|
||||
|
||||
האם, כאשר שואלים את השר אם לקח את העט הביתה הוא עונה: "מה פתאום?! זה שקר! זו קנוניה נגדי! דחפו לי את העט לכיס! העט עשה לי עינים! ראיתם איך העט הצטלם איתי בפוזה מזמינה?!" היית רוצה אותו בתור שר? |
|
||||
|
||||
על פי תיאור זה, הייתי רוצה שיתאשפז קלות, רצוי שלא במשרד ממשלתי כלשהו. אבל אם, בלוקחו את העט הבייתה, היו מזמינים אותו למשטרה ושואלים מדוע לקח/איך העז לקחת את העט הבייתה, והוא היה אומר, "מה? לקחתי אותו? אני ממש לא זוכר דבר כזה... מי אמר שלקחתי אותו? אהמ... טוב, אולי, לא יודע, בכל מקרה זה לא איזה נזק למשרד, ממילא רק אני כותב בו..." ודברים דומים וגו' - אז לא היה מפריע לי שהוא ימשיך להיות שר. |
|
||||
|
||||
ואם זוכרים את התנהלות העניינים כאשר מזור פנה לרמון, אז התאור הראשון קרוב יותר למה שהתרחש מאשר התיאור השני. |
|
||||
|
||||
בהחלט לא. לומר (ברצינות) שעט עשה לך עיניים - זה סימן לבלבול כבד בנוגע למציאות. לומר שבחורה עשתה לך עיניים יכול להיות נכון בנסיבות מסוימות. |
|
||||
|
||||
לאמר שאין סיכוי שהקצינה דוברת אמת, שהיא משקרת ואת זה תוכיח בעימות איתה, מעיד בנסיבות מסויימות על בלבול כבד בנוגע למציאות. |
|
||||
|
||||
לומר שאין סיכוי שאדם סביר ורציונלי יאמר אמת בטענה שחשב שהקצינה התחילה אתו, במסגרת הנסיבות הידועות, מעיד בנסיבות האלה על עיוורון ואטימות או אטימות ועיוורון. |
|
||||
|
||||
לידי מזור מגיעה תלונה שרמון נישק קצינה בניגוד לרצונה. בפנותו לרמון, זה לא אומר: "תשמע... יכול להיות שעשיתי טעות." הוא טוען שהקצינה משקרת והוא יכול להוכיח את זה. אז עד עתה שני הטיעונים הללו הוכחו כלא נכונים. ולהבין זאת לא כרוך לא באטימות ולא בעיוורון. |
|
||||
|
||||
מזוז, לא מזור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |