בתשובה לדורון הגלילי, 19/04/07 12:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי הוא התכוון לשיקולים של רווח והפסד *כספיים*, וזה דבר אחר לגמרי. באופן עקרוני, גם סבל ואושר נכללים תחת שיקולי רווח והפסד, וככל שהשיקולים הללו תופסים חלק גדול יותר מההחלטה, כך היא רציונלית יותר, וזה, לטעמי, דבר חיובי. הבעיה שלרוב האנשים יותר קל להתעסק עם אנשים "חמים" מאשר עם מספרים "קרים". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, אני לא הוא, אבל אני אכן הבנתי את זה כשיקולים של רווח והפסד *כספיים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולזה בדיוק התכוונתי. ברור שאני לא מעוניין ב*הפסד* והפסד*. אני לא מבין כלום בתורת המשחקים, למרות שהייתי רוצה. אין הגיון בגישה בה שני הצדדים מפסידים. המאבק הזה, בעיני, גם אם לא במוצהר, עוסק בשאלה: האם המדינה מהווה רק גוף מנהלי או גם ארגון בעל מהות שאחראי במידת מה לאזרחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתורת המשחקים דווקא יש סיטואציה שבה הפתרון ה"הגיוני" הוא זה שבו שני הצדדים מפסידים - דילמת האסיר. לי אישית נראה שהסיטואציה הנוכחית יותר מזכירה משחק אחר: "מכירה פומבית של דולר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה אופן הסיטואציה הנוכחית מזכירה לך את המשחק הזה? תוכל להסביר ולהביא דוגמאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו סיטואציה שבה כל אחד מגביר בכל פעם את הנזק שנגרם לו מתוך תקווה ש"ינצח" ואז יצמצם בצורה כלשהי את אותו הנזק. האנלוגיה רחוקה מלהיות שלמה; לדעתי הצד הפוגע בעצמו הוא בעיקר הסטודנטים, והצד השני מושך זמן כי מה אכפת לו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |