הפעולה המתוכנן או יעדיו ותכליותיו הממשיים, וזאת לאחר חילופי דברים של שעתיים וחצי, ללא דיון של ממש, ומבלי שניתן מענה מספק לשאלות מהותיות שהועלו בו על ידי שרים בעלי ניסיון מדיני-ביטחוני רב. 62 . אנחנו מוצאים בעובדה זו כשל חמור. הממשלה כולה, וכל אחד מחבריה, קיבלו בחיפזון, וללא שהוצגו בפניהם נתונים והערכות שהבהירו את המשמעויות וההשלכות של החלטתם, החלטה על פעולה צבאית חריפה מיידית, בלי שבחנו את משמעותה ובלי שדרשו כי יתקיים לגביה ולגבי השלכותיה האפשריות דיון מסודר. ממשלת ישראל, וכל אחד מחבריה, לא פעלו מתוך שיקול דעת, זהירות ואחריות כנדרש במהלך התקופה הקריטית ביותר של היציאה למערכה, איננו מוצאים בדרג המדיני ולו פורום אחד שבו נהנו ראש הממשלה ושריו הבכירים מן החירות לבחון יחד, בשיחה גלויה ומפוכחת, את הנתונים והחלופות, ולהחליט יחד על הדרך הטובה ביותר לפעולה. [...] נציין במיוחד את העובדה כי כאשר הרמטכ"ל נשאל בישיבת הממשלה ב- 12 ביולי מה יקרה, להערכתו, לאחר התקיפה הראשונה, ומה היתה תכנית המערכה הצבאית, הוא ענה כי לא היתה משמעות לדבר על תכניות, כי לא היה אפשר לצפות כמה מהלכים קדימה. היה בכך הן זלזול בשר פרס, רב הניסיון, שהציג את השאלה. כך לא אמור להתבטא רמטכ"ל המסייע לדרג המדיני לגבש החלטה על יציאה למלחמה. -------------------------------- |
|
||||
|
||||
עם כל הכבוד לאשמתם של אולמרט, פרץ והרמטכ"ל, הועדה היתה צימחונית מידי לגבי הממשלה כגוף קולקטיבי-מחליט. אז פרס שאל שאלה ולא נענה; מה הוא עשה עם זה? היכן היה שר הבטחון הקודם והרמטכ"ל מופז? היכן היה הכמעט רמטכ"ל-וילנאי? ומה עם שר הביטחון לשעבר-פואד? |
|
||||
|
||||
לפי ציטוטיו של האזרח המודאג, הוועדה בהחלט העבירה ביקורת על כל הממשלה. |
|
||||
|
||||
לא מספיק |
|
||||
|
||||
המורה, זה הציון שלך לממשלה או לוועדה? |
|
||||
|
||||
הכמעט-רמטכ''ל וילנאי היה מן הסתם בבית, בכנסת או במקום אחר שח''כ שאינו שר עשוי להמצא בו בעת ישיבת הממשלה. |
|
||||
|
||||
בכל אשמים פקידי האוצר. |
|
||||
|
||||
אין ספק שהמלחמה שרתה היטב את בעלי ההון. |
|
||||
|
||||
נבנה להם עץ בחצר משרד האוצר. אלו לא פקידים, נא לא להעליב אותם. אלו כלכלני האוצר, לכולם לפחות תואר שני. אבל כמובן אף אחד אינו אשם בכל. |
|
||||
|
||||
אם זה לא איום ברצח, אז אני לא יודע מה רוצים מליברמן. |
|
||||
|
||||
זה לא ברצינות. |
|
||||
|
||||
בוא... בוא... אני אני אני אני אני.... בוא בוא..... עם כל הצער שבדבר. |
|
||||
|
||||
אם "סביר להניח כי חלק ניכר מן השרים לא הכירו את המאפיינים האלה ואת הייחוד של הזירה. המשמעות היתה כי לא הוצפו בפניה הקשיים הטבועים בפעולה צבאית בזירת לבנון." אז מה יכלו השרים ש"לא הכירו את המאפיינים האלה" לשאול? איזה מידע נוסף הם היו יכולים לדרוש? בהרצאות שלקחתי קרה שהמרצה שאל את הסטודנטים "אתם לא שואלים שאלות כי הכל מובן או כי אין לכם מושג על מה אני מדבר?" יש לי תחושה שחלק ניכר מהשרים לא ידע איזה מידע חסר וניתן לבקשו. לרוב הממשלה אין הרקע והכלים להעריך עד כמה התמונה שניתנת להם שלמה ומדוייקת. למעטים שיש (למשל בן אליעזר, פרס, אולי דיכטר) לא היתה מספיק השפעה ומעציב לדעת איך הרמטכ"ל זלזל בהם והתעלם מהשגותיהם, תוך קבלת גיבוי משאר הממשלה. לגבי סעיף 61: הממשלה קיבלה החלטה על יציאה למלחמה. כפי שכבר אמרתי, קשה למצוא ממשלה שיצאה למלחמה כשהיא יודעת מראש איך תסתיים. הקטיושות היו ידועות, אך נטען שניתן לטפל בהן. יעדי הפעולה נמסרו לציבור, אז אני מניח שגם הממשלה ידעה אותם. השרים בעלי הנסיון העלו שאלות, ומאחר והצביעו בעד היציאה למלחמה, אני מבין מכך שקיבלו תשובות מספקות. אני לא יודע כמה זמן נחוץ כדי לקבל החלטה כזאת, אבל שעתיים וחצי נשמע לי כמו דיון ארוך ומתיש. המסקנה של ועדת וינוגרד היא בעיני לא חמורה ובודאי שלא מפתיעה. היה מפתיע אותי לו קיבלה הממשלה החלטה אחרת בנסיבות הנ"ל ובהתחשב בנתונים שהובאו בפניה. לגבי סעיף 62: ממשלת ישראל, וכל אחד מחבריה, פעלו על פי שיקול דעתם שהיה כנראה לא הכי מוצלח. מומלץ לציבור למצוא נבחרים עם שיקול דעת טוב יותר. בכל מקרה, זהירות ואחריות הם כנראה המחליפים של פחדנות וכיסוי תחת, שזה מה שהיו מאשימים את הממשלה לו החליטה אחרת. הזלזול של הצבא בדרג שמעליו הוא לא חדש ומעציב מאוד. אם רק ראש ממשלה גנרל מסוגל לכפות את מרותו על הצבא, יתכן שכבר היתה פה הפיכה צבאית, רק שלא שמנו לב. |
|
||||
|
||||
לפי הדו"ח, לא הוצג כלל ניתוח סדור של תוכניות הלחימה, תרחישים אפשריים, הערכת סיכון וכו'. איך קורה שאיש אינו שואל, לדוגמה, מה ההשלכות וההערכות למקרה שבעיית הרקטות לא תמוגר במהרה? כדי להבין את חיוניות השאלות האלו לא צריך מעבר לאינטליגציה סבירה ותחושת אחריות; כנראה שלפחות אחד מאלו חסר על כסאותיה המרופדים של ממשלת ישראל. יתרה מזו, יש לזכור כי מדובר בתרחיש אשר, עפ"י הערכות המודיעין, היה ידוע כסביר מזה חודשים רבים. לראש הממשלה והשרים הרלוונטים היה זמן רב להתכונן ולהתייעץ עם גורמים מקצועיים (או לצפות בכמה סרטי פעולה אמריקאים או פרקים של "24") כדי להבין לפחות מה השיקולים שיש לבחון. באשר ל-"יעדי הפעולה נמסרו לציבור, אז אני מניח שגם הממשלה ידעה אותם": במו עיני ראיתי, באחד מימי הלחימה הראשונים, את פרץ מכריז בטלויזיה כי השמדת הרקטות היא מיעדי הפעולה – ושעה קלה אחר כך, את חלוץ עונה בזלזול לשאלת כתב בנושא ואומר במפורש כי השמדת הרקטות *אינה* מיעדי הפעולה. |
|
||||
|
||||
לפי דוח וינוגרד, ביום החטיפה נעשו הדברים הבאים: הערכת מצב צבאית, דיון בין שר הבטחון והרמטכ"ל, דיון בפורום בכירים במטכ"ל, הערכת מצב בלשכת שר הבטחון, דיון נוסף (חיתוך מצב) במטכ"ל, שיחה של רה"מ עם הממשל בארה"ב, התיעצות בטחונית של גורמי הבטחון הבכירים עם רה"מ ושר הבטחון ולסיום ישיבת הממשלה. קשה לי להבין איך ניתן לומר שלא התקיים דיון ושלא הופעל שיקול דעת. אפשר למתוח ביקורת על כל אחד ואחד ממקבלי ההחלטות, אבל אם לכל חברי הממשלה אין "אינטליגציה סבירה ותחושת אחריות", אז אולי זה הזמן לבטל את המשטר הדמוקרטי ולהכתיר את וינוגרד לשליט נאור לכל חייו. אני לא מקבל את הטענה שכולם בממשלה מטומטמים חסרי אחריות ורק לועדת וינוגרד יש שכל. בקשר להערה האחרונה, יש שתי אפשרויות (ואני לא ראיתי בדוח הכרעה מי מהן נכונה): הרמטכ"ל משקר או ששר הבטחון ורה"מ משקרים. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא איזה פורומים התקיימו אלא מה היה תוכן הדברים. האם נבחנו ברצינות חלופות, האם הועלו שאלות קשות, האם מי שהחליט הבין את המשמעות וההשלכות של מה שהוא מחליט. התשובה לכל אלה היא לא. שרי הממשלה לא הבינו שהם נכנסים למלחמה, ואם הרמטכ"ל הבין זאת הוא לא טרח להבהיר את הנקודה. כתוצאה מכך לא בוצעו מהלכים הכרחיים במקרה של כניסה למלחמה כמו גיוס מילואים וגיבוש תכנית חירום לטיפול בעורף. לא הובהר הקשר בין המטרות שהוגדרו לבין שיטת הפעולה שנבחרה (כיוון שאכן לא היה קשר כזה, להוציא תקוה מעורפלת שהם יבהלו מעוצמתו של חיל האוויר וימהרו לעשות כל מה שישראל תדרוש). לא הוצגו תכניות להמשך, ומי ששאל נענה באמירות מעורפלות שמשמעותן היתה בערך "תסמכו עלי, מה שלא יהיה אני אדע להסתדר". אפשר להמשיך בתיאור חוסר הרצינות (למשל: שר שעומד להצביע על כניסה למלחמה עוסק במהלך הישיבה בהקלדת מספר הטלפון של קצינה שזה עתה נישק לזיכרון של הטלפון הנייד שלו), אבל מבחינתי הענין ברור: התחושה של מהלך הרה גורל, כובד האחריות של מי שעומד להחליט על חיים ומוות לא היו שם - ומי שאחראי לזה הוא האדון הפזיז שעומד בראש הפירמידה. |
|
||||
|
||||
לפי מה שאמרו מספר שרים באמצעי התקשורת אחרי פרסום הדוח, הם כן הבינו מה הם החליטו והם כן ניהלו דיון בנושא. זה שההערכות התבדו, זה אולי מראה על שיקול דעת לקוי ועל הצגת עובדות לא טובה, אבל אני חוזר על עצמי אז אני אפסיק. |
|
||||
|
||||
"לא בוצעו מהלכים הכרחיים במקרה של כניסה למלחמה כמו גיוס מילואים וגיבוש תכנית חירום לטיפול בעורף". לפחות המהלך החיוני ביותר בוצע: חלוץ מכר את מניותיו. |
|
||||
|
||||
גם זה צעד שהתברר כטעות. שוק המניות עלה מאוד מאז. |
|
||||
|
||||
טוב, לא דיווחו לנו אם הוא קנה מחדש לקראת סוף המלחמה. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים עם איזי. המישפט " האם נבחנו ברצינות חלופות" -הוא מישפט בעל תוכן שיפוטי; מי יקבע מהי בחינה רצינית? הביורוקרטים השונים? ההחלטות השגויות ביותר נפלו תוך דיונים מאד מסודרים -כל מה שקשור למילחמת העולם הראשונה שהיתה אחת המילחמות ההזויות והמופרכות ביותר. אני נוטה להאמין שועדת וינוגראד הגיעה למסקנותיה מתוך ראיה מאד ביורוקרטית: (לא נעשתה עבודת מטה רצינית וכד'). נדמה לי שגם אם היו יושבים גיורא איילנד ויחזקאל דרור במועצה לבטחון לאומי לפני המילחמה, היו מחליטים להגיב להתקפה של חיזבללה. מתי להגיב? אני מניח שעלו בהתייעצויות הטענות שאו שמגיבים מיד או שלא מגיבים בכלל. תוך כדי דיון היו עולות ההערכות הנכונות שחיזבללה מנסה לגרור את מדינת ישראל לתגובה אלימה כדי לחזק את כוחו היורד בלבנון. כל אדם שאיננו איש צבא מחילות השדה שבמקרה הוא גם בעל אופקים צרים (יש ביניהם גם בעלי אופקים רחבים), היה נזהר כמו מאש מכניסה מאסיבית ללבנון כי ברור שזה מה שחיזבללה רצה והתכונן לכך. בסופו של דבר חיזבללה ולבנון נפגעו מאד קשה עד שנסרללה בעצמו אמר שאם היה יודע שישראל תגיב כך- לא היה יוזם את ההתקפה. יתכן שדיונים יותר נרחבים היו גוררים הכרזת מצב מלחמה והפעלת מל"ח. החשש שלי שגם הביורוקרטיה היתה מוצאת מספיק סיבות שלא להפעיל את מל"ח ומצב מלחמה. אני חושד למשל, שדיונים מאד מסודרים על יזמת סאדאת היתה מביאה להחלטה שלא כדאי למדינת ישראל לקבל את יזמת סאדאת. הבעיה המרכזית שבגללה כשלה מדינת ישראל היתה התפיסה המדינית שלה. את בעיית הגבול הלבנוני אפשר היה כבר לפתור לפני עשרות שנים על ידי שלום עם סוריה ונסיגה מהגולן. התפקוד הלקוי של הצבא - לא של חיל האויר -נובע מהחלשותו המנטלית של הצבא; הצבא היה בנוי על בסיס אנושי מאד איכותי, אינטליגנטי ובעל מוטיבציה גבוהה ויזמות. במצב הזה גם אם הפיקוד לא תפקד, התנהל הצבא בעזרת התכונות הללו של הדרגים הנמוכים. התמשכות מלחמות ישראל שחקו את החלק האיכותי הזה (למרות שהצבא יותר מיקצועי מאשר בזמני). אמר אחד האלופים במיל' בימים האחרונים, שלפני 30 שנה, הקצונה הבכירה והזוטרה ביחידות השדה בפיקוד הצפון לא היו נותנים לפיקוד ולמטכ"ל להתנהל כפי שהתנהל. |
|
||||
|
||||
בחינה רצינית פירושה שלא מוצגת תכנית אחת לקבל או לדחות, אלא מוצגות כמה חלופות עם יתרונותיהן וחסרונותיהן היחסיים. למיטב ידיעתי זה לא בוצע. ההחלטה להגיב היא החלטה סבירה ואף מתבקשת בנסיבות הארוע; שום ממשלה לא היתה יכולה להימנע מלהגיב על התקפה ללא כל פרובוקציה מתוך שטחה של מדינה ריבונית. למרות זאת, החלטה צריכה להתקבל באופן מושכל כאשר מובנות ההשלכות והתוצאות השליליות האפשריות. האם מישהו מהמצביעים העלה בדעתו שבמהלך החודש שלאחר ההצבעה תנחתנה 3000 רקטות בצפון הארץ ותהרוגנה עשרות אזרחים? לדעתי לא. יתכן בהחלט שאילו הבינו את המשמעות הזו היו מחליטים על תגובה מינורית יותר. בלי שום ספק, בהתחשב בכך שהתוצאה הזו היתה צריכה להיות ברורה מראש, היה צורך להכין תכנית לטיפול בעורף - פינוי נכים ומוגבלים, העברת חולים לבתי חולים דרומיים/ממוגנים יותר, שליחת צוותים עירוניים לוודא שהמקלטים פתוחים ושמישים וכיו"ב. היה צורך לאשר גיוס מילואים, הן כדי לאמן ולצייד אותם והן כאיתות לחיזבאללה שיש לנו יכולת זמינה להרחיב את הפעולה. איני בטוח שהיה ניתן לפתור את בעית הגבול הלבנוני כפי שאתה מתאר, גם אם נניח שהיה ניתן להגיע להסדר סביר עם סוריה, אלא אם כן היינו מסכימים לקבל שליטה של סוריה בכל שטח לבנון. זה לא אינטרס של ישראל. האלוף במיל' מתגעגע למה שלא היה. המח"טים של ששת הימים הם האלופים שכשלו ביום כיפור. המח"טים של יום כיפור הם האלופים שכשלו בשל"ג. קרא את "קללת הכלים השבורים" (דו"ח ולד) ותראה שגם לפני שנים רבות רמתו המקצועית והמבצעית של צה"ל היתה נמוכה בהרבה מזו שגידלו אותנו בסיפורים עליה. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על רמה של חיילים פשוטים, סמלים, מ''מים, מ''פים וגם מג''דים וסמג''דים. כושר האילתור ולקיחת האחריות של כל אלה חיפתה על המח''טים והאלופים. |
|
||||
|
||||
אתה חושב שהכשלון של הצבא נבע מתפקוד לקוי של חיילים פשוטים, או מתכניות גרועות של המטכ"ל? |
|
||||
|
||||
גם מזה וגם מזה. החיילים היום -כך נדמה לי -יותר מיקצועיים מאשר בזמני. יש לי איזו תחושת אצבע שיכולת האילתור והיוזמה בדרגים הנמוכים-ירדה. |
|
||||
|
||||
מה את מתפלאת, לא עשו אותו בבטן! |
|
||||
|
||||
צב"ר ולאיציק: מקצועי יותר - מבין יותר - יכול לאלתר טוב יותר. לא? |
|
||||
|
||||
אבל גם מקצועי יותר - הפנים יותר נהלים - פחות מעיז לפעול מחוץ לנהלים. לא? |
|
||||
|
||||
לא נראה לי. לעניות דעתי, זה יותר עניין של אישיות מאשר ניסיון. מקצועי יותר - אמנם יודע יותר מתי לא לאלתר, אבל צובר עדיין יותר אליתורים מוצלחים. כמובן שאין לי שום דבר מלבד ההרגשה שלי במקרה הזה. |
|
||||
|
||||
אוקיי. בעצם, ''מקצועי'' זה תואר קצת מעורפל, וצריך לשאול את מי שאומר ''החיילים מקצועיים יותר'' למה כוונתו, בפירוט. |
|
||||
|
||||
נדמה לי. נדמה לי שהאימונים כשנעשים, הם מיקצועיים יותר. למשל, לימוד הירי בצה''ל הרבה יותר מקצועי מאשר בזמני. אני שומע את זה מסיפורים וגם רואה בטלויזיה תנועה עם נשק, אחיזה וכד'. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה היה המצב בזמנך, אבל על אף שהרמה המקצועית של רוב הלוחמים היא סבירה, היא נמוכה בהרבה ממה שהיה ניתן להגיע אליו אלמלא הצבא היה מתנהל בצורה כ''כ יעילה. מרוב תקופת ההכשרה שלי אני זוכר בעיקר שיפצורים, ניקוי נשק, המתנה, ניווטים בהם אין אף תמריץ להביא את כל הנקודות והרבה יותר משתלם להמציא כמה קודים ולחתוך לנ. סוף, וכיו''ב. אני די בטוח שיכולות הקליעה של החי''רניקים, הפרמטר הבסיסי ביותר, נמוכות לאין שיעור ממה שהן יכלו להיות במחיר סביר. וזה נכון בנוגע להכל - מצב הציוד ואיכות הציוד, הימ''חים, וכו'. לא תוצאה של מחסור בתקציב כמו תוצאה של ניהול בלתי יעיל ובירוקרטי, אם אתם שואלים אותי (דבר שלא ניתן יהיה לשנות כל עוד הצבא הוא צבא העם). |
|
||||
|
||||
להיות הצבא צבא העם יש הרבה יתרונות. היות שהשרות הוא ארוך -שלוש שנים -אין קשר לצבא העם ולמיקצועיות. אם יש ירידה במקצועיות הוא השרות המתמשך בשטחים. יש מספיק זמן לאמן את צבא העם שיהיה צבא מיקצועי. מה שתיארת מאפיין צבא, כל צבא, מיקצועי או צבא העם. כל מה שתיארת היה קורה גם לצבא מיקצועי. יש המון דוגמאות מצבאות ''מיקצועיים''. היתרונות של צבא העם הם ברמה הגבוהה יותר של האנשים וכתוצאה מכך יכולת אילתור טובה יותר בשעת מבוכה או כשהמפקדים נהרגים. במילחמת יום הכפורים ניצח הצבא הפשוט-לא הגנרלים. אינני יודע איך רמת האנשים היום. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על משהו אחר לגמרי - לא על מספר חודשים של אימוני קליעה וניווטים, אלא על הדרך בה מתנהלת השלישות, האפסנאות, המטבח, החימוש, ענף הדרכה, ענף מיון וכו'. לא על רמת הקליעה, החיילות והכושר של החיילים (אם כי אני משוכנע שגם הם טעונים שיפור) אלא על הנכונות שלהם לשמור על נוהלי שגרה ויסודיות. כל אלו רעות חולות שקשורות בעובדה שצה''ל הוא גוף בירוקרטי, בזבזני, לא יעיל שפועל ע''פ מערכת תגמולים מעוותת ולא צודקת, שלא מעודדת אף אחד לעבוד בצורה טובה יותר. את אלו ניתן לפתור, אני מאמין, בעזרת מקצוע, ברמה כזו או אחרת, של הצבא. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה מתכוון לביטול שרות החובה. |
|
||||
|
||||
התשתית המקצועית של השלישות, האפסנאות, המטבח, החימוש, ענף הדרכה, ענף מיון וכו' היא "צבא מקצועי" (קרי: אנשי קבע). נכון שהיא מסתמכת על "עבודת ידיים" של חיילי חובה, אבל התשתית היא בהחלט מקצועית. אני לא בטוח שגם מקצוענית. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה יותר בעייתי מזה. הסיבה שיש כל כך אנשי קבע בררה היא שלאנשים מוכשרים/מקצועיים אין מוטיבציה גדולה במיוחד להישאר בצבא. אפשר לטעון שהסיבה לכך היא כספית, אבל אני לא חושב שזו הסיבה היחידה. שירות צבאי (ג'ובניקי) של שלוש שנים כשאתה מוקף באנשים שלא ברור לך למה לעזאזל גייסו אותם ולמה לא מעיפים אותם קיבינימט ועושים לך את השירות הרבה יותר קשה ממה שצריך יכול להוציא את החשק להמשיך בצבא לכל אחד. |
|
||||
|
||||
התופעה שאתה מתאר איננה ייחודית לצה''ל. אנחנו בחברה ''טובה'' של הרבה צבאות. |
|
||||
|
||||
אז מה? |
|
||||
|
||||
אז כנראה שהתופעה אינה קשורה להיות צה''ל צבא העם אלא להיות צה''ל צבא. |
|
||||
|
||||
האמת שקצת התבלבלתי קודם ולא הבנתי מה ניסית לומר. על איזו "תופעה" שהזכרתי אתה מדבר? על התופעה שבה מישהו מגוייס לשירות חובה ומחליט לא להישאר בצבא כשיש לו את היכולת לעזוב אותו בגלל הרמה הנמוכה של האנשים שאיתו? |
|
||||
|
||||
על התופעה של אנשי קבע בררה. |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על אנשי קבע בררה. דיברתי על כך שלא רציתי להישאר בצבא דווקא בגלל *אנשי הסדיר* הבררה, והידיעה שאם אהיה בקבע אצטרך להמשיך לעבוד כל הזמן עם אנשים כאלה. אנשי הקבע אולי לא היו שיא המקצועיות, אבל איתם עוד אפשר היה לעבוד. אלו החיילים שכל מטרתם בצבא היא לעשות כמה שיותר צרות לכולם שגרמו את עיקר הנזק. |
|
||||
|
||||
מה עשית בצבא (ובשביל מדינה)? |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה לגלוש לפרטים, אבל בקצרה: ג'ובניק בתפקיד לא מקצועי. |
|
||||
|
||||
שברת אותי עכשיו! הייתי בטוח שאתה עתודאי. |
|
||||
|
||||
...אתה לא הראשון. |
|
||||
|
||||
1. איכותם של אותם אנשי קבע היא לרוב נמוכה, כתוצאה מהעדר מערכת תמריצים יעילה. 2. העובדה שרוב העבודה מתבצעת בסופו של דבר על ידי סדירים, שהם הרוב המוחלט של החיילים, בהחלט משמעותית. |
|
||||
|
||||
אני מפנה גם אותך לתגובה 442065 בהתאם לדבריך על ה"תמריצים". אני למשל יכול להבטיח לך שלא הייתי נשאר בצבא יום אחד נוסף גם עבור משכורת של 80 ש"ח לשעה. |
|
||||
|
||||
אתה צודק. התמריץ לא חייב להיות אך ורק כספי, צריך גם לשנות את התדמית, את סביבת העבודה ואת התגמולים הנוספים למשכורת, כך שידברו גם לאנשים איכותיים יותר. אני לא בהכרח יודע איך עושים את זה. |
|
||||
|
||||
ספר לנו יותר! |
|
||||
|
||||
אה... אוקיי. גם לא עבור 90 ש"ח לשעה! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |