בתשובה להעלמה לקח, 17/11/01 18:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש האומרים שמשוררים דומים לנביאים. אלה האחרונים נדרשו לצמצם את עצמם כך שישמשו אך ורק צינור המעביר מסרים טרנסנדנציים לבני תמותה. נביא המערבב את אישיותו בנבואה, המצרף מהירהורי ליבו או מרגשותיו מועל בתפקידו ועובר לצד נביאות השקר. כך, המשורר "שכח את כל אשר ידע" ודולה ישירות מנהרות התת-קרקעיים של המוזה שמעבר, והשירה יוצאת נקיה מכל האדרה עצמית, ואין סכנת עבודה זרה. האל מתגלה ומוציא את הנביא מן העולם החומרי, השכלי אל עולם שמעבר ליש האונטולוגי (כך כתב יוסף דוב סולובייצ'יק) ולנבואה יש מימד א-שיכלי. אבל האם באמת ניתן להתנבא, לשורר ללא השכל? הסתכלות פסיכולוגית הכל נובע ממקור אחד והוא מוחו הקודח או הרגוע של המשורר. אולי כתיבה בטכניקת "זרם התודעה" שלמעשה צריכה להיקרא "זרם הלא-מודע" היא זאת ששואבת ישירות מחומרי הגלם של ההתנסות והזיכרון האישי ללא מגבלות התודעה המבקרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והוספה נטולת נבואה, שכן לא ניתנה לאילמים שכמותי, וקלעת לרעיון. נקי, טהור, למראית עין, חשוף ומנוקה מהתועבה שהיא העצמי, האנוכי, אך הוא שוכן בתוכה, כאשר אלו הרוצים לראות בו, יראו. אינם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |