בתשובה לברקת, 21/04/07 12:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה ממש היקש לוגי מוחץ שאי אפשר לעמוד בפניו. זיוה השכירה דירה לעמוס. האם לאחר תום חוזה השכירות, זיוה תשמור לעמוס מיני-מחויבות נחמדה לעד, והאם ואיך זה יתבטא כשזיוה תרצה {לקנות מכונית משומשת|להביא לעולם צאצאים}? בסה"כ תגובה 439833 די תואמת את דעתי בעניין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לשבת אם כן. ההשוואה הנכונה אינה לדירה שכורה, שהיא רכוש פרטי ולא ציבורי; וגם לא להשכרת שטח, כי העיקר כאן אינו השטח אלא האירוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אפשר לגזור מהמקרה של הרכוש הפרטי למקרה של הרכוש הציבורי. אם במקרה של הרכוש הפרטי ברור לך שעם תום החוזה אין לזיוה מחויבות לעד לעמוס, אז קל וחומר שבמקרה של הרכוש הציבורי אין לעיריית ת"א מחויבות לעד לשוכר. האירוע. האירוע הוא אירוע עיתונאי: "חגיגות *ה*עצמאות בתל-אביב יערכו *בחסות גאידמק*" היא כותרת שקרית ומגמתית. הנה כותרות אמיתיות, חלקן ודאי מגמתיות גם כן: "גאידמק מארגן חגיגות ליום העצמאות בגני יהושוע"; "גאידמק ישלם לעיריית ת"א כדי לקיים חגיגות ליום העצמאות בגני יהושוע"; "עיריית ת"א תקבל תשלום מגאידמק". בניגוד לעיריית ת"א, שני העיתונים הגדולים ושתי חברות החדשות של הטלוויזיה המסחרית עושים לגאידמק יחסי ציבור בשווי של עשרות מיליוני שקלים מבלי לקבל ממנו תשלום (וכנראה גם מבלי לקבל ממנו תמורה אחרת). זה אולי משרת אג'נדה של העורכים או הבעלים, וזה אולי פשוט תסמין נוסף לרמה העתונאית העלובה של המערכות האלה. הדיווח על האיש הזה הוא חסר פרופורציה לחלוטין. אין לו שום הצדקה עניינית. אני אחזור על זה: אין הצדקה עיתונאית להיקף הסיקור של ארקדי גאידמק במערכות שמינתי. אמנם, מרגע שמתחילים לנפח בועה כזו, הסיקור יוצר לכאורה עניין מצד הקוראים והצופים, והעניין מספק לכאורה הצדקה לסיקור נוסף וכן הלאה. אלא שקודם כל "עניין" זה הולדתו בחטא, ושנית, לא כל "עניין" הוא "עניין לציבור". גאידמק אינו היחיד ואינו הראשון. במחלקת העבריינים ניתן למנות את יגאל עמיר, בני סלע, וזאב רוזנשטיין. במחלקת הספורט את מכבי ת"א בכדורסל ומאמנה בעבר ואת שלמה שרף. במחלקת החברה, בהיסוס מה, את ויקי כנפו ובעיקר את צאצאיה. האם מערכות החדשות שהזכרתי הן שפל המדרגה? לא. הן סתם בינוניות ומטה. האם זה פועל יוצא הכרחי של היותן מסחריות? אני בספק רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא בלי טיפת ריחוק מהמסך, הא? כתבתי "מיני-מחויבות" בחיוך דק, וכוונתי לא היתה לחתונה קתולית או לנדרי נצח ללכת בארץ לא זרועה, או שלמישהו בעירייה לא יהיה נעים מגאידמק. בסך הכל, גאידמק גם חוסך המון כסף לעירייה (שלא תצטרך לממן חגיגות מכיסה) וגם מכניס לה כסף (משכירת המקום). מדובר בפרה חולבת חדשה, ולכן לא ימהרו להיפרד ממנה לשלום. מן הסתם מדברים איתה קצת ומנסים לראות איפה עוד אפשר לשתף פעולה. לדעתך אפשר להשוות זאת למצב של שוכר שעוזב דירה שכורה? לא, והסברתי כבר למה. אם להשוות לדירה, נסה להשוות לדירה משפחתית שבה הסבתא התעייפה מלבשל לכולם, והיא משכירה את המטבח לטבח בוגר תדמור שמבשל שם ארוחות. האם עם תום החוזה מסתיימת המחויבות כלפי הטבח? פורמלית כן. אבל מי יודע אם הוא לא ינהל עד אז רומן עם הסבתא, או יגנוב משהו מארנקה של הדודה, או יהמר על כדורגל עם האח הצעיר (ויזכה). אגב, משהו שלא הוזכר בדיון הזה: כבר מספר שנים עיריית ת"א משכירה שטחים ציבוריים לגופים *מסחריים* (לא פוליטיים), שמציגים בהם פרסומות במסווה של תרבות לציבור. הכוונה למשל ל"תערוכת" אורנג' בשדרות רוטשילד. האם זו "שחיתות"? לא, זה סתם פיחות זוחל במעמד האמנות ובמעמדם של השטחים הציבוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גאידמק גם חוסך המון כסף לעירייה (שלא תצטרך לממן חגיגות מכיסה)". אה, כן? "מעיריית ת"א נמסר כי עלות החגיגות השנה לא תהיה קטנה מהשנים שקדמו לה". אבל ההתנייה הטבעית היא לא להאמין לעירייה, נכון? מה גם שהכותרת היא "חגיגות העצמאות" וגו'לולו. אילו היינו עיתונאים, היינו מדווחים אם אמנם העירייה הוציאה פחות או יותר השנה. סליחה, היינו מדווחים כמה הוציאה העירייה השנה וכמה הוציאה בשנים עברו, בשקלים מותאמי-אינפלציה, ומספקים לקוראים עוד מידע (כמו סה"כ תקציב העיריה, סה"כ תקציב האירועים שלה, וגודל האוכלוסיה בשנים הרלוונטיות). היות שאיננו עיתונאים, נפרסם את מה שהגיע מהדובר של גאידמק, נפרסם מה שהגיע מדובר העיריה (כי העורכת אמרה לנו פעם שהכי חשוב להביא תגובה), והרי לנו כתבה. את הכותרת בכלל העורכת כתבה, אז מה רוצים מאיתנו. "מן הסתם מדברים איתה קצת ומנסים לראות איפה עוד אפשר לשתף פעולה". אה, כן? "מן הסתם". מה-זה שימושי ה"מן הסתם" הזה: יש לה עוזר-בית צעיר וסקסי, מן הסתם הם מנהלים רומן. היא אומרת שיש לה תואר שני, מן הסתם יש לה תואר שני. הוא ערבי ומתנהלת נגדו חקירה, מן הסתם בעבירות בטחוניות. "איפה *עוד* אפשר *לשתף פעולה*". שוב הפרשנות לפיה מדובר הפעם ב"שיתוף פעולה". ככל שידוע לנו (אילו היינו עיתונאים היינו מבררים, אבל אנחנו רק מעתיקים מהודעות לעיתונות), אין שיתוף פעולה בין השוכר לבין המשכירה. כאמור, במקרה של השוכר הפרטי, עוד אפשר שהמשכיר יפתח רגשי מחויבות, וממילא אין פסול מוסרי או חוקי בכך. אלא שלעיריות אין רגשות (ויש מחויבויות חוקיות). יכולים להיות להן *מניעים* אבל על אלה לא כתבת בינתיים. בקשר לשוורים, הדובים, הפנגווינים ויתר הבהמות בחוצות: אם מרבית תושבי תל אביב-יפו (איפה שמים את המקף בתל-אביב יפו?) יעדיפו לוותר על מקור ההכנסה הזה (ובמקום זה, למשל, לגבות קנסות חנייה מתושבי ערים אחרות במקום לתת חנינות תקופתיות לעברייני-קנסות מצטיינים; או במקום זה לקבל מימון מתושבי ערים אחרות בצורת "מענקי איזון" מהממשלה; או במקום זה לקצץ בתמיכה של העירייה ב"קאמרי") כדי למנוע את הפיחות במעמד הנ"ל, זה ייפסק. התושבים יגבשו את דעתם בנושא על סמך מה שהם קראו בעיתון, אז אין לי ספק שהם יודעים בדיוק על כמה כסף מדובר ומה האלטרנטיבות, וכל מה שנשאר להם לעשות הוא לקבל החלטה מושכלת אם זה שווה את המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה: במידה שניתן להשוות את השכרת גני יהושע לגאידמק בהזדמנות זו להשכרת דירה פרטית לאדם פרטי, הרי הסיפור צריך להיות מורכב יותר. כלומר, אותו שוכר היפותטי אמור לשכור את הדירה כדי לשעשע בה את ילדיה של בעלת הבית כל אימת שהיא זקוקה לשמרטף או סתם למישהו שייקח על עצמו את עול הפינוקים. ובמקרה זה, יהיה קשה מאוד לאותה בעלת בית שלא למלא את בקשותיו ה"צנועות" של הדייר אם רק תוכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שהעיריה לא היתה צריכה להשכיר לגאידמק (או כל מיליונר אחר) את הפארק ביום העצמאות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזקת את ידיך במאבקך הצודק בעיתונות ובעיתונאים. עם זאת, התשובה שלך מנותקת מהמציאות כמו "דבר" מ"הצופה" - האומנם הכסף שנכנס מתערוכת אורנג' מימן ביטול קנסות חניה? האומנם הוא נכנס ישירות לקופת התיאטרון הקאמרי? מאיפה אתה יודע? (או: איפה קראת את זה?) אתה אומר שלא כתבתי על מניעי העירייה. מהם לדעתך מניעים אלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לארה''ב, בישראל אין כמעט התנייה של סעיפי הוצאה ספציפיים בתקציב בסעיפי הכנסה ספציפיים אחרים. לכן השאלה היא חסרת משמעות. כלל הכנסות העירייה והגרעון מממנים את כלל הוצאותיה. בלי שבדקתי, הניחוש שלי הוא שהמניע של העיריה בהשכרת מתקנים עירוניים הוא יצירת הכנסות, ושסירוב להשכיר לשוכר ספציפי יפגע בהכנסות העיריה ויחשוף אותה לחבות משפטית בשל נקיטת איפה ואיפה (זה כאמור רק ניחוש, יכול להיות שהחלטת העירייה שמכוחה היא משכירה מתקנים עירוניים קובעת שהעירייה רשאית להפעיל שיקול דעת שרירותי ובלתי מנומק בהחלטתה אם להשכיר לשוכר ספציפי. מובן שגם החלטת עירייה זו, אפילו אם היא חוק עזר עירוני, אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית נקודה ראויה - אלא שכאמור, לב העניין כאן אינו השכרת המקום אלא מסירת האחריות על קיום אירוע (ציבורי-לאומי). בוא ננסה לדמיין כך: חברת עלית-שטראוס לוקחת על עצמה לממן, להפיק ולבצע את חגיגות סיום השנה של תלמידי כיתות ו'-ח' בבית הספר בלפור. מביאים כוכבי נוער, מעמידים במת ריקודים יפה ומעניקים תעודות גמר שעליהן מוטבע לוגו הפרה. האם זה מקובל? סביר? בעייתי? בעייתי אך לגיטימי? אולי אחרת: שמעון פרס (דרך מרכז פרס לשלום) מציע לממן, לקיים ולהשיב ימים כקדם לעדלאיידת הפורים המסורתית של העיר. בעדלאידע מוצג פירוש אלטרנטיבי, שלא לומר משתלב, לטבח שבוצע באנשי שושן הבירה (טוב, המשפט האחרון לא מחויב בדוגמא, הוא סתם שעשוע שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי החליט שהמסיבה של הרוסי היא אירוע (לאומי!)? מי שכתב את הכותרת "חגיגות *ה*עצמאות", אולי בעידודו הנמרץ של המהגר המיליונר ואנשי יחסי הציבור שלו. גם את מסיבת ראש השנה שלו הוא ניסה להפוך לאירוע חשוב, והיא אכן הפכה לאירוע שכותבים עליו בעיתון. אם שטראוס מחליטה לערוך מסיבה ולהזמין את הבלפוראים על חשבונה, שיבושם לה. אם הנהלת בית הספר, בלי להתייעץ עם התלמידים וההורים, מחליטה בעקבות זאת לשנות את תכניותיה המקוריות ולא לקיים חגיגות סיום, הרי שזה בעייתי, וזה בהחלט ראוי לדיון. (שאני אזכיר ש"מעיריית ת"א נמסר כי עלות החגיגות השנה לא תהיה קטנה מהשנים שקדמו לה"?). את התהלוכה של פרס בפורים יש לאשר (או לא; אבל עדיף שכן) *בלי קשר לתכנים שלה* (מלבד סייג חשוב אחד: הוא יכול לקרוא לה "עדלאידעת הפורים" ואפילו לומר שהיא "במסורת העדלאידות של תל אביב", אבל אסור לו לשקר ולומר שהיא "העדלאידע של תל אביב", להשתמש בסמלי העירייה וכיו"ב. זה ארוע של פרס שמתקיים בשטח ציבורי עירוני). אחרת, היום נאסור על התהלוכה של פרס כי התכנים לא נראים לנו, מחר (מן הסתם!) לא נתיר מצעד של הומואים כי המסר לא לרוחנו, ומחרתיים נצנזר(!) תערוכות במוזיאון העירוני, ואנה אנו באים? (תשובה: לעוד דיון בבג"ץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי: אין לי מאבק בעיתונאות ובעיתונאים. יש לי ביקורת עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השכרת הדירה: אתה ממשיך להיצמד לדוגמא המופרכת שלך למרות שאינה מקבילה למקרה המדובר. "עוזר בית צעיר וסקסי" - הכל מדימיונך הקודח. הטבח סיים תדמור לפני 25 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזר-הבית בדוגמא לא היה קשור לסיפור עם הטבח, סתם דוגמא לאיך אפשר להשתמש ב''מן הסתם'' כלאחר יד, כמו שתי הדוגמאות האחרונות (הטוענת לתואר שני אינה הסבתא, הערבי אינו הטבח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תביא עוד כמה נתונים ונוכל לעשות תרגיל נורבגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה תרגיל נורבגי? שירבבתי עוד "מן הסתם" לתגובה ששלחתי הרגע, שיהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפתעתי לא מצאתי תרגיל כזה בגוגל. זו חידה שנותנת הרבה נתונים שאתה אמור לשבץ בטבלה ולהסיק מהם על נתונים חסרים. הגרסא הקלאסית: יש 5 (או 7) בתים, כל בית בצבע אחר, בכל בית גר בן לאום שונה, ויש לו מכונית שונה (ועוד ועוד פרמטרים כיד הדמיון הטובה). ואז זה מתחיל (גרסת דמה): היפאני (לא האייל) שגר בבית הסגול הוא שכן של בעל הוולוו. שכנו מימין של האיש מהבית הירוק קנה סובארו. לפורטוגזי מעולם לא היתה פיאט אבל הוא גר מול הבית הכחול. וכולי וכולי, חלק מהנתונים חסרים וחלק מרומזים. השאלה היא "בד"כ באיזה בית גר הנורבגי?", כאשר אם פתרת אותה, סימן ששיבצת הכל והסקת את המסקנות הנכונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבץ בטבלה? זה ללוזרים! (כמוני). נראה לי שיהיה נחמד אם יש איזה idiot savant שהכישרון המיוחד שלו זה לפתור חידות כאלה בעל-פה (ודוק: לא על-ידי טבלה מנטלית מודעת. ניצול של זיכרון חזותי זה רמאות!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה http://www.tel-aviv.gov.il (מישהו יודע למה gov ולא muni?) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |