|
||||
|
||||
הרבה תלוי בחוזק ובחוזק הפנימי, אבל לא ''הכל''. חוזק או לא חוזק - הסכם השלום עם מצריים לא היה קיים ללא הויתור על סיני - ואפילו מנחם בגין הבין והשלים עם עובדת החיים הזאת. |
|
||||
|
||||
טוב, הסכם השלום עם מצריים היה שונה לאין ערוך מכל הסכם שייחתם או לא עם סוריה. הסכם השלום עם מצריים היה הסכם השלום *הראשון* שנחתם עם מדינה ערבית כלשהי. הוא גם נחתם עם מדינה שהייתה ועדיין מובילה איזורית, ושהסיכון שהיוותה על מדינת ישראל היה גדול בהרבה. הרווח ההצהרתי, התקדימי והבטחוני שהשיגה ישראל מעצם ההסכם היה גדול לאין שיעור מכל הסכם שייחתם עם סוריה. מלבד זאת, בזמנו, ישראל שלטה בסיני ב 10 שנים בלבד. הזמן עושה את שלו. |
|
||||
|
||||
כלומר: אם סיני היתה שלנו אחרי עוד שתי מלחמות עם מצרים, כבר לא היתה סיבה להגיע להסכם עם מצרים כי "סיני כבר בידינו 40 שנה"? |
|
||||
|
||||
לא, ודאי שלא. אחרי 40 שנה אנחנו בד"כ יוצאים ממנו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |