בתשובה לתשע נשמות, 24/03/07 20:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלו לא קבוצות זרות. מידת רגישות לכלל החברה אינה מתייחסת לחברה תאורטית, אלא לפרטים שמרכיבים אותה. זו הסיבה שכבר בסמסטר הראשון ללימודים, כשמרבית מערכת השעות נראית כמו מערכת השעות של סטודנט לביולוגיה (למעט אנטומיה ופסיכולוגיה), כל סטודנט צריך להצמד אל חולה בחדר מיון, מכניסתו ועד יציאתו מחדר המיון, כדי לראות את הדרך שהוא עובר. באותה מידה בשנה השניה כל סטודנט צריך ללוות משפחה שמתמודדת עם חולי, כדי לראות כיצד היא מתמודדת מול המערכות השונות, זה כולל גם מפגש עם רופאים שמתיחסים אל החולים כאל מקרה, לדברייך. הקביעה שלך מרגיזה, כי היא מבוססת כמו תחושת בטן. יש ''לא מעט''. לעניות דעתי, מכיוון שאנו מתייחסים אל רופאים כאל נותני שירות ותו לא, ראוי שנתייחס אליהם כאל נותני שירות בכל המובנים. קרי, מה שאתה משלם זה מה שאתה מקבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהיא מבוססת על תחושות. לא היה ולא יהיה מחקר שיוכל לבדוק את ההתיחסות האנושית של רופאים לחולים, משום שזה לא דבר שניתן לבדוק אותו כמותית. הבאתי כאן קודם דוגמה של הפרופסור הנכבד שבמהלך ההתיעצות שלי אתו לא התבייש לקיים שיחה בנייד על המניה בנאסד"ק. אספר לך עוד מעשה קטן: קרובת משפחה שלי היתה בהריון. כמקובל, רופא הנשים שלה (שאצלו היא מטופלת כבר שנים) ליוה את ההריון ועקב אחריו. לפני חודש היתה אמורה להיות הלידה. שבוע וחצי לפני מועד הלידה המשוער היא הפסיקה להרגיש תנועות. היא הגיעה לבית החולים ושם לא זיהו דופק. לא נשאר להם אלא לבצע לידה של העובר המת. במהלך אותו יום אמא שלה שוחחה עם הרופא כדי ליידע אותו ולהתיעץ אתו האם לבצע לידה או ניתוח קיסרי. הזוג שהה בבית החולים עוד יום, ולאחר מכן חזר הביתה. במהלך אותו שבוע הם ציפו שהרופא יתקשר אליהם. בכל זאת, הוא ליוה את ההריון, היא מטופלת שלו כבר שנים, מן הראוי שהוא יגלה קצת השתתפות ואולי גם יוכל לתת כמה עצות ולסייע בהתמודדות הנפשית והגופנית של אשה שכבר עסקה בתכנונים איך להתארגן לליל הסדר עם התינוקת החדשה ומצאה עצמה עם עובר מת. שום דבר. נאדה. הרופא לא טרח להרים טלפון. את ההריון הבא כבר ילווה רופא אחר. הטענה שאנו מתיחסים אל רופאים כאל נותני שרות בלבד פשוט לא נכונה. רופאים זוכים לכבוד והערכה צבורית שאף מקצוע אחר לא זוכה לו. כשאתה שוכב בבית חולים אתה פונה לרופא שלך בכינוי "דוקטור" ולא בשם. אתה לא מתיחס ככה לעורך הדין שלך, למשל. מעבר לכך - אנחנו משלמים לא מעט בעד השרות הזה, וגם אם היינו משלמים הרבה פחות היינו זכאים לדרוש יחס אנושי מכל רופא ורופא. אני דורש יחס גם ממלצרית או קופאית שמקבלת עשרים ש"ח לשעה, ומכל מי שנותן לי שרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בהחלט ניתן לעשות מחקר הבודק את שביעות רצון מטיפול ולהסיק ממנו מסקנות על יחס הרופאים לחולים. שנית, אל תשלה את עצמך שהמתמחה בחדר המיון מרוויח יותר מ- 25 ש"ח לשעה, למרות הכבוד שחולקת לו סביבתו. מחסור בתקנים למתמחים בבית חולים X, גורר באופן ישיר מצוקת כח אדם בחדר המיון (שכן כמעט על רופאי חדר המיון בערב הם מתמחים), התוצאה שכל הצדדים לא מרוצים, שנעשות יותר טעויות, ושלאחר מכן מובעת פליאה על יחס הרופאים לחולים. זו המשמעות של לקבל מה שמשלמים עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי לעשות מחקר כזה. אני משער שהסיבה שהוא מעולם לא נעשה היא שהרופאים מעונינים בו בערך כמו שהשופטים היו מעונינים במשאל עורכי הדין. אני יודע שמתמחים עובדים קשה מאד ומקבלים שכר עלוב. גם מסיבה זו הדוגמאות שהבאתי לא היו ממתמחים אלא ממנהל מחלקה ומרופא בעל פרקטיקה פרטית מצליחה. אני יכול להמשיך ולספר לך על מנתח עיניים מוביל בעולם בתחומו שאמר לקרוב משפחה שלי בבוטות בלתי רגילה שאין לו שום כוונה לנתח אותו ושיתרגל לרעיון שהוא יהיה עיוור. דוגמאות יש יותר מדי. אני חוזר ואומר: רוב הרופאים הם בסדר גמור, רבים מהם אף נפלאים; אבל יש גם לא מעטים שההתיחסות שלהם לחולה ולמשפחה, מבחינה אנושית, היא בלתי נסבלת - ואת זה האוניברסיטה אינה יכולה לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת: "ואת זה האוניברסיטה יכולה לתקן" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למה שכתבתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |