בתשובה לאסתי, 17/11/01 0:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי אסתי, ראשית, מה דעתך על תשובתו של כריס (פרופ' גריי) אליך? שנית, נקודה שהעלית בתגובתך הקודמת ונראית כדורשת הבהרה. אמרת שאינך יודעת אם לצחוק או לבכות למקרא המשפט "הפעלת כלי נשק היי-טקיים יוצרת מראית עין של מלחמה ומגבירה את הבלבול בין מלחמה לפוליטיקה". משפט זה התייחס, לפחות בראיון, ספציפית למלחמה הנוכחית ביננו לפלסטינים (אפשר שממיקומו בהתחלת פסקה חדשה בראיון הכתוב לא היה הדבר ברור לגמרי). הוא לא מתכוון לומר, למיטב הבנתי, שההפצצות האמריקניות כעת באפגניסטן שבהן נהרגים אזרחים רבים הן רק מראית עין. בראיון התייחס פרופ' גריי לדעתי למטוסי ה-F16 שהפציצו בניינים ריקים ברשות הפלסטינית לפני מספר חודשים, ולפירוטכניקה דומה שמצטלמת בטלוויזיה כמו מלחמה. פואד עצמו אמר שזה "פומפוזי", אבל פומפוזיות זו אכן יוצרת את מראית העין של המלחמה. זו גם הסיבה שכשיש כניסות טנקים לרמאללה כל העולם קופץ, זה נראה בחו"ל כמו קטעים מלחמתיים כבדים. ולשאלתך הנוכחית, איני חותם על כך, אבל דומני שאכן נקודת המבט של פרופ' גריי היא אירופוצנטרית, לפחות בכל הנוגע להיסטוריה שלפני מלחמת העולם השניה. מרכז הכובד של התזה שלו נעוץ *ביחסים שבין הטכנולוגיה למלחמה*, אני מדגיש זאת מכיוון ששמתי לב שכל המגיבים נתפסו לנקודה זו או אחרת (כולל נקודה 2) אך עד כה לא התייחסו כמעט לנקודה מרכזית זו. הטענה הבסיסית שלו היא זו: עד המאה ה-15 האופי של המלחמה התפתח לאיטו, היתה שמרנות בנושא. (זכור לי מלימודי על ימי הביניים איזה מהפך גדול בטכניקת המלחמה היתה המצאת הארכוף, שבאמצעותו האביר המשוריין יכול לייצב עצמו על הסוס.) היתה מסורת, מריטוקרטיה. הלוחמה לא התבססה בעיקרה על שכלול הטכנולוגיה. לנקודת הרג האזרחים: איני מומחה לנושא, זכורים לי מעשי טבח באזרחים, כמו טבח המוסלמים והיהודים בירושלים במסע הצלב הראשון (דומני), ופרעות שעשו הצלבנים בדרכם גם ביהודים, אפשר לראות בכך אלמנט דתי שמסביר זאת; מכל מקום, למיטב ידיעתי, צבאות מסודרים לא הרגו עפ"ר אזרחים כך סתם (אלא אם כן נמנו עם מגיניה של עיר נצורה, למשל), בדרך כלל תושבי המקום, אם לא היו מעורבים בקרבות לא נפגעו. היות שהמלחמה התנהלה בחרבות וכד' הרי שלא היה לנו מצב של הפצצות מסיביות, למשל, שמכוונות אל האויב אך גם יוצרות "נזק משני" (collateral damage) כפי שמכנים האמריקנים הרג אזרחים בפגיעות "לא מכוונות" כמו שקרה בוויטנאם, בעירק וכעת באפגניסטן. במאה ה-16 החלה אירופה להיכנס לתקופה טכנולוגית (בסין, למשל, הטכנולוגיה נתקעה אז ולא התקדמה), וזה שינה גם את אופי המלחמה. המלחמה נעשתה טכנולוגית יותר. הנקודה היא *ההאצה הטכנולוגית*, וההסתמכות על האצה זו לשם קניית יתרון בשדה הקרב, ולשם השגת הכרעה טוטלית. (נכון, גם החרב היא טכנולוגיה, אבל בחשיבה הצבאית הקדומה היא נתפסת "יותר כמובנת מאליה" ולא דורשת שכלול. היות שהערה זו יכולה להזמין תגובות נזעמות מהאיילים שבשטח, אז אבהיר בדוגמא: קראתי לאורכו ולרוחבו את ספרו המפורסם של תוקידידיס "מלחמת הפלופונסים", ספר שעוסק כולו במלחמה בין הספרטנים והאתונאים במאה ה-5 לפנה"ס. תוקידידס עוסק בכל היבטי המלחמה שהיו ידועים בזמנו ומעיר הערות על כל רובדי החיים והתהפוכות הפוליטיות במשך 27 שנות המלחמה, אולם לא זכורה לי שום התייחסות מיוחדת אצלו לכלי המלחמה או לשכלולם. האם ניתן לחשוב על ספר הסטוריה שעוסק במלחמה מודרנית שמתעלם מהנקודה הזו?) אסתי, אני מתחיל להאריך, ואין לי כוונה או הידע לכתוב מחדש את התזה של כריס. אני מקווה שבהערותי לעיל הצלחתי להחזיר מעט למרכז הדיון את החשיבות שיש לשכלול הטכנולוגי באופייה של המלחמה. שכלול זה נוגע לא רק לכלי הנשק אלא כמובן גם להיבטים נוספים כמו המדיה. המדיה התחילה להשפיע על מהלכים צבאיים ב"מלחמת וייטנאם" יותר מאשר כל מלחמה לפני כן, היא ערערה את הגיבוי של האמריקנים במלחמה. מעורבות המדיה במלחמה נתפסת כמאפיין מרכזי של המלחמה הפוסטמודרנית. היא משחקת תפקיד עצום במלחמה הנוכחית עם הפלסטינים. לא התעכבתי על נקודה זו בראיון עם פרופ' גריי כי היא נראתה לי מוכרת לכול, אולם כעת - אחרי שלל ההתקפות כאן על המושג "מלחמה פוסטמודרנית" כבר איני בטוח - ואסתפק כאן באיזכור ספרו המפורסם של ז'אן בודריאר, בעל הכותרת הפרובוקטיבית "מלחמת המפרץ לא היתה", המסביר איך המלחמה הזו נבדלת מכל קודמותיה בגלל צורת ייצוגה במדיה. די, השעה מאוחרת, ואקטע את עצמי באופן שרירותי. אני מקווה שתשובתי הארוכה הועילה במשהו. מחר יום חדש ואפשר יהיה להמשיך. להתראות, שמעון |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אומנם לא קראתי את הספר, אבל אם היה אכן מוזכר בו חידוש טכנולוגי בכלי הלחימה, הייתי מתייחס אליו כצרוף מקרים מפתיע, לכל היותר. זאת מהסיבה הפשוטה, שככל שעובר הזמן, לא רק הטכנולוגיה מתפתחת ומשתכללת, אלא דומה כי אף קצב ההתפתחות שלה גדל. אין הדבר מאפיין רק את "המלחמות ה(פוסט)מודרניות", ואף אין לדעתי, מקום לחלוקה חוצצת שכזו גם בתחומים כללים יותר (כלומר טכנולוגיים-אזרחיים); בעיקר הודות לטבעה המונוטוני (כאן אני בעיקר מנחש, תוך הסתמכות על אינטואיציה, ובתקווה שההנחה לא תסתר) והקמור (או אולי קעור, אינני בטוח לגבי המושג הנכון – בכל אופן, כוונתי היא לפונ' דוגמת אקספוננט) של הפונ' המקרבת את ההתפתחות הטכנולוגית של התרבות האנושית לאורך ציר הזמן (שוב, אני מניח שהדבר נכון פחות או יותר משחר האנושות, אולם התאמה טובה אף יותר תתקבל אולי אם נתייחס להיסטוריה החל בימי-הביניים [באירופה] ועד היום). כך שלמעשה, 27 שנים בתקופה המדוברת אינן מספקות את מדגם הזמן הדרוש לקביעה כלשהי אודות התפתחות הטכנולוגיה המלחמתית באותה תקופה. או במילים אחרות, אילו התפתחות הטכנולוגיה האזרחית באותה תקופה היה דומה (נאמר אותו סדר גודל) לזה של 400 השנים האחרונות, ורק קצב חלחולה של הטכנולוגיה לשדה הקרב היה איטי משמעותית (וזניח בהשפעותיו) היה בסיס להחיל קריטריון זה בתורתו של פרופ' גריי אף על מלחמות בעת העתיקה. מכיוון שאין הדבר נכון הדוגמה שנתת אינה מוכיחה דבר. גם בדוגמת הארכוף אתה, למעשה, סותר את עצמך, אם אכן חוללה המצאתו מהפכה. בקריאה חוזרת של תגובה זו (שכתבתי), התעורר בי החשש שאולי הנקודה המרכזית לא הודגשה מספיק, כך שברצוני בעצם לומר, שלדעתי החלוקה איננה מוטעית (מן הסתם, הרי לא סביר שהדיוט יסתור עובדתית טענות של איש מקצוע), אלא פשוט שרירותית למדי. להמחשה נוספת אוסיף כי כפי שאני רואה זאת, אם ימשיך הפרופסור ברוח פנומנולוגית זו, לאחר הקטיגוריות האמורות הנפרשות על גבי 350, ו-60 שנה, סביר שתהיה הקטיגוריה הבאה קצרה עוד יותר, וההבאה עוד יותר ... עד שאף לא יהיה ניתן לסווג את התקופות (והמלחמות שבהן) כתק' היסטוריות למהדרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אני נאלץ, שלא להסכים. שימוש באמצעים של הרג המוני היו קיימים גם בעת העתיק, קונבנציונלים כמו הבערת העיר על תושביה או בלתי קונבנציונלים כמו הלוחמה הביולוגית במצור של המונגולים על קונסטנטינופול. לעניות דעתי הלא מלומדת (איני הסטוריון), הדבר ששינה יותר מכל את שדה המלחמה היה המצאת הארטילריה. עד אז היו המלחמות מתמקדות במצור על עיר או מבצר עד לנפילתם או עד לשבירת המצור, מה שגרר פגיעה קשה בתושבי העיר הנצורה. כמובן שהיו גם קרבות אחרים כמו מארבים לכוח, שנע בין עיר לעיר לשם הטלת מצור או לשם פריצתו (לדוגמא, קרב קרני חיטין או הקרב עם הפלשתים בעמק רפאים ורוב קרבות המכבים) אבל רק אחרי הופעת התותחים ואובדן היכולת להחזיק מעמד כנגד מצור, התחילו הקרבות לעבור למישורים פתוחים והאזרחים הפסיקו להיות המטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזי, הדוגמאות של הבערת עיר והדוגמה הנדירה והמוטלת בספק של שימוש בגוויות כנשק ביולוגי (יש אומרים שזו אגדה אורבנית) עמדו לנגד עיני בתשובתי הלא-מלומדת לאסתי. כתבתי שם בפירוש: "צבאות מסודרים לא הרגו עפ"ר אזרחים כך סתם (אלא אם כן נמנו עם מגיניה של עיר נצורה למשל)" (בדוק!) בעוד שהדגש אצלי היה "ברמת הכוונות" אתה בהערתך הפכת את השאלה לכמותית טהורה. מה שאתה טוען הוא שרוב הקרבות עד להמצאת התותח היו למעשה קרבות מצור, ולכן נפגעו תמיד אזרחים רבים. איני יודע באיזה אחוז מהמקרים הטענה הזו נכונה, (אני מדגיש שוב, גם אני איני מומחה לתולדות המלחמה), אולם אני יכול להזכר כעת בהרבה מלחמות שנערכו במשור פתוח, ודי לחשוב על חלק מהמלחמות המתוארות בתנ"ך. כמובן שכשאלה כמותית, הדבר טעון בדיקה של מומחה, אך הערתך שהמצאת התותח העבירה את מרכז הכובד של המלחמה אל השדה הפתוח מעניינת ומסברת את האוזן במידת מה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |