בתשובה לניצה, 14/04/07 22:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים שהמוסריות חשובה לכל הצדדים בקשת הפוליטית. אחרת לא היו מתווכחים בשאלות מוסר. באיזה אופן לדעתך מגבירים חוקי המוסר את שרידותה של החברה? מדוע חשוב כל כך לחברה שיהיה לה דימוי עצמי של מוסרית וצודקת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חוקי המוסר מגבירים את יכולת השרדות של החברה בכך שהם נותנים תוקף לשיקולים של הטווח הארוך גם בתוך הערפל של שיקולי הטווח הקצר. חוקי המוסר נלמדים ומוטמעים בזמנים רגועים ומתוך חשיבה כוללת. לכן הם יותר מאוזנים ומחושבים מאשר שיקולי האינטרסים המיידיים הצצים בתוך התרחשויות סוערות. חשיבותו של הדימוי העצמי המוסרי קיימת, באשר המושגים של "רע" ו"טוב" קיימים. אין משמעות לאחד בלי השני. מה הטעם בלדעת מה טוב אם לא אכפת לי אם אני טוב או רע? כמו שאמרתי קודם- המושגים של רע וטוב חיוניים להשרדות של החברה האנושית. הם מאפשרים הטמעה של שיקולים ארוכי- ורחבי טווח, שיכולים להיות גם מעבר לאינטרסים של האדם הפרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שמוסריות חשובה _בתוך_ החברה. יתכן שמוסריות משמשת כ"חוקה" להגדרת תקינות במערכות היחסים בתוך החברה, ובכך מאפשרת את קיום הארגון החברתי. יתכן גם שלמוסריות תפקיד בהגדרת זהות החברה, כאילו היא אידאולוגיה או סמל שהפרטים מזדהים איתה כחלק מהיותם שייכים לקבוצה, ולכן היא גורם מלכד ומחזק. האם מוסריות מחזקת את החברה גם ביחסים בין החברה וגורמים עויינים מחוץ לחברה? לפי הבנתי מוסריות משמעה מערכת עקרונות וכללי התנהגות שעניינם ריסון. האם הריסון מועיל בזמן מלחמה? אני מעלה בדעתי תחרות איגרוף. לפננו מתאגרף מוסרי שאינו מכה במלא כוחו מחשש לגרום נזק בריאותי ליריבו. האם התנהגות זאת מועילה לו לזכות בניצחון? אני מניח שקיימים מצבים שבהם ריסון בזמן מלחמה עשוי להועיל אם האוייב גם הוא מרסן עצמו, או שהריסון נועד לצורך השגת יתרונות מדיניים. (זכורה אמירתו של שרון בזכות האיפוק) אבל אלה שיקולים תועלתיים ולא מוסריים. האם ריסון עצמי מסיבות אידאולוגיות (מוסריות) מול אוייב חסר מעצורים יכול להועיל להשגת נצחון במלחמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן מלחמה יש מרחב גדול לריסון שאינו מזיק להשגת מטרות המלחמה - כגון המנעות מהרג והרס לשמם, או מתן אפשרות לבריחה של האוייב בלי התעקשות על הריגתו וכו'. אבל המוסריות אינה ריסון פר-סה, אלא ריסון הכפוף למטרות המלחמה (כאשר מטרות המלחמה כשלעצמן מוסריות). ריסון עצמי המזיק להשגת מטרות המלחמה, או גורם לאבדות מיותרות אצלנו, אינו מוסרי בעיני, בוודאי כאשר המלחמה היא על שמירת חיי אזרחי המדינה, או על עצם הקיום הלאומי. בעיני, ערכים המעדיפים את חיי האוייב על פני חיי אנשי המדינה, אינם מוסריים. הם אפילו אנטי מוסריים, משום שהם מגבירים את ההרג והמוות. הם בעצם עוזרים לאוייב להשיג את מטרותיו, ובכך מגבירים את היכולת והרצון שלו להלחם, דבר הגורר עוד ועוד מוות. אם אשתמש בדוגמא שלך: "לפננו מתאגרף מוסרי שאינו מכה במלא כוחו מחשש לגרום נזק בריאותי ליריבו, האם התנהגות זאת מועילה לו לזכות בניצחון?" אם זה ספורט, הרי אדם יכול לומר: ניצחון בקרב ספורטיבי אינו שווה בעיני נזק בריאותי בלתי הפיך ליריב. את זה אני לא מסוגל לשאת על מצפוני. זה בעיני ריסון מוסרי. אבל כאשר זה אדם שנלחם עם בריון על חייו מלחמת להיות או לחדול, ובסיטואציה ההיא חושש מנזק בריאותי בלתי הפיך לאויבו, זה אינו מוסרי, להפך- זו התנהגות בלתי מוסרית בעליל, באשר היא מזמינה המשך בריונות ומוות, ובסופו של דבר גורמת להרס החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מחלוקת גדולה אין ביננו כנראה, אלא שהניסוחים שלך מהוגנים יותר משלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא ראיתי, אבל אני כמעט ולא יוצא מהבית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |