 |
תראה, תשמע, זה או בגנים או בחינוך מהבית.
ההורים שלי לא עשו בגרות בבית הספר - זה לא היה מקובל. אבא שלי התעקש אחרי הצבא להשלים בגרויות ויצא ללמוד מתוך כוונה (של הקיבוץ) שיהיה מורה למדעים. את למודי התואר השני הקיבוץ הפסיק לו לפני שהוא סיים את התזה, אבא שלי הגיש אותה כפי שהיתה - לא גמורה. כשהכיר את אמא שלי הוא עבר לקיבוץ שלה תוך התחייבות של הקיבוץ לאפשר לו לימודי דוקטורט, אותם השלים כשהיה בן 40. רק אז, אמא שלי הצליחה לקבל אישור לצאת ללימודי תואר ראשון, אותם השלימה כשהיא מטפלת בארבעה ילדים ונוסעת ללימודים (בחיפה) כל יום בתחבורה צבורית, חוזרת (כנ"ל), מכינה ארוחת ערב, משכיבה את אותנו לישון ויושבת על תרגילי הבית. תואר שני היא הצליחה לעשות רק באיום של עזיבת הקיבוץ כשהיתה מעל גיל 50 ואת הדוקטורט (הפעם ללא איום) סיימה אחרי גיל 60.
ביחס אליהם, הלימודים שלי היו קלי-קלות.
הקיבוץ אולי לא חינך ללמדנות (אלא לעבודה בשדה) אבל לפחות לדור שלי הוא אפשר לעשות בגרות עיונית וסיפק סביבה תומכת לימודים. את החינוך ללמדנות קיבלנו בבית (אחי הבכור הגיש השבוע את התזה שלו לתואר שני, ובזאת יישר קו).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש