|
||||
|
||||
שוב, איזו השפעה תהיה להעלאת שכר הלימוד (עם מערכת הלוואות מפותחת) על שיעור רוכשי ההשכלה הגבוהה ? זו שאלה לא טריוויאלית שבלי מחקרים מקיפים לקבלת אומדן אי אפשר לענות עליה. רק אחרי שנהיה בטוחים שזה לא פוגע בכמות ואיכות מקבלי התארים, אפשר יהיה לשקול ישום מדיניות כזו. שיקולים ערכיים הם בעייתים, מי קבע שהיסטוריה צריכה לקבל סיבסוד יותר מתאטרון ? ולמה לאומנות מודרנית לא מגיע ? הביאו כאן בעבר תרגום של מאמר ביקורתי למדי על מצבן של המחלקות לפילוסופיה במקומות רבים, אישית היתי מוכן לשלם סכום לא מבוטל כדי שגרוש מכספי לא יממן איוולת שכזו. אין זה מן הראוי לכפות על הכלל לממן שיגיונות של אחדים בשם ערכים של בעל שררה. למרות זאת, מחלקות הומניות רבות קרובות לליבי, מעיין קונפליקט שטרם מצאתי לו פתרון. |
|
||||
|
||||
הקמת מערכת הלוואות (חוץ בנקאיות, בפריסה נוחה, עם ריבית מינימלית) אינה תלויה בהעלאת שכר הלימוד, והיא רצויה מאד בכל מקרה. השילוב שלה עם העלאת שכר הלימוד לגובהו הריאלי עדיף בעיני. רוויזיה כזו לא חייבת להיות חדה וכוללת, היא יכולה להיות גם הדרגתית. בכל מקרה, זה כיוון שכדאי לשקול. אבל גם השארת המצב על כנו (פחות או יותר, עד כדי שינויים לא גדולים מידי בשכר הלימוד) עם מערכת הלוואות כזו הוא מצב עדיף מהנוכחי. מימון התואר יהפוך לפשוט בהרבה עבור כולם, יאפשר לסטודנטים להקדיש את מירב זמנם ללימודים, ויהיה קל יותר להעלות (במידה מסויימת) את שכר הלימוד. ואם ההעלאה לא תהיה גדולה, סטודנטים עדיין יוכלו לבחור לממן את לימודיהם על ידי עבודה במקביל להם, או לחסוך כסף מראש לשם כך, במקום לקחת הלוואה. אתה צודק בכך ששיקולים ערכיים הם בעייתים. אבל הם בלתי נמנעים, ואין ברירה אלא להתמודד עם הבעיה הזו. גם לי אין פיתרון מגובש. אולי זה קל יותר משזה נראה: הבעיה מחריפה ככל שהעלות של הכשרת הסטודנט גבוהה, והתועלת (הכלכלית) מהכשרתו נמוכה. אבל נראה שממילא ברוב המקרים בהם התועלת הכלכלית מהכשרה נמוכה, גם עלותה נמוכה יחסית. אגב, יש לך הערכה לגבי העלות הריאלית של שנת לימודים? אני חושב שגם במקרה הזול ביותר היא די גבוהה: רק סדר הגודל של 25-30 שעות הרצאה ותרגולים בשבוע, החזקת המתקנים (הבסיסיים: חדרי לימוד, שירותי מנהלה וספריות למשל) ובדיקת התרגילים והמבחנים שווה, בהערכה גסה שלי, בערך פי 10 משכר הלימוד דהיום. |
|
||||
|
||||
לגבי העלות, יש להפריד בין עלות המחקר (מחקרים, חוקרים) לבין עלות הלימוד. לגבי מדעי החברה והרוח, אפשר להביט במוסדות ללא כוונת רווח דוגמת הבינתחומי, ולהסיק שעלות ראלית תהיה בסביבות ה30 אלף לשנה, הדבר גם מתאים להערכות שקראתי שסטודנטים משלמים כשליש מעלות התואר. עבור מקצועות הרפואה, שהם מהיקרים ביותר, בזמן המאבק על בית הספר לרפואת שיניים שמעתי את המספר 60 אלף לשנה כעלות ראלית. סטודנטים מחו"ל משלמים בארץ כ25 אלף דולר שנה, כאן האוניברסיטה מרוויחה כסף. בכל האוניברסיטאות הרלוונטיות ההכנסות משכר לימוד עלו על עשרה אחוז מההכנסות, בת"א הם עמדו על 17%, מכאן ששישים אלף הוא חסם עליון בכל מקרה עבור הממוצע. אני מסכים לגבי מערכת ההלוואות, למיטב ידיעתי אוניברסיטאות רבות כבר היום מציעות הלוואות בתנאים נוחים מאוד לכל הסטודנטים והשאר על בסיס כלכלי. |
|
||||
|
||||
רק הערה קטנה - זו טעות להסיק ממוסד קטן יחסית כמו הבין-תחומי. במיוחד במדעי החברה והרוח העלות עבור כל תלמיד נוסף קטנה יחסית, בעוד שהסכום שהוא מכניס הוא קבוע. |
|
||||
|
||||
מצד שני עלות אחזקת הבניינים והתשתיות של האוניברסיטה גבוהה יותר גם באופן יחסי לגודל. מכל מקום החישוב היה רק כדי לתת רף עליון, במידה ויוצא שבאוניברסיטה העלות גבוהה יותר, אז יש לעבור למוסדות רבים וקטנים כדי להוזיל עלויות. |
|
||||
|
||||
אבל מוסדות קטנים ורבים דורשים יותר תשתית לוגסיטית (יותר מזכירים, יותר מנהלות, יותר חצרניות וכו' ופוגעים באפשרות ללימודים בין תחומיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |