בתשובה לדורפל, 14/04/07 23:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הכסף הוא נותן לי במתנה? האם הסטודנטים אינם הון אנושי? למדינה איןם אינטרס להקל על אזרחיה לרכוש השכלה גבוהה על מנת שבין היתר יקדמו את רמת המחקר וההגות שלה ויעלו את התל"ג? לפעמים נראה לי שבצורת המחשבה שלך אין מקום לרווחה. זו מילה גסה עבורך. הפערים החברתיים שהולכים ומתרחבים, בין היתר בשל העלאת שכר הלימוד וקשייהם של בני המעמד הבינוני והנמוך לעמוד בנטל התשלום שהולכים ומחריפים, אינם נוגעים בך. האם על אדם בעל כישורים אינטלקטואלים גבוהים, שאתרע מזלו והוא נולד באיזור מוכה עוני ואבטלה ולהורים שאינם מסוגלים לסייע לו, נגזר להשתכר בשכר נמוך ולעסוק בעבודות שאינם הולמים את כישוריו מפני שועדה כזו או אחרת החליטה להנשים את ההשכלה הגבוהה על חשבון הכיס של הסטודנטים? לי זה נשמע בלתי הגיוני. ישנם לפחות שני טיעונים חזקים לקיום השביתה והמחאה: א. לכל אזרח יש את הזכות להשכלה גבוהה (בשל הסיבה שציינתי בשאלה המפותלת למעלה). ב. למדינה יש אינטרס להעניק לאזרחיה השכלה גבוהה מסובסדת מפני שהסטודנטים מהווים הון אנושי שבעתיד ישתלב בתעשייה. סיבה שלישית, והיא זו שעומדת לדעתי בבסיס של הדיון בנינו, היא שבעיני מדינה שאינה מסייעת לאזרחיה להגיע לנקודות פתיחה שוות וזהוטת פחות או יותר אינה ראויה לתואר מדינה. ברגע שהמדינה מסירה את אחריותה לרווחת אזרחיה, ברגע שהיא מתפקדת בעיקר כגוף מנהלתי, ברגע שהיא זונחת את החברה האזרחית, אין בה טעם. לדעתי הניאו קפיטליזם שאתה מייצג אינו הומני. נראה שאתה עוסק אך ורק בחישובים של רווח והפסד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בשורה התחתונה, מי שמנצל את הזכות להשכלה גבוהה (לכל אחד יש גם זכות מולדת לתואר דוקטור ברפואה?) הם קודם כל בני העשירים והמשכילים. היומרות והמלל של תומכי הסבסוד של שכר הלימוד נשמעים כאילו הם מצמצמי פערים, אך בפועל נהנים ממנו העשירים (והעשירים בעתיד). בעקיפין נהנים מן הסבסוד גם בעלי-הבתים בסביבות האוניברסיטה, ומקומות הבילוי. זה לא הגיוני להתאכזר לגאון משכונת העוני, ואכן הוא יקבל שתי מלגות - אחת על הצטיינות בלימודים ושנייה על רקע סוציואקונומי. בן העשירים שעשה בגרות רק בזכות מורה פרטי לא צריך להנות מהנחה אוניברסלית אוטומטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הוא נותן לך את הכסף במתנה. אתה לא יותר הון אנושי משהבן שלו הוא השקעה לעת זקנה - כלכלית, עדיף לחסוך את הכסף מאשר לפנק את הבן ולקוות שהוא בבוא הימים יממן לך שהות בבית אבות איכותי. ואפרופו הבן, השקעה הרבה יותר טובה למשלם המיסים תהיה לסבסד את הלימודים של ילדיו בלבד, לא גם את שלך. סולם חברתי באותה איכות יווצר מההשקעה הזאת, רק שהילדים שלו ישבו בו גבוה יותר משהם יושבים אם הוא משלם גם עליך. עדיף בהרבה. אז לפני שאתה מבריז על חשבונו מהשיעורים, תלמד להגיד יפה "תודה". "רווחה" היא לא מילה גסה עבורי, היא פשוט קרובה מאוד למילה "נדבה". לא דורשים נדבות, מבקשים אותן. לא מרגישים נגזלים בגלל שהן לא מספיק גבוהות בשביל לקנות פרארי. "האם על אדם בעל כישורים ... לי זה נשמע בלתי הגיוני." - 1. המציאות היא לא פרק של דובוני אכפת-לי. 2. סיוע עולה בזיעה. היום אתה מקבל את הסיוע, וקל לך לבקש אותו. כשתתחיל לספק אותו, נראה אם תרגיש באותה הצורה. "לכל אזרח יש את הזכות להשכלה גבוהה" - לכל אזרח יש את הזכות לרוץ לראשות הממשלה. לא לכל אזרח יש את הזכות להבחר. לכל אזרח יש את הזכות לאכול מלפפונים. כלומר, בתנאי שיש לו מלפפונים משלו. לכל אזרח יש את הזכות להשכלה גבוהה. לאף אזרח לא צריכה להיות החובה לממן את קמפיין הבחירות, החיבה למלפפונים או הרצון להשכלה של אזרח אחר. "למדינה יש אינטרס להעניק לאזרחיה השכלה גבוהה מסובסדת מפני שהסטודנטים מהווים הון אנושי שבעתיד ישתלב בתעשייה" - אם סבסוד ממשלתי הייתה הדרך היחידה (או אפילו העדיפה) לקיים סטודנטים, בטח. אבל זה לא המצב. שוק חופשי ייצר גם הוא סטודנטים (ויותר חשוב - בוגרים), ובצורה יותר יעילה. יופי. לדעתי שלי הקומוניזם שאתה מייצג לא אנושי, וגם לא יעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל, כתבת פוסט כ"כ יפה והרסת אותו במשפט אחד אחרון. אף פעם לא הבנתי מה רע בשיקולים של רווח והפסד - אתה מעדיף שיקולים של הפסד והפסד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא האייל הסטונדיאלי, אבל הוא לא טען שיש רע בשיקולים של רווח והפסד. הוא טען שיש רע בכך ששיקולים של רווח והפסד הם השיקולים היחידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא התכוון לשיקולים של רווח והפסד *כספיים*, וזה דבר אחר לגמרי. באופן עקרוני, גם סבל ואושר נכללים תחת שיקולי רווח והפסד, וככל שהשיקולים הללו תופסים חלק גדול יותר מההחלטה, כך היא רציונלית יותר, וזה, לטעמי, דבר חיובי. הבעיה שלרוב האנשים יותר קל להתעסק עם אנשים "חמים" מאשר עם מספרים "קרים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, אני לא הוא, אבל אני אכן הבנתי את זה כשיקולים של רווח והפסד *כספיים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולזה בדיוק התכוונתי. ברור שאני לא מעוניין ב*הפסד* והפסד*. אני לא מבין כלום בתורת המשחקים, למרות שהייתי רוצה. אין הגיון בגישה בה שני הצדדים מפסידים. המאבק הזה, בעיני, גם אם לא במוצהר, עוסק בשאלה: האם המדינה מהווה רק גוף מנהלי או גם ארגון בעל מהות שאחראי במידת מה לאזרחים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתורת המשחקים דווקא יש סיטואציה שבה הפתרון ה"הגיוני" הוא זה שבו שני הצדדים מפסידים - דילמת האסיר. לי אישית נראה שהסיטואציה הנוכחית יותר מזכירה משחק אחר: "מכירה פומבית של דולר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה אופן הסיטואציה הנוכחית מזכירה לך את המשחק הזה? תוכל להסביר ולהביא דוגמאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו סיטואציה שבה כל אחד מגביר בכל פעם את הנזק שנגרם לו מתוך תקווה ש"ינצח" ואז יצמצם בצורה כלשהי את אותו הנזק. האנלוגיה רחוקה מלהיות שלמה; לדעתי הצד הפוגע בעצמו הוא בעיקר הסטודנטים, והצד השני מושך זמן כי מה אכפת לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינה איננה ארגון שמטרותיו הן מיקסום רווחים. כשמוסדות מסויימים בתוכה זונחים את מטרתם ומתמקדים בשיפור המצב הפיננסי מעבר לאיזון- זהו כנראה ה''רע'' שהתכוון הכותב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |